מצוה:לתקוע בשופר ביום הכיפורים של יובל, לשחרור הקרקעות והעבדים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לתקוע בשופר ביום הכיפורים של יובל, לשחרור הקרקעות והעבדים
מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה

ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. (ויקרא כה, ט-י)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות שמיטה ויובל, פרק י
ספר המצוות לרמב"ם: עשה קלז    ספר החינוך: מצוה שלא    ספר מצוות גדול: עשה קנא