מרדכי/בבא בתרא/פרק ו

על ש"ס: מרדכי | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מרדכי הקצר

המוכר פירות לחבירו [רמז תקסו] :

[דף צו] המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב כל ג' ימים הראשונים ברשות מוכר ואפי' נתן הלוקח מעות למוכר יחזיר לו דכיון דנמצא חומץ גמור תוך שלשה ימים הראשונים שמכר לו בידוע שקודם שמכר לו התחיל להחמיץ ואע"פ דריחיה חלא וטעמא חמרא [*חמרא] (*ודאי לאו טעמיה שפיר כיון דהחמיץ תוך שלשה) ומ"מ אהא חמרא לא יהיבי אינשי (*מידי) [*דמי] כיון שאינו מוכר אלא חבית אחת [*נ"א ואע"פ שטעמיה והוה ריחא וטעמא חמרא ודאי לא טעמיה שפיר כיון שהחמיץ תוך ג'] [*הגה"ה] [רמז תקסז] מצאתי יין שיש לו קמחין כיון דפסול לנסכים כדמוכח במנחות פרק כל קרבנות אין אומרים עליו קדוש היום כדאמרינן פרק המוכר פירות אין אומר קדוש היום אלא על היין הראוי לינסך ע"ג המזבח [*ע"כ הגה"ה]. מכאן ואילך ברשות לוקח אפילו לא נתן לו מעות חייב ליתן כיון דטעמיה ומיהו היכא דלא טעמיה בשעת לקיחה נראה דמצי אמר המוציא מחבירו עליו הראיה [*דספק] הוא:

[*דין זה עי' בתוס' ע"ז] חמרא אכתפיה דמריה שוור פרשב"ם דס"ל כרבי חייא בר יוסף דאמר (*לעיל) [*לקמן] מזליה דגברא גרים ולא נראה לר"ת חדא דא"כ ה"ל למינקט הכא האי לישנא ועוד (*דלעיל) [*דלקמן] קאמר ופליגא דרב (*חמא) [*חייא] בר יוסף [בזה] ה"ל למימר ופליגא דשמואל ועוד דאין זה סברא כיון שאינו רגיל להיות חומץ גמור משעה שהתחיל להחמיץ עד אחר שלשה ימים (שנאמר) שמזלו גרם לו להחמיץ לאלתר ונראה לר"י דדוקא מיירי הכא כגון שטעמו בשעת מכירה והוה ריחיה וטעמיה חמרא הלכך כשהחמיץ אח"כ תוך שלשה ימים והוי חומץ גמור טפי אית ליה למתלי ע"י טלטול ונדנוד מדנימא טעמיה ולא טעמיה שפיר אבל אי לא טעמיה אז ודאי לא תלינא בטלטול ונדנוד דהאמר (*לעיל) [*לקמן] לא שנו אלא קנקנים דלוקח שהורק מכלי אל כלי אבל קנקנים דמוכר [*מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך משמע דמוכר דומיא דלוקח שהורק מכלי אל כלי דלא מ"י] כו' ולא מצי מוכר למימר הטלטול והנדנוד גרם לו והיכא דעדיין לא טלטלה בהא לא פליג שמואל אדרב כך פירש ר"י ב"ר מרדכי וכתב ראבי"ה באביאסף לית הלכתא בהא כר"י בר ר' חנינא דמעשה רב ועבד רב יוסף עובדא כותיה דרב בשיכרא [*כשמואל בחמרא] ותו דהלכתא כשמואל [*בדיני מ"י] וכן פסק ראב"ן כשמואל וכן פסק רב האי גאון בשער ארבעים דמקח וממכר [רמז תקסח] ואם ידוע שיינו מחמיץ ה"ז מקח טעות:

[דף ק] הא מני ר"א [נ"א רבי יהודה] דאמר רבים שביררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו ומוקי לה תלמודא באבדה להם דרך באותה שדה ושמעתי בשם ה"ר אליעזר ממיץ [רמז תקסט] שיש כח לקהל למשכן [היחיד] קודם ב"ד כיון דרבים נינהו ואח"כ ירדו לדין:

[דף צח] המוכר מקום לחבירו לבנות בית כו' השיב רבינו [מאיר] על חדר שיש בו י' אמות על י' אמות אז [ודאי] יש לראובן שיש לו רביע בו כדי חלוקה אף לדברי ר"י בר [מרדכי] שכתב דכדי חלוקה דבית הוי ד"א על שש וראייתו ממתני' המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית לא יפחות לו פחות מד' על שש דהאיכא ברבוע החדר ארבע על שש וכ"ש לדברי ר"י בר מרדכי [שכתב] דלגבי חלוקת שותפין סגי בד' על ד' לכל אחד ואחד כדמשמע פ"ק דסוכה ולא דמי לההיא דהמוכר פירות דהתם מיירי בבא לעשות בית מתחלה. והאמות אין למדוד לפי מדת העולם מה שקורין אמות אלא לפי אמות שבתלמוד עשרים וארבע גודלין היא אמה ואם יש לאחד חלק בחדר או בבית פחות מכדי חלוקה ותבע לחלוק שומעין לו אחר שלחבירו יש לו כדי חלוקה דכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו:

