מצודות על יונה ד ו
<< | מצודות על יונה • פרק ד' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְמַ֣ן יְהֹוָֽה־אֱ֠לֹהִ֠ים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל ׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָֽעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
מצודת דוד
וימן – הצמיח עשב קיקיון, וגדלה למעלה, ועלה ממעל ליונה להיות לו לצל, להצילו מזריחת החמה הרעה לו. כי צל הסוכה הוא דבר שאינו מתמיד, כי הולך ומתייבש מחום השמש; ולא כן הקיקיון, היונק רטיבות הארץ.
וישמח וגו' – על כי היה לו לצל מתמיד:
מצודת ציון
וימן – עניין הזמנה:
קיקיון – שם עשב, שעליו גדולים ורחבים: