סמ"ג לאו רפז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · רפז · >>


מצות לאו רפז - לא לבצור העוללות (פאת הכרם)

כתוב בפרשת קדושים "וכרמך לא תעולל" ובפרשת תצא כתיב "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך". עוללות הן אשכולות קטנות, כמו עולל, כדכתיב "אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות" (עובדיה א, ה).

ושנינו בפאה [פ"ז] איזהו עוללות? כל שאין לה לא כתף ולא נטף, ואם ספק, לעניים. ומפרש בירו' [שם] איזהו כתף? כל שאין לה פסיגין זה על זה. נטף, אלו התלויות בשדרה ויורדות והוא שיחו, כל הענבים שבעוללות נוגעות בפס ידו. שנינו עוד שם [בדף י' דלעיל] כרם שהוא כולו עוללות, ר' אליעזר אומר לבעל הבית ור' עקיבא אומר לעניים. א"ר אליעזר "כי תבצור כרמך לא תעולל", אם אין בציר, מניין עוללות? א"ל רבי עקיבא "וכרמך לא תעולל", אפילו כולן עוללות. אם כן למה נאמר "כי תבצור לא תעולל"? אין לעניים בעוללות קודם הבציר.

תניא בת"כ [פרשת קדושים סוף פרק ג'] מניין שספק לקט לקט, ספק עוללות עוללות, ספק שכחה שכחה, ספק פאה פאה? תלמוד לומר "לעני ולגר תעזוב אותם". ושכחה כדי נסבה, שבספרי [פרשת תצא] דורשו מליתום ולאלמנה יהיה הכתוב בה כאשר יתבאר [בסימן שבסמוך] ובחולין [דף קל"ד] אמר ריש לקיש עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו, מכאן שהספק לעניים.