וששאלת אם חדר יש לו דין טרקלין או לא דבר פשוט הוא דטרקלין היא (*סרטיא) [*פלטרין] גדולה ועשויה לאויר כדמוכח פרק המוכר פירות מאי טרקלין קובתא לבי וורדי וחדר קטן הוא ופתוח לטרקלין כדתנן במסכת מדות ומייתי לה פירקא קמא דיומא בקיטוניתא הפתוחה לטרקלין וקיטוניתא היא החדר כדכתיב ויבא החדרה ומתרגמינן ירושלמי ועאל לקיטוניתא ופ"ק דסוכה גבי הילני המלכה משמע דקיטוניתא פחותה מד' אמות וטרקלין אינו פחות מעשרה על עשרה כדתנן פרק המוכר פירות וא"כ חולקין אע"פ שהחדר אין בו כדי חלוקה מעלין אותה בדמים ועוד ראיה דחדר חזי לתשמיש אפילו בפחות מד' אמות ואפילו יציע דתשמישתיה שוה לבית הוה סלקא דעתך פרק המוכר את הבית לדמויי לבור ודות ותסגי ליה בפחות מארבע אמות ונהי דמסיק דהוה ד"א חדר [ומיהו] סגי אפילו בפחות מד' אמות כמו שפי' רשב"ם שם דאין עשוי אלא להצניע חפצים כמו תיבה בעלמא ושלום מאיר בר ברוך:

[דף ק] המוכר קברו באין בני משפחה כו' [רמז תקע] כ' ראבי"ה דה"ה דאין יכול למכור וליתן מקום אבותיו בב"ה מיהו הדמים יחזירו בני משפחה בין בב"ה בין בקבר שלא יפסיד הלוקח ורב האי גאון כתב שמכירתו מכירה:

נשאל לרבינו מאיר על ראובן ולאה שכתבו לבנם בשטר חלק שמינית מבית שיש (*לנו) [*להם] במקום פלוני ומצרו לו כל המצרים החיצונים של הבית ומתוך המצרים הללו לא שיירנו לעצמנו מחלק שמינית מהבית הנזכר למעלה ושוב נודע שאין להם אלא רביע של כל הבית ואמר ראובן שמינית של אותו רביע נתן לו ויורשי [הבן] אומרים שחלק שמינית של כל הבית נתן והשיב נראה לי בעיני דאזלינן בתר לישני דאינשי בהא כדמשמע פרק המוכר את הבית גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכיון דלא קרו אינשי לרביע בית בית א"כ ע"כ הכי קאמר להו לסהדי נתתי לו חלק שמינית מבית שאני אומר כולה שלי ומזה אני נותן לו בו חלק שמינית של כל הבית דמאן דאתא [קאי] קמי סהדי ואמר להו בית יש לי במקום פלוני כתבו ותנו לו לפלוני שאני נותן לו בית כך וכך אטו מי אית להו לסהדי לידע שהוא אומר אמת שהוא שלו פשיטא דלית להו למידק אי קושטא קאמר או לא (דמצי למימר) [דמאן לימא] להו שאינו (אלא) [של] אחד שבסוף העולם הא אינהו לא קא מסהדי אלא על המתנה שהוא נותן והכי קא מסהדי חלק שמינית שאמר לנו שהוא שלו נתן לפלוני ואם נודע לסוף שאין לו בו כלום תבטל המתנה ואם יש לו בו קצת ואין בו שמינית לכה"פ יקנה המקבל מתנה מה שיש לו בו ואם יש לו בו יותר משמינית עד חלק שמינית של כל הבית יזכה אם יש להם בו כל כך כיון דלא קרו אינשי לרביע בית בית. ולא דמי לההוא דפרק המוכר [את הבית] פלגא דארעא דאית לי ריבעא דשאני התם דקרו אינשי אפילו לפלגא דארעא ארעא אבל הכא לא קרו לרביע בית בית ומיהו אם יש לו לבית חצר לא קנה המקבל מתנה בחצר כלום אלא שמינית הבית ותו לא (*והמוכר) [*דהמוכר] הבית לא מכר החצר כמו שפי' רשב"ם ור"י פרק המוכר את הבית ושלום מאיר ב"ב. השיב ר"ת דעובד כוכבים [רמז תקעא] יכול לרחוץ חבית שיש בו שמרים בלא ישראל דהשמרים לא הוי חמרא אלא קיוהא בעלמא ואפילו יש בשמרים טעם יין כדמוכח פרק המוכר פירות מ"מ לכתחילה אסור אבל דיעבד שפיר דמי:

סליק פירקא:

הגהות על מרדכי הקצר

מאי קמ"ל תפוס לשון ראשון פרק יש נוחלין ופרק ד' נדרים אמרינן תוך כדי דבור כדבור דמי ולא תפסי לשון אחרון כלאחר כדי דבור ולא לשון ראשון בתוך כדי דבור וא"כ במאי פליגי תנאי י"ל הא דתוך כדי דבור כדבור דמי היינו כשאומר חוזרני בי אבל היכא שאומר שני דברים ביחד יש לנו לומר שיתקיימו שניהם. ואם (*אין יכול לקיים שניהם) [*לא יוכל שניהם להתקיים] יש ללכת אחר לשון ראשון או אחרון למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. עיין במרובה בקצר:

תופס שטר ממון שיש בו תנאי:

בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פב"ב אמר לנו הוו עלי סהדי וקנו מנאי וכתבו וחתמו והבו ליה לפלוני ב"פ למיהוי בידיה לזכותא דצביתא ברעות נפשאי בלא אניסנא ואתניתיה בהדיה על ההוא שותפותא ועסקא כך וכך תנאי ואי מקיים ליה תנאי דילי מעכשיו יהא כך וכך ואי לא לא ותנאה דא הן מקמי לאו וכולהו דקדוקי דתנאי בני גד ובני ראובן ולא יהא לו כח לערער על תנאי הדא ואחריות וחומר שטרא דנן קבילית עלי ועל ירתאי כאחריות כל שטרי תנאים דנהיגי בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופטי דשטרי וקנינא מפלוני לפלוני בכל מה דכתיב וכו' עכ"ל העיטור:

סליק פרק ו' וז':