מצוה:לשמור המקדש וללכת סביבו
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
ב וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת.
ג וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם.
ד וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם.
(במדבר יח, ב-ד)
היא שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו, והוא אמרו לאהרן (במדבר יח, ב): "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד. וכבר נכפל זה הציווי בלשון אחר והוא אמרו (שם, ד) "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד".
וכתוב בספרי " 'וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת' הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ", רוצה לומר לשמרו וללכת סביבו. ובמכילתא אמרו "'וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד' אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מניין? תלמוד לומר 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ'". הנה נתבאר לך ששמירת המקדש מצות עשה. ושם נאמר: גדולה למקדש שיש עליו שומרים, ואינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים, וידוע כי פלטרין הוא שם ההיכל. אמרו כי גדולת ההיכל ורוממותו הם השומרים המסודרים עליו.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת תמיד ומידות.
שנצטוו הכהנים והלוים לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד, בכל לילה ולילה, כל הלילה. ושמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו, לא מהיות שום פחד מאויב חלילה, שנאמר (במדבר יח, ד): "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד". ולשון ספרי (שם, ב) "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" הכהנים מבפנים והלוים אף מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת סביבו, ובמכילתא (?, ?) אמרו "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד", אין לי אלא בעשה וכו', הנה התבאר ששמירתו מצות עשה היא. ושם נאמר עוד, גדולה למקדש שיש עליו שומרין. אינו דומה פלטרין שיש עליה שומרין לפלטרין שאין עליה שומרין, וידוע שפלטרין שם ההיכל.
משרשי המצוה מה שכבר כתבתי כמה פעמים, כי בכבוד הבית סבה לתת מוראו אל לב בני אדם, ובבואנו שם לבקשת תחינה וסליחה מאת אדון הכל יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, וכענין שאמרנו בארוכה בסדר ואתה תצוה. ומכבודו של בית הוא למנות עליו שומרין כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן, וכמו שבא במכילתא אינו דומה וכו', כמו שכתוב בסמוך.
מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (מדות פ"א מ"א-ב'), שארבעה ועשרים אדם שומרים אותו בכל לילה בארבעה ועשרים מקומות, הכהנים שומרים בשלשה מקומות מבפנים והלוים בכ"א מקומות מבחוץ. ומעמידין אחד שהוא מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו ואיש הר הבית נקרא, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו "איש הר הבית, שלום עליך" ניכר שהוא ישן וחובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים בירושלם מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן על משמרו. ויתר פרטיה, כגון היכן היו הלוים והכהנים שומרים. ואם אירע קרי לאחד מהם כיצד הוא עושה. וכיצד סדרן ומעשיהן סמוך לשחר, הכל מתבאר יפה בפרק ראשון ממסכת תמיד ומסכת מידות.
ונוהגת בכהנים ולוים בזכרים בזמן הבית, כי הם נתיחדו בצוואת שמירת המקדש ולא הישראלים. ואם עברו על זה וביטלו שמירה זו, ביטלו עשה, מלבד שעברו על לא תעשה כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם.
מצות עשה שיהו הכהנים והלוים שומרים את המקדש, שנאמר "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" (במדבר יח, ב). ואומר "ונלוו עליך ושמרו את משמרתך ואת משמרת וגו׳ ושמרתם את משמרת הקדש" (במדבר י"ח, ד'-ה'). וכתיב "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש למשמרת בני ישראל" (במדבר ג, לח).
מפרש בתמיד (דף כו.) ג׳ שמורים כתוב במקרא ללמדך שבג׳ מקומות היו כהנים שומרים בבית המקדש. ושנינו בתמיד [שם דף כ״ה] שאותן המקומות היו בית אבטינס ובית הניצוץ ובית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות בצד שערי העזרה והרובים שומרים שם, הם נערים שלא הגיעו לחינוך עבודה, ילד תרגומו רביא. בית המוקד כיפה בית גדול היה מוקף רובדין של אבן, וזקני בית אב ישנים שם אחר שפשטו בגדי קדש והניחום כנגד ראשיהם וישנים בבגדי עצמן ומפתחות העזרה בידם, ופרחי כהונה שהגיעו לעבוד עבודה איש כסותו בארץ והם השומרין. [שם]
אירע באחד קרי יוצא והולך במסיבה ההולכת תחת הבירה שהמחילות לא נתקדשו והנרות דולקין מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה [שם דף כ״ו] ומדורה גדולה היתה שם ובית הכסא של כבוד. ירד וטבל ועלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים ויוצא והולך לו. שאע״פ שטבול יום אין נכנס לעזרת נשים, שהיא מחנה לוייה, לזה הקלו שישהו שם עד הבקר מפני שנטמא בפני׳ אי נמי דרך השערים המשתמשין כניסה ויציאה החמירו יותר.
אף בבית אבטינס ובית הניצוץ ובית המוקד היו גם לוים שומרים, וטפלים לכהנים כמו שנאמר יילוו עליו וישרתוך. במקום שהיו עליות, היו הכהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה. ובבית המוקד היה כהן מבפנים ובן לוי מבחוץ, כדמפרש בתמיד. [בדף כ״ז] במדות [דף ל״ד] שנינו שהלוים שומרים בכ״א מקומות לבדם: על חמשה שערי הר הבית, ועל ארבע פינותיו מתוכו, ועל ד׳ פינות העזרה מבחוץ שאסור לישב בעזרה, ועל ה׳ שער העזרה חוץ לעזרה, ובשני השערים האחרים היו כהנים ולוים שומרים כאשר בארנו. [שם] ועוד היו הלוים לבדם שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכת ואחורי בית הכפורת.
ומעמידין ממונה על כל המשמרות השומרים, ואיש הר הבית היה נקרא, והיה מחזיר על כל משמר ומשמר כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו. וכל משמר שאינו עומד ואומר לו "איש הר הבית, שלום עליך" ניכר שהוא ישן וחובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו.
ובתמיד [דף כ״ו] מפרש כי קודם שיעלה עמוד השחר סמוך לו בא ממונה לבית המוקד ודפק עליהן והם פתחו לו. [שם דף כ״ח] נטל הממונה מפתח ופתח שער הקטן שבין המוקד ובין העזרה ונכנס לעזרה ונכנסים אחריו הכהנים ואבוקות של אור בידן. ונחלקו לשתי כיתות, כת הולכת באכסדרא למזרח וכת הולכת באכסדרא למערב. היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום עושה חביתין. שהיו במזרח בצד שער ניקנור, אלו ואלו אומרים שלום הכל שלום, והעמידו עושה חביתין לעשות חביתין פי׳ להחם חמין לרביכה של מנחת כהן גדול הנעשית במחבת, שנאמר מורבכת תביאנה מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה [מבואר במ״ע קפ״ו].