סמ"ג עשה קסד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · קסד · >>


מצות עשה קסד - לירוא מן המקדש

כתוב בסוף פרשת בהר את שבתותי תשמרו ומקדשי תראו. ותניא ביבמות [דף ו׳] לא ממקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש ומה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם אף כשהוא חרב. ואומר שם איזהו מורא מקדש? לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו ולא בתרמילו ולא במנעלו. וגרסינן בירושלמי [דברכות] ולא במעות הצרורות לו בסדינו ובפונדתו מבחוץ ולא באבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא [ברכות דף פ״ב ובמגילה כ״ט] כלומר אדמקיפנא אדרי אעול בהא שיעבור דרך שם לקצר הילוכו ולא ירוק שם מקל וחומר מלבוש שק שכתב אפילו המלך בשר ודם כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק.

עוד שנינו בברכות [דף נ״ד] לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח הוא שער ניקנור שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ואמר רב [שם דף פ״א] לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה את המקדש ואין גדר מפסיק בינתים ובזמן שהשכינה שורה. ותניא [שם] רבי יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה. ור׳ יהודא אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור אין ב״ה קיים מותר. ר׳ עקיבא אוסר בכל מקום וק״ל כרבי עקיבא דרבא קאי כוותיה [שם] שבכ״מ צריך לירא מן המקדש. [שם] אין קובעין בית הכסא בכ״מ בין מזרח למערב מפני שההיכל במערב לפיכך לא יפנה אדם למערבו ולא למזרח שהוא מכוון כנגד המערב. [שם] ורבא סידר לבנים שורה א׳ למזרח ושורה א׳ למערב כדי שישב עליהם לנקביו ויהיה פרועו מלפניו ומלאחריו לצפון ולדרום. ואביי כשהפכם לא מפני שהיה רוצה לחלוק על רבא אלא לראות אם כמתכוין עשה כן או מקרה היה כדפי׳ רבי׳ שלמה. ורבי׳ משה [בפ״ז דהלכות בית הבחירה] חלק שבעניין לישן בין מזרח למערב ולפנות הלכה כרבי עקיבא, ובקלות ראש אסר כרבי יהודא. [בתמיד דף נ״ז וביומא דף כ״ה]

אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד שנא׳ ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳. והסנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית לא היו יושבין אלא בחציה של חול. וכל שהשלים העבודה ונסתלק לו אינו יוצא ואחוריו להיכל אלא מהלך אחורנית מעט מעט מהלך על צידו עד שיצא מן העזרה. שנינו במדות [דף ל״ד] כל הנכנסים להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירע בו דבר שמקיף על השמאל. לפיכך היו שואלין מה לך להקיף על השמאל אם אמר שהוא אבל אומר לו השוכן בבית הזה ינחמך אם אמר שהוא מנודה אומרים לו השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע לדברי חבירך ויקרבוך.

וגם בב״כ ובבתי מדרשות צריך מורא וכבוד ואין נוהגין בהן קלות ראש כאשר בארנו בהלכות תפילה [לעיל מ״ע י״ט]. וגם צריך להגביה גג בית הכנסת יותר משאר גגין שבעיר במקום שמשתמשין על הגגות כדאיתא בשבת [דף י״א] ותניא בת״כ [פרשת בחקותי פרשה ו׳] והשימותי את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובמגילה [דף כ״ט] אמרינן ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ומוהשימותי נפקא לן [שם דף כ״ח] אפי׳ עתה כשהן שוממין בקדושתן הן עומדין. אמר רב [בברכות דף כ״ב] רקיקה בבית הכנסת שריא מידי דהוה אמנעל. וכן בירושלמי [שם] התיר ר׳ יוחנן לשמאלו או לאחוריו וכן רב אשי [שם בתלמוד שלנו דף כ״ה] מתיר לאחוריו כמו שביארנו בהלכות תפילה.

מפתח ירושלים עד פתח הר הבית קרוי מחנה ישראל. מפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור קרוי מחנה לויה. ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. כדתניא בתוס׳ [דכלים] ובספרי [פ׳ נשא]. [במס׳ כלים דלקמן] א״י מקודשת מכל הארצות שמביאין ממנה עומר ושתי הלחם ובכורים מה שאין מביאין כן משאר ארצות. ושנינו במסכת כלים עשר קדושות הן בארץ ישראל, זו למעלה מזו:

  • עיירות המוקפות חומה מקודשות מכל שאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעין ואין קוברין מתן בתוכן עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשיה ואם יצא המת מחוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה אע״פ שירצו כולם להחזירו רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו וכל הקברות מפנין חוץ מקברי נביא או מלך [בפירוש הרמב״ם שם ובספרי פ״ז דהלכות בית הבחירה], [שם]
  • ירושלם מקודשת מכל עיירות המוקפות חומה שאוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומותיה ואלו דברים שנאמרו בירושלים ורובן מביא בבבא קמא [דף פ״ב כל הסוגיא עד סוף] אין מלינין בה את המת ואין מעבירין בה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתי׳ ומביא דבר זה במגילה [דף כ״ו] והטעם מפרש בתוס׳ דמעשר שני [פ״ק] מפני שהיא של שבטים. ואין נותנין בה מקום לגר תושב. ואין מקיימין בה בית הקברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות הנביאים הראשונים ואין נוטעין בה גנות ופרדסים ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגנות וורדים שהייתה שם מימות נביאים הראשונים. ואין מקיימין בה אשפות מפני השרצים ואין מוציאין ממנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה ואין עושין בה כבשונות מפני העשן ואין מגדלין בה תרנגולין מפני הקדשים וכן לא יגדלו אותן הכהנים בכל גבול ישראל מפני הטהרות ואין הבית נחלט בה ואינה מטמאה בנגעים ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים. נחזור לסדר המשנה. [דכלים דלעיל כל הסוגיא ע״ס המצוה]
  • הר הבית מקודש הימנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צ״ל טמא מת שהוא נכנס לשם.
  • החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים ובועלי נדות נכנסין לשם.
  • עזרת נשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם ואיסור זה מד״ס אבל מה״ת טבול יום מותר ליכנס במחנה לויה כדאיתא ביבמות [דף ז׳] וטמא מת שנכנס לעזרת נשים אינו חייב חטאת.
  • עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם וטמא מת שנכנס לשם חייב כרת.
  • עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.
  • בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם.
  • ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח שאין נכנסין לשם אלא רחוץ ידים ורגלים.
  • בית קדשי הקדשים מקודש ממנו שאין נכנסין לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים ובשעת עבודה.