משנה בכורות ז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ז · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אלו כשרין באדם, ופסולין בבהמה: אותו ואת בנולב, וטרפה, ויוצא דופן, [ ושנעבדה בהן עבירהלג, ושהמית את האדם ].

הנושא נשים בעבירה, פסול, עד שידיר הנייה.

המטמא למתים, פסול, עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים.

נוסח הרמב"ם

אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו (ויקרא כב כח) וטריפה ויוצא דופן והנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הניה המיטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהיה מיטמא למתים.

פירוש הרמב"ם

אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו כו': אותו ואת בנו ר"ל שמותר לכהן ובנו לעבוד בזמן אחד ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו: וטרפה הוא שאירע בו חולי ממית כנקובת המרה והמעים וכיוצא בו מאשר מצינו באלו טרפות: ומפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר והספיקו בטומאה כשיקבל בלבד לפי ששם יצרו מתגבר עליו ולפיכך אינו נמנע אלא בנדר וע"מ שידור על דעת רבים שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמרא ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי על דעת רבים אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט את הנדר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אותו ואת בנו - אב ובנו כהן עובדים עבודה ביום אחד ובזמן אחד. ואין אותו ואת בנו בבהמה קרבין ביום אחד:

וטריפה - שנולד בה אחד מסימני טריפות המנויין בפרק אלו טריפות, אינה קריבה על גבי המזבח:

ויוצא דופן - שקרעו את אמו והוציאוהו חי. בבהמה, פסולה להקרבה, דכי יולד כתיב, פרט ליוצא דופן. ובכהן המקריב לא מפסיל בהכי:

הנושא נשים בעבירה - כהן שנשא גרושה וחללה זונה, נודר ועובד. אע"פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד אחר שנדר שלא יהנה הוא ממנה והיא ממנו עד שיגרש. והוא שידור על דעת רבים שאין לו התרה אלא לדבר מצוה לד. וליכא למיחש שמא ילך אצל חכם ויאמר דלצורך דבר מצוה הוא שואל שיתירו לו את נדרו, דכיון דקיימא לן שהבא להתיר נדרו צריך לפרש על מה נדר, ודאי כי שמע חכם דמשום שהיא גרושה או זונה דאסורה לו נדר לא שרי ליה נדרו:

עד שיקבל עליו שלא יהא מיטמא למתים - הכא סגי ליה בקבלה, ולא מדרינן ליה כמו גבי נושא נשים בעבירה. משום דהתם יצרו תוקפו, הכא גבי טומאה אין יצרו תוקפו, הלכך בקבלה גרידא סגי ליה:

פירוש תוספות יום טוב

אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה. אותו ואת בנו כו'. בת"כ ממעט מאשר בו מום פרט לאותו ואת בנו כו'. והלא דין הוא. ומה אם בהמה שהכשיר בה הכושי וכו' פסל בה אותו ואת בנו וכו':

אותו ואת בנו. [פסול לקרבן] דמחוסר זמן הוא. רש"י. ובגמ' מאי אותו ואת בנו אילימא אהרן ובניו דכוותה תייש ובנו מי נהיג והתניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות. ולא בזכרים [כמ"ש הר"ב רפ"ה דחולין] אלא תיישה ובנה דכוותה הכא כהנת ובנה כהנת בת עבודה היא. לעולם אהרן ובניו דכוותה תיש ובנו ומתני' חנניא היא דאמר [חולין דף ע"ה] נוהג בזכרים ונקבות:

וטרפה. עי' בפי' הר"ב רפ"ו דתמורה:

ושנעבדה בהן עבירה ושהמית את האדם. גם זה שם. ובנ"א ל"ג ואפשר משום הא דפ"ה דברכות ד' ל"ב. אמר רבי יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו שנא' (ישעיה א') ידיכם דמים מלאו. וכ"ש לעבודה וה"ה למגלה עריות אלא דק"ל דא"כ לתני דפסולי' באדם. גם לא ראיתי להרמב"ם שפסלן באדם:

עד שידיר הנייה. כתב הר"ב והוא שידור ע"ד רבים שאין לו התרה אלא לדבר מצוה. אבל לדבר מצוה יש לו התרה. גמ'. ופי' התוס' בשם ר"ת משום דמסתמא ניחא להו לרבים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לב) (על המשנה) אותו כו'. כגון אהרן ובניו. ודכוותיה תיש ובנו אסור. ומתניתין חנניא היא דאמר [חולין דע"ה] נוהג אף בזכרים. גמרא:

(לג) (על המשנה) ושנעבדה כו'. ל"ג. ואפשר משום הא דברכות, [דף לב], אמר ר' יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. וכל שכן לעבודה והוא הדין למגלה עריות. אלא דקשה לי דאם כן לתני דפסולים באדם. וגם לא ראיתי להר"מ שפסלן באדם:

(לד) (על הברטנורא) משום דמסתמא ניחא להו להרבים. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אלו כשרים באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו וכו':    תוס' פ" אותו ואת בנו ד' ע"ט. ובגמרא בעי מאי אותו ואת בנו [כו' עי' בתוס' יום טוב עד] ומתני' חנניא היא דאמר בברייתא אותו ואת בנו נוהג בזכרים ובנקבות. ואיתה למילתיה דחנניה ר"פ אותו ואת בנו:

וטרפה ויוצא דופן:    דכהן טרפה ויוצא דופן כשר לעבודה:

ושנעבדה בו עבירה ושהמית את האדם:    לא גרסינן ליה [ועי' תוי"ט]:

הנושא נשים וכו':    פ' השלח ד' ל"ה. והביאה ב"י בא"ח סי' קכ"ח וז"ל תנן בפ"ז דבכורות הנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הנאה והמיטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהיה מיטמא למתים ולא הזכירו פסולים הללו הפוסקים לענין נשיאות כפים ואפשר שהטעם דכיון שאם עבד קודם שידיר או שיקבל עליו לא חילל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ששי מה"ב מקדש א"כ נושא הוא כפיו לכתחלה. אבל רבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל כתב שנ"ל דלדעת הכל כהן שהוא נשוי עם גרושה אין לו לישא את כפיו ואין לו לעלות לתורה שהרי בכל שעה עומד במרדו ובסימן קל"ה כתב וז"ל ועוד כתוב משמיה דמר שמואל כהן שנטמא למתים שאינם מז' מתי מצוה במזיד יפסל מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב דתנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידיר הנאה והמיטמא למתים עד שיקבל עליו וגם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה דכהן שנשא גרושה אין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון ואפילו גרשה או מתה פסול עד שידיר הנאה ע"ד רבים מהנשים שהוא אסור בהן כדאיתא בבכורות ע"כ. וביד פרק ששי דהלכות ביאת מקדש סי' ז' ט' ובפ"ז סי' י"ב.


פירושים נוספים