משנה ברורה על אורח חיים תקמט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים תקמט |

סעיף א[עריכה]

(א) חייבים להתענות וכו' – והוא מדברי הנביאים, כדכתיב בקרא (זכריה ח): "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי" וגו', ואמרו חז"ל: צום הרביעי זה י"ז בתמוז, שהוא בחודש רביעי למנין החודשים; וצום החמישי זה ט' באב, שהוא בחודש החמישי; וצום השביעי זה צום גדליה, שהוא בחודש השביעי; וצום העשירי זה עשרה בטבת, שהוא בחודש העשירי. וכל אלו הימים, כל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון הדברים אלו נשוב להיטיב, כמו שנאמר: "והתודו את עונם ואת עון אבותם" וגו' (רמב"ם).

ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותן הימים, ולפשפש במעשיו ולשוב בהן. כי אין העיקר התענית, כמו שכתוב באנשי נינוה: "וירא ה' את מעשיהם", ואמרו חז"ל: "את שקם ואת תעניתם" לא נאמר, אלא "את מעשיהם", ואין התענית אלא הכנה לתשובה.

לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפשו הטפל והניחו העיקר. ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מִצְוַת עשה מדברי הנביאים להתענות בהם, וכמו שכתבנו למעלה:


(ב) מפני דברים הרעים וכו' – כי בי"ז בתמוז ארעו בו חמש צרות: בו נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר, כמפורש בתורה; ובוטל התמיד עוד מלהקריב בבית הראשון; והובקעה העיר בחורבן בית שני; ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה; והועמד צלם בהיכל.

ובתשעה באב היה בו חורבן הגדול, שנחרב בו הבית הראשון, וגם השני; ובזה היום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ; ובזה היום נלכדה עיר גדולה וביתר שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, ונפלו כולם ביד העכו"מ ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש; ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו, לקיים מה שנאמר: "ציון שדה תחרש".

ויום ג' בתשרי, בו נהרג גדליה בן אחיקם, שמינוהו לראש לאחר החורבן על הפליטה הנשארה, ונכבה גחלת ישראל הנשארה, כי על ידי שנהרג גלו כולם, ונהרגו מהם לאלפים.

ועשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים, והביאה במצור ובמצוק, ומזה נמשך החורבן:


(ג) בהם – מי שטעה ואכל בהם, מכל מקום צריך להשלים התענית אחר שאכל; דמי שאכל שום, יחזור ויאכל שום?! ואם צריך להתענות יום אחר, עיין לקמן סימן תקס"ח סעיף א' ובמשנה ברורה שם:

סעיף ב[עריכה]


(ד) בט' – ולא רצו לגזור גם בט', דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי: