מצוה:לא ללקט גרגרים הנושרים בקטיף (פרט הכרם)
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
(ויקרא יט, י)
הזהיר שלא לקבץ הגרעינים שיפלו בכרם בשעת בצירה, אבל יעזבם לעניים, והוא אמרו "ופרט כרמך לא תלקט וגו'" (ויקרא יט, י).
וזה גם כן ניתק לעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פאה.
שלא ללקט פרט הכרם, אבל נעזוב אותם לעניים, שנאמר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט, י). והוא הגרעינים הנושרין בשעת קטיפת הענבים. והוא הדין לשאר האילנות הדומין לכרם, שנתחייבנו שלא ללקט הגרעינין הנושרין. (ריש מ"ע).
רמז משרשי המצוה כענין שכתבנו למעלה בפאה (מצוה רטז).
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (פאה ו, ה) איזהו פרט? זה גרגיר אחד או שני גרגרים הנפרטים מן האשכל בשעת הבצירה, אבל שלשה גרגרין שנפלו בבת אחת אינו פרט. היה בוצר ומשליך לארץ כשמפנה האשכולות אפילו חצי אשכל הנמצא שם פרט, וכן אשכל שלם שנפרט שם הרי הוא פרט. והמניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שבוצר, הרי זה גוזל את העניים (פאה ז, ה). ויתר פרטיה במסכת פאה.
ועניין המצוה, באיזה מקום נוהגת ובמי, כתוב למעלה במצות פאה.
כתוב בפרשת קדושים "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט, י). ושנינו בפרק שביעי דפאה: איזהו פרט? זה הנושר בשעת הבציר, פירוש גרגיר אחד או שני גרגרים.
ותניא בתורת כהנים (קדושים פ"ג): "ופרט כרמך", אין פרט אלא בשעת הבציר. מכאן שנינו בפאה (משנה, פאה ז, ג) היה בוצר, עוקר האשכול והוסבך בעלים, ונפל לארץ ונפרט, הרי היא של בעל הבית. ושנינו עוד בפרק ו': שני גרגרים פרט, שלושה אינו פרט; שני שיבולים לקט, ושלוש אינו לקט, כדברי בית הלל.