לדלג לתוכן

משנה דמאי ב דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה דמאי ב דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום.

הדבילה, והתמרים, והחרובים, האורז, והכמון.

האורז שבחוצה לארץ, כל המשתמש ממנו פטור.

משנה ב[עריכה]

המקבל עליו להיות נאמן, מעשר את שהוא אוכל, ואת שהוא מוכר, ואת שהוא לוקח, ואינו מתארח אצל עם הארץ.

רבי יהודה אומר, אף המתארח אצל עם הארץ נאמן.

אמרו לו, על עצמו אינו נאמן, כיצד יהא נאמן על של אחרים?

משנה ג[עריכה]

המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש, ואינו לוקח ממנו לח, ואינו מתארח אצל עם הארץ, ולא מארחו אצלו בכסותו.

רבי יהודה אומר, אף לא יגדל בהמה דקה, ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק, ולא יהא מטמא למתים, ומשמש בבית המדרש.

אמרו לו, לא באו אלו לכלל.

משנה ד[עריכה]

הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה.

החנוונים אינן רשאין למכור את הדמאי.

כל המשפיעין במדה גסה, רשאין למכור את הדמאי.

אלו הן המשפיעין במדה גסה, כגון הסיטונות ומוכרי תבואה.

משנה ה[עריכה]

רבי מאיר אומר, את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה, טפלה דקה לגסה.

את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה, טפלה גסה לדקה.

איזו היא מדה גסה?

ביבש, שלושת קבין, ובלח, דינר.

רבי יוסי אומר, סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק, כל זמן שהוא מוכרן אכסרה, פטור.

<< | משנה דמאי ב דפוסים | >>