משנה דמאי ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) ואלו דברים, מתעשרין דמאי בכל מקום-

הדבלה, והתמרים, והחרובין,

והאורז, והכמון.

האורז שבחוצה לארץ -

כל המשתמש ממנו - פטור.

(ב) המקבל עליו להיות נאמן -

מעשר את שהוא אוכל,

ואת שהוא מוכר,

ואת שהוא לוקח,

ואינו מתארח אצל עם הארץ.

רבי יהודה אומר:

המתארח אצל עם הארץ - נאמן.

אמרו לו:

על עצמו אינו נאמן,

כיצד יהא נאמן על של אחרים?.

(ג) המקבל עליו להיות חבר -

אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש,

ואינו לוקח ממנו לח,

ואינו מתארח אצל עם הארץ,

ולא מארחו אצלו בכסותו.

רבי יהודה אומר:

אף לא יגדל בהמה דקה,

ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק,

ולא יהא מיטמא למתים,

ומשמש בבית המדרש.

אמרו לו:

לא באו אלו, לכלל.

(ד) הנחתומין -

לא חייבו אותם חכמים להפריש - אלא כדי תרומת מעשר וחלה.

החנוונים -

אינן רשאין למכור את הדמאי.

כל המשפיעין במידה גסה -

רשאין למכור את הדמאי.

ואלו הן המשפיעין במידה גסה? -

כגון הסיטונות, ומוכרי תבואה.

(ה) רבי מאיר אומר:

את שדרכו למדוד בגסה, ומדדו בדקה - טפלה דקה לגסה.

ואיזו היא מידה גסה? -

ביבש - שלשת קבין; ובלח - דינר.

רבי יוסי אומר:

סלי תאנים, וסלי ענבים, וקופות של ירק,

כל זמן שהוא מוכרן אכסרה - פטור.

הדף הראשי של משנה דמאי ב

משנה דמאי, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב