משנה דמאי ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבלה והתמרים והחרובין והאורז והכמון האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור.

(ב) המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואינו מתארח אצל עם הארץ רבי יהודה אומר המתארח אצל עם הארץ נאמן אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים.

(ג) המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח ואינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו רבי יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהא מיטמא למתים ומשמש בבית המדרש אמרו לו לא באו אלו לכלל.

(ד) הנחתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה החנוונים אינן רשאין למכור את הדמאי כל המשפיעין במידה גסה רשאין למכור את הדמאי ואלו הן המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה.

(ה) רבי מאיר אומר את שדרכו לימדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה ואיזו היא מידה גסה ביבש שלשת קבין ובלח דינר רבי יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור.

הדף הראשי של משנה דמאי ב