שולחן ערוך אורח חיים תכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תכח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·

סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות
ובו שמונה סעיפים:
אבגדהוזח

סעיף א[עריכה]

אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים:

  • לא אד"ו ראש השנה
  • ולא גא"ו יום הכיפורים
  • ולא זב"ד פורים
  • ולא בד"ו פסח
  • ולא גה"ז עצרת והושענא רבה
  • לא ג' חנוכה
  • ולא אג"ו צום אסתר
  • ולא בד"ו צום תמוז ואב.

לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר וסימן פל"ג. וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת.

סעיף ב[עריכה]

אלו הימים שהוקבעו בהם ראשי חדשים ולא בזולתם:

  • ניסן אגה"ז
  • אייר בגה"ז
  • סיון אגד"ו
  • תמוז אגה"ו
  • אב בדו"ז
  • אלול אבד"ו
  • תשרי בגה"ז
  • מרחשון גדו"א
  • כסליו א"ב ג"ד ה"ו
  • טבת אבגד"ו
  • שבט בגדה"ז
  • אדר זבד"ו. (ובעיבור -- אדר הראשון בדה"ז ושני בדו"ז):

סעיף ג[עריכה]

סימן לקביעת המועדים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף. פירוש:

  • ביום ראשון של פסח יהיה לעולם תשעה באב וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו
  • ביום ב' בו שבועות
  • וביום ג' בו ראש השנה
  • ביום ד' בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה
  • ביום ה' בו צום כפור
  • ביום ו' בו פורים שעבר.

סעיף ד[עריכה]

לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח בפשוטה ומצורע במעוברת חוץ מבה"ח מעוברת (וה"ש מעוברת) שקורין אחרי מות קודם הפסח ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת ט' באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ראש השנה ולכן כשראש השנה ביום ב"ג שיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ראש השנה לצום כפור והאזינו בין צום כפור לסוכות וסימן: "ב"ג המלך, פת וילך". אבל כשראש השנה ביום ה"ו אז אין בין ראש השנה לסוכות אלא שבת אחת שקורין בה האזינו אז וילך עם נצבים קודם ראש השנה וסימן לפשוטה פקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו:

סעיף ה[עריכה]

פרשת האזינו מחלקים פרשיותיה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע. וסימן הַזִּי"ו לְ"ךָ: האזינו, זכור, ירכיבהו, וירא, לו חכמו, כי אשא אל שמים עד סוף השירה. והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה.

הגה: ודוקא בשבת מחלקין הפרשיות אבל במנחה בשבת וב' וה' אין לחוש (מרדכי פרק הקורא עומד):

סעיף ו[עריכה]

קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא כולם ומתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהם ואף על פי כן נהגו שלא להפסיק בהם (וכן נהגו שלא לקרות אחד בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה)

סעיף ז[עריכה]

שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם:

סעיף ח[עריכה]

מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא, ז' דנחמתא, תרתי דתיובתא.

  • ג' דפורענותא -- דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו;
  • שבע דנחמתא -- נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש.

וביום צום גדליה במנחה מפטירין "דרשו" ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין לעולם "שובה". וכשראש השנה בב"ג שיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות וקורין בו האזינו מפטירין בו "וידבר דוד".

ויש אומרים שכשראש השנה בב"ג שוילך בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בו דרשו ובשבת שבין יום הכיפורים לסוכות שקורין האזינו מפטירין שובה:

הגה: והמנהג כסברא הראשונה ובשאר שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה (טור). וכשקורין שתי פרשיות מפטירין באחרונה (מרדכי פרק בני העיר) מלבד באחרי מות וקדושים דמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות (מנהגים) ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש ואין דוחין מפניה שום ההפטרה הנזכרת כאן ולא של ד' פרשיות ולא של ראש חודש או מחר חודש או חנוכה או שירה (מרדכי פרק בני העיר והטור ומנהגים) אבל שאר הפטורות דוחין מפניה וכבר נתבאר לעיל סימן תכ"ה דאין מדלגין מנביא לנביא (וגם נתבאר שם סעיף ב' אם דוחין מפני של ראש חודש אחת מאלו הפטורות שנזכרות כאן):