מצוה:לדון טוען ונטען על-פי דין תורה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לדון טוען ונטען על-פי דין תורה
מצוה זו נוהגת בזמן הזה

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. (שמות כב, ח)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות טוען ונטען, פרק א
ספר המצוות לרמב"ם: עשה רמו    ספר החינוך: מצוה נח    ספר מצוות גדול: עשה צה