משנה זבחים יב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) טבול יום ומחוסר כיפורים אינן חולקין בקדשים לאכל לערב אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכל לערב בעלי מומין בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר וכל שאין לו בבשר אין לו בעורות אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרון לו תהיה שוק הימין למנה (ויקרא ז לג).

(ב) כל שאין לו בבשר אין לו בעורות שנאמר עור העולה אשר הקריב לכוהן לו יהיה (ויקרא ז ח) כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שנאמר עולת איש (שם) עולה שעלת לאיש עולה שנשחטה שלא לשמה אף על פי שלא עלת לבעלים עורה לכהנים אחד עולת האיש ואחד עולת האישה עורותיהן לכהנים.

(ג) עורות קדשים קלים לבעלים עורות קודשי קדשים לכהנים קל וחומר מה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קודשי קדשים שזכו בבשרן אינו דין שיזכו בעורן אין המזבח מוכיח שאין לו עור מכל מקום.

(ד) כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים אמר רבי חנניה סגן הכהנים מימיי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה אמר רבי עקיבה מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שייאותו הכהנים בעורו וחכמים אומרין אין לא ראיתי ראיה אלא יצא לבית השריפה.

(ה) פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בזמן שהן נשרפין כמצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים ואם אינן נשרפין כמצותן נשרפין בבית הבירה ואין מטמאין בגדים.

(ו) היו סובלין אותם במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים אינן מטמאין בגדים עד שיצאו יצאו אלו ואלו מטמאין בגדים רבי שמעון אומר אלו ואלו אינן מטמאין בגדים עד שייצת האור ברובן ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים.

הדף הראשי של משנה זבחים יב