מפרשי רש"י על שמות כט ב
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ט • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ט • יא • יב • יג • יד • טז • יז • כב • כג • כד • כה • כח • ל • לא • לג • לה • מא • מג • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
רש"י
"ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות" - הרי אלו ג' מינין רבוכה וחלות ורקיקין לחם מצות היא הקרויה למטה בענין חלת לחם שמן על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין וכל המינין באים עשר עשר חלות (מנחות עו)
"בלולות בשמן" - כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן (שם עה)
"משחים בשמן" - אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו (שם)
רש"י מנוקד ומעוצב
וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת וּרְקִיקֵי מַצּוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִינִין: רְבוּכָה וְחַלּוֹת וּרְקִיקִין (ראו מנחות ע"ח ע"א). לֶחֶם מַצּוֹת הִיא הַקְּרוּיָה לְמַטָּה בָּעִנְיָן "חַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן" (פסוק כג), עַל שֵׁם שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶן בָּרְבוּכָה כְּנֶגֶד הַחַלּוֹת וְהָרְקִיקִין. וְכָל הַמִּינִין בָּאִים עֶשֶׂר עֶשֶׂר חַלּוֹת (מנחות ע"ו ע"א).
בְּלוּלוֹת בַּשֶּׁמֶן – כְּשֶׁהֵן קֶמַח יוֹצֵק בָּהֶן שֶׁמֶן וּבוֹלְלָן (שם ע"ה ע"א).
מְשֻׁחִים בַּשֶּׁמֶן – אַחַר אֲפִיָּתָן מוֹשְׁחָן כְּמִין כִי[1] שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּנוּ"ן שֶׁלָּנוּ (שם).
מפרשי רש"י
[ג] הרי אלו שלשה מינים רבוכה וחלות ורקיקים. אף על גב דלא כתיב כאן 'רבוכה' בפירוש, רק "לחם מצות", מכל מקום כל השלשה מינים שהיה מביא עם התודה, דהיינו רבוכה, חלות, רקיקין (ויקרא ז', י"ב), היו גם כן במילואים. ובפרק התודה (מנחות דף עח.) יליף ליה זה דכתיב (ר' ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו", וכי מה למדנו לבניו ביום המשח אותו, דמאי ענין בניו לכאן, מקיש חינוכו של הדיוט לדורות להמשח אהרן, כלומר לחביתי כהן גדול, מה חביתי כהן גדול רבוכה, דבהדיא כתיב (ויקרא ז', י"ד) "מרבכת תביאנה", אף חינוך של בניו ההדיוטות - רבוכה. ומלואים גם כן חינוך הוא, לכך היה שם רבוכה. ופירוש "רבוכה" חלוטה ברותחין כל צרכה. ואחר כך אופה אותה, ואחר אפייתה מטגנה במחבת, כדאיתא בפרק התודה:
[ד] וכל המינים באות עשר חלות. בפרק אלו מנחות (מנחות דף עו.) אמרו דילפינן מלחמי תודה, מה לחמי תודה באות עשר חלות, אף כאן באות עשר חלות. ובלחמי תודה גופיה ילפינן דמדכתיב (ר' ויקרא ז, יד) "והקריב ממנו מכל קרבן אחד תרומה לה'", ואמרינן בהתודה (מנחות דף עז:) נאמר כאן "תרומה", ונאמר בתרומת מעשר (במדבר י"ח, כ"ו) "תרומה", מה להלן אחד מעשרה, אף כאן אחד מן עשרה. ואין לומר שיעשה אחד ויטול פרוסה חלק אחד מן כל הלחם, דכתיב (ויקרא ז', י