משנה ברורה על אורח חיים תקנ
(א) ואסור לפרוץ גדר – רוצה לומר, אף על גב דמסקינן בגמרא דבזמן דאין מצוי גזירות עובדי כוכבים על ישראל תלוי הדבר ברצון ישראל, דהיינו אם רצו רוב ישראל והסכימו שלא להתענות בהשלושה צומות הרשות בידן, כתבו הפוסקים דעכשיו כבר רצו וקיבלו עליהן כלל ישראל מדור דור, ואסור לפרוץ גדר:
(ב) מיהו וכו' – דבשעה שרצו וקבלו עליהן להתענות, הקילו לכתחילה עליהן:
(ג) עוברות ומניקות וכו' – ומסתברא ד[מ]עוברת מיקרי משעה שהוכר הולד, כדקיימא לן לענין ווסתות. ומכל מקום אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הויא לה בכלל מעוברת לענין זה, אם מרגשת צער. אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר, אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל [מור וקציעה עיין שם]:
(ד) אין להתענות – וכל שכן אם הוא חולה שאין בו סכנה, בוודאי פטור מלהתענות, ואסור לו להחמיר על עצמו:
(ה) אלא שנהגו להחמיר – ואם הם חלושות, נראה דאין להם להחמיר. ומכל מקום, אף הצריך לאכול, לא יתענג עצמו בבשר ויין, רק כפי מה שצריך. וכן הקטנים שיש להם דעת להתאבל, אף על גב שאין מחוייבין לחנכם אפילו בן י"ב שנה, ואפילו בתענית שעות, מכל מקום ראוי לחנכם, שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף, לחם ומים או שאר מאכל פשוט, לפי התינוק, כדי שיתאבלו עם הצבור:
(ו) מותרים ברחיצה וכו' – דבשעה שרצו וקיבלו עליהם לצום בכל הארבע תעניות הנזכרים לעיל, לא קיבלו עליהם שיהיו בחומר תענית ציבור כתשעה באב, לפי שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. ובעל נפש יחמיר בכולן כמו בתשעה באב, אלא שאם חל ליל טבילה, יקיים עונתו. וגם בנעילת הסנדל לא יחמיר, משום חוכא וטלולה. וכן אם חל עשרה בטבת בערב שבת, אין להחמיר ברחיצה בחמין, מפני כבוד השבת:
(ז) ואין צריך וכו' מבעוד יום – כמו בתשעה באב, אלא מותר בהם באכילה ושתייה בלילה:
(ח) כל ארבעה צומות – כל לאו דווקא, דלעולם אין עשרה בטבת חל בשבת, כמו שכתב סימן תכ"ח סעיף ב':
(ט) נידחין לאחר השבת – ולא קודם, דאקדומי פורעניתא לא מקדמינן:
(י) ואם חלו בערב שבת – האי לישנא גם כן לאו דווקא, דכל הארבעה צומות גם כן אי אפשר לחול בערב שבת, לפי הקביעות המבואר לעיל בסימן תכ"ח, כי אם עשרה בטבת בלבד:
(יא) בשחרית ומנחה ויחל – והוא הדין דאומר הש"ץ "עננו" בין גואל לרופא. אבל אין אומרים וידויים ונפילת אפים במנחה, לפי שהוא ערב שבת. ומטעם זה אין לעשות בערב שבת יום כיפור קטן, באם ראש חודש בשבת, כי אם ביום חמישי שלפניו, לפי שאין לומר סליחות גם וידויים בערב שבת במנחה:
(יב) ואח"כ עושין החופה - ואסור אז החתן לשתות מכוס של ברכה כיון שהוא עדיין מבע"י אלא נותנין לתינוק לשתות. [ובנדחה יכול החתן לשתות מכוס של ברכה וכן לאכול ולשתות אח"כ ועיין לקמן בסימן תקס"ב ס"ב דאם התענית הוא רק מחמת עצמו שהוא התענה ביום זה א"צ להשלים] וכן כשחל אחד מהצומות בתוך שבעת ימי החופה ישלים תעניתו אבל יא"צ א"צ להתענות בתוך ז' ימי החופה אם נשא בתולה או בחור אלמנה:
אין על סעיף ד