משנה זבחים יב דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה זבחים יב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

טבול יום ומחוסר כיפורים, אינן חולקין בקדשים לאכול לערב.

אונן, נוגע, ואינו מקריב, ואינו חולק לאכול לערב.

בעלי מומין, בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין, חולקין ואוכלין, אבל לא מקריבין.

וכל שאינו ראוי לעבודה, אינו חולק בבשר.

וכל שאין לו בבשר, אין לו בעורות.

אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים, אינו חולק בבשר, שנאמר (ויקרא ז), המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה.

משנה ב[עריכה]

כל שלא זכה המזבח בבשרה, לא זכו הכהנים בעורה, שנאמר (שם), עולת איש, עולה שעלתה לאיש.

עולה שנשחטה שלא לשמה, אף על פי שלא עלתה לבעלים, עורה לכהנים.

אחד עולת האיש ואחד עולת האשה, עורותיהן לכהנים.

משנה ג[עריכה]

עורות קדשים קלים לבעלים, ועורות קדשי קדשים לכהנים.

קל וחומר, מה אם עולה שלא זכו בבשרה, זכו בעורה.

קדשי קדשים שזכו בבשרה, אינו דין שיזכו בעורה.

אין מזבח יוכיח, שאין לו עור מכל מקום.

משנה ד[עריכה]

כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשטן, אין עורותיהם לכהנים.

לאחר הפשטן, עורותיהם לכהנים.

אמר רבי חנינא סגן הכהנים, מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה.

אמר רבי עקיבא, מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה, שיאותו הכהנים בעורו.

וחכמים אומרים, אין לא ראינו ראיה, אלא יוצא לבית השריפה.

משנה ה[עריכה]

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, בזמן שהם נשרפין כמצוותן, נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים.

ואם אינן נשרפין כמצוותן, נשרפין בבית הבירה ואינן מטמאין בגדים.

משנה ו[עריכה]

היו סובלין אותן במוטות.

יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו, הראשונים מטמאין בגדים.

והאחרונים אינן מטמאים בגדים, עד שיצאו.

יצאו אלו ואלו, אלו ואלו מטמאין בגדים.

רבי שמעון אומר, אלו ואלו אינן מטמאין בגדים, עד שיצת האור ברובן.

ניתך הבשר, אין השורף מטמא בגדים.

משנה זבחים יב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב