מצודות על יונה ד י
<< | מצודות על יונה • פרק ד' • פסוק י' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃
מצודת ציון
חסת – מלשון חס וחמלה.
עמלת – מלשון עמל ויגיעה.
גדלתו – עניין הצמחה.
שבן – בן בחיר"ק כמו בן בסגו"ל, וכן "בן נון" (יהושע א ועוד). ורוצה לומר, בזמן לילה, וכן: "כבש בן שנתו" (ויקרא יב).
אבד – נאבד:
מצודת דוד
אתה חסת – הנה אתה חסת ונצטערת על אבידת הקיקיון, אשר אתה לא עמלת בו בחרישה ובזריעה, ולא גידלת אותו להשקותו ולזבלו. כי הדרך שאדם חס ומצטער על אבידת דבר שעמל בו, ולא כן יחוס ויצטער על אבידת דבר שלא עמל בו.
שבן לילה היה – רוצה לומר, ועוד, שבלילה אחד גדל וצמח, ומיד בלילה שאחריה נאבד, כי בעלות השחר היכהו התולעת עד לא זרחה השמש. וכאומר: הלוא אין לחוס על דבר הנעשה מהר ולא עמד זמן רב: