משנה בכורות ז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ז · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שפתו העליונה עודפת על התחתונה, והתחתונה עודפת על העליונהטז, הרי זה מום.

ושנטלו שניו, פסול, מפני מראית העין.

דדיו שוכבים כשל אשה, כרסו צבה, טבורו יוצאיז, נכפה אפילו אחת לימים, רוח קצרית באה עליו, המאושכן, ובעל גבר.

אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחתיח, זהו מרוח אשך האמור בתורה.

רבי ישמעאל אומר, כל שנמרחו אשכיויט.

רבי עקיבא אומר, כל שרוח באשכיוכא.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שמראיו חשוכיןכב.

נוסח הרמב"ם

שפתו העליונה עודפת על התחתונה והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום ושניטלו שיניו פסול מפני מראית העין דדיו שוכבין כשל אישה כרסו צבה טבורו יוצא נכפה אפילו אחת לימים רוח קצרית באה עליו המשועבן ובעל גבר אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת זה הוא מרוח אשך (ויקרא כא כ) האמור בתורה רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו רבי עקיבה אומר כל שהרוח באשכיו רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין.

פירוש הרמב"ם

שפתו העליונה עודפת על התחתונה כו': דדיו שוכבין כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא כו': אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו כו': כריסו צבה שבטנו גדולה עד שהיא בולטת ורוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת וזה שנקרא טבורם יוצא הוא מום: נכפה ידוע ונקרא כך לפי שמתהפך שלא ברצונו בשעה שהוא כורע: ורוח קצרית מקרה מחמת מרה השחורה כגון הנקראים בלשון ערב ממלבנין ואמדמין שגברה עליהן המרה השחורה כל כך עד שנפסדו פעולות הגוף וכחותיו: ומאושכן הוא מי שכיס הבצים שלו ארוך עד שמגיע לארכבותיו ואין הפרש בין שיהיה מלא רוח או ליחה להיות מרוח אשך או שיהיה הכיס ארוך מדולדל ואין בו רוח ולא מורסא הכל מום: ובעל גבר על משקל ארץ ולפעמים קורא גבר על משקל גובל [ב] ב] גבר על משקל גבל כדכתיב זקני גבל [יחזקאל כז ט]] והוא מי שהאבר שלו ארוך עד שמגיע לארכבותיו וזה חולי מתחלואי האבר וכבר הזהירו עליו הרופאים וזכר אותו: ומה שאמר בכאן אין לו ביצים או אין לו אלא אחת אין אומרים כן על דעת שאלו המומין הן הנקראים בתורה מרוח אשך אלא שנחלקו אלו התנאים על איזה האלו המומים הוא שאמרה עליו התורה מרוח אשך: ומראיו חשוכים ר"ל השחור ואע"פ שאינו שחור בתכלית:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דדיו שוכבים - גדולים עד שנראים שוכבים כדדי אשה:

נכפה - נופל מחמת חולי:

אפילו אחת לימים - שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה:

רוח קצרית - שרוחו קצרה מחמת [מרה] השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש:

המאושכן - שכיס של ביצים שלו ארוך עד שמגיע לארכובה. בין שהוא נפוח מחמת רוח או מחמת ליחה:

ובעל גבר - בעל אבר. שנתארך הגיד שלו ונעשה גדול עד שמגיע לארכבותיו:

שנמרחו אשכיו - שנימוחו ביציו כ:

שרוח באשכיו - וע"י כן ביציו נפוחים:

שמראיו חשוכין - שהוא שחור. ואע"פ שאינו שחור ככושי. ולשון מרוח אשך, מראה חושך. ולאו בביצים משתעי קרא. ובעיקר הדין לא פליגי, שכל אחד מהם מודה במום שמונה חבירו דהוי מום. ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא, ומשמעות דורשין איכא בינייהו:

פירוש תוספות יום טוב

שפתו העליונה עודפת כו'. ואפילו אין בו עצם משא"כ בבהמה. כמ"ש הר"ב פרק דלעיל משנה ט'. ושם בגמרא משום דהוי בכלל שאינו שוה בזרעו של אהרן. ויצא מזה. דהא דתנן לקמן מפני מראית העין לא קאי אלא אשנטלו שניו בלבד:

כרסו צבה. לשון לצבות בטן. והרמב"ם בחבורו העתיק כריסו עבה. אבל בפירושו כתב כריסו צבה שבטנו גדולה עד שהיא בולטת ואפשר שהוא ט"ס בחבורו וצ"ל צבה:

טבורו יוצא. לשון הרמב"ם רוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף. ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף. דומה ליבלת:

רוח קצרית באה עליו. לשון הר"ב לפרקים. ולשון הרמב"ם בחבורו. תמיד. או בעתים ידועים. וכתב הכ"מ שסובר דכי היכי דנכפה אפילו אחת לימים ה"ה לרוח קצרית דמאי שנא:

ובעל גבר. על משקל ארץ [כלומר בשש נקודות] ולפעמים קורא [גבר] על משקל גבל. הרמב"ם. ור"ל בשוא ופת"ח כדכתיב זקני גבל יחזקאל כ"ז [ט']:

אין לו ביצים כו'. עמ"ש בזה בשם הרמב"ם בפרק דלעיל משנה ו'. ולשון הרמב"ם בנא"י לא זכרם הנה מפני שהם מיוחדים באדם לפי שכבר זכר שהם ג"כ מומי בהמה אמנם זכרם להודיעך שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך:

שנמרחו אשכיו. דאי כת"ק ה"ל לכתוב חסר אשך. ופי' הר"ב שנמרחו אשכיו שנמוחו ביציו משמע שתי ביציו וכדאמר אשכיו לשון רבים. והא דכתב קרא אשך לשון יחיד פירושו שאין לו שום אשך. ולא דמי לאין לו אלא ביצה אחת דמודה בה רבי ישמעאל כדכתב הר"ב דליכא בינייהו אלא משמעות דורשין. [דשאני] התם שנברא מתחלת ברייתו חסר ביצה אחת. כ"כ הכ"מ פ"ח מהב"מ:

שרוח באשכיו. גמ'. דאי כר"י ממרוח (אשכיו) [צ"ל אשך] מבעי ליה. פירש"י דהא מ"ם דמרוח משמשת היא:

שמראיו חשוכים. גמ'. דאי כר"ע רוח אשך מבעי ליה אלא שמראיו חשוכין וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין פירש"י גורעים חי"ת ממרוח ואלף מאשך ומוסיפין חי"ת במקום אל"ף ואל"ף על מרוח והוי מראו חשך. ע"כ. ועמ"ש בזה במשנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) שפתו כו'. ואפילו אין בה עצם. מה שאין כן בבהמה. משום דהוי שאינו שוה כו':

(יז) (על המשנה) יוצא. רוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף. ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת:

(יח) (על המשנה) אין כו'. לא זכרם הנה מפני שהם מיחדים באדם לפי שכבר זכר שהם גם כן מומי בהמה. אמנם זכרם להודיעך. שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך. הר"מ:

(יט) (על המשנה) ר' ישמעאל אומר כו'. דאי כתנא קמא הוי ליה לכתוב חסר אשך. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) משמע שתי בציו מרוח. וכדאמר אשכיו לשון רבים. והא דכתב קרא מרוח אשך לשון יחיד, פירוש שאין לו שום אשך. ולא דמי לאין לו אלא ביצה אחת כו', דשאני התם שנברא מתחלת ברייתו חסר ביצה אחת. כ"מ:

(כא) (על המשנה) רבי עקיבא אומר כו'. גמרא, דאי כר' ישמעאל ממרוח אשך מבעי ליה. פירש"י, דהא מ"ם דמרוח משמשת היא:

(כב) (על המשנה) ר' חנינא כו'. גמרא, דאי כר' עקיבא רוח אשך מבעי ליה. אלא שמראיו חשוכין, וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין. פירש"י, גורעין חי"ת ממרוח, ואל"ף מאשך, ומוסיף זה במקום זה והוי מראי חשך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שפתו העליונה וכו':    בפירקין דלעיל וכמו שפי' רעז"ל שם בפירקין דלעיל סי' ט':

ושניטלו שניו וכו':    בתוס' ר"פ על אלו מומין:

טבורו יוצא:    כצ"ל:

רוח קַצְרוּת:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

המאושכן:    בתלמוד של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מצאתי מוגה המשועבן אבל בכל הספרים כתוב מעושכן ובערוך משועבז בזין שהביאו בערך שעבז [עי' מ"ש ע"ז בערוך השלם.]67 ויתכן שגם הגהת הרב בצלאל ז"ל כך היתה כוונתו. ובגמרא תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר עד רכובא פסול למעלה מן רכובא כשר ואיכא דאמרי לקולא עד רכובא כשר למטה מן רכובא פסיל:

ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו:    בגמרא מפרש משום דקשיא ליה לר' ישמעאל א"ר דכשאין לו ביצים משתעי קרא כמו שאמר ת"ק חסר אשך מיבעי ליה ור' עקיבא קשיא ליה אי ס"ד כמו שאמר ר' ישמעאל ממרוח אשך מיבעי ליה דהא מם דמרוח משמשת היא ור"ח בן אנטיגנוס נמי קשיא לי' אם כר' עקיבא רוח אשך מיבעי ליה להכי מפרש ליה מראיו חשוכים וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי' גורעין חית ממרוח ואלף מאשך ומוסיפין חית במקום אלף ואלף על מרו והוי מראו חשך:

שמראיו חשוכים:    שהוא שחור ואע"פ שאינו שחור ככושי כן פי' הרמב"ם ז"ל אמנם בגמרא פריך היינו כושי וכושי בהדיא קחני ליה במתני' בסמוך הכושי והגיחור ומשני ר' חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי ומהטעם זה נראה שפירש רש"י ז"ל בפי' המשנה שמראיו חשוכים שהוא שחור ככושי. ואיתה בתוס' פ"ק דסנהדרין ד' ד':


פירושים נוספים