מצוה:לא לגלות ערוות הגיסה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא.
(ויקרא יח, טז)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ.
(ויקרא כ, כא)
הזהירנו מגלות ערות אשת האח והוא אמרו יתעלה "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח, טז).
והעובר על לאו זה בכרת אם היה מזיד. ואם היה שוגג יקריב חטאת קבועה.
שלא לבוא על אשת אחיו שנאמר "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח, טז) ואחד אחיו מאביו לבד או מאמו לבד. ובין מן הנישואין ובין מן הזנות, אשתו ערוה עליו, שאחיו נקרא מכל מקום. ומכיון שארסה נקראת אשת אח ואסורה וכל שכן אחר שנשאה. ובין בחיי אחיו ובין אחר מותו, היא אסורה עליו משום אשת אח, חוץ מאשת אח שלא הניח בן שהתורה צותה על זו בפירוש שישאנה האח, וזאת היא מצות יבום כמו שנפרש בעזרת השם (מצוה תקצח).
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ושכב את אשת אחיו, חייב כרת אם היה מזיד. ואם שגג חייב להביא חטאת קבועה. וזה יהיה אחר מות אחיו ונשארו לו בנים או אחר שגרשה, שאילו בחייו בעודה תחתיו, ידוע הוא שדין השוכב את אשת אחיו (צ"ל אשת איש) מיתתו בחנק. ואין באיסור אשת אח מקום לאסור שניות.
אשת אחיו לאחר מיתת אחיו או גרושין, מניין? שנאמר בפרשת אחרי "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח, טז). ודורש ביבמות [דף נ"ה] אין לי אלא אשת אחיו מן האב כמו שמצינו באשת אחי אביו, שאין האיסור אלא באשת אחי האב מן האב כמו שיתבאר (בלא תעשה ק"י). אשת אחיו מן האם מניין? ת"ל "ערות אחיך היא", שמיותר לדרשה זו.
והעונש בכרת שהרי נאמר בסוף העניין "ונכרתו הנפשות העושות" [כל הסוגיא בתוס' ביבמות בד"ה אשת דף ב'] ומה שכתוב בפרשת קדושים "ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ערות אחיו גילה ערירים יהיו" (שם כ, כא) דורש בתורת כהנים: לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה שיש לה היתר ויש לה איסור בחיי אחיו לאחר גרושין. ואיזו זו אשת אחיו? מן האב, אבל באשת אחיו מאמו אין עונש ערירי אע"פ שהוא בכרת.
ומה בין כרת לערירי? כרת הוא שנענש מיתה בין חמשים שנה לששים שנה. כמו שאומר במו"ק [דף כ"ה] רב יוסף כי מטא לשיתין שנין עבד יומא טבא לרבנן אמר פלטי לי מכרת אמרו ליה אם מכרת דשני פליט מר מכרת דיומי מי פליט מר דאמרינן מת בשלשה ימים זו מיתת כרת. ועוד יש ללמוד משם כיון שלא אמרו לו מכרת דבני מי פלט מר שהוא נכרת ואין זרעו נכרת. ועוד אומר שם מת קודם ששים זהו מיתת כרת והא דלא חשיב לי' משום כבודו של שמואל הרמתי שמת בחמשים ושתים שנה שקצר הקב"ה את ימיו שלא יראה במיתת שאול הרי מדמה זה לכרת ושמואל הרמתי בנים היו לו שנא' ויהי כי זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו הרי למדת שבכרת הוא נכרת ואין זרעו נכרת [בתוס' שם ובתוס' דלעיל] ובירושלמי דרשו עוד מאל תכריתו את שבט משפחות הקהתי כלו' אל תמהרו כרת שלהם להכריתם מעבודתם קודם חמשים שנה אבל משיגיעו לחמשים כתוב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ומדמה זה לכרת אע"פ שהיו ללוים בנים.
ובעונש ערירים דרשינן ביבמות [דף נ"ה] נאמר באשת אח ערירים יהיו ונאמר בדודתו ערירים ימותו. הא כיצד? יש לו בנים קוברן, אין לו בנים הולך ערירים. ועוד דורש שם [בדף נ"ד] מה נדה אע"פ שיש לה היתר בשעת איסורא היא בכרת, אף אשת אחיו אע"פ שיש לה היתר בשעת איסורא היא בכרת. והוא בחיי אחיו לאחר גירושין דבעודה תחתיו יש כאן מיתת חנק שהיא אשת איש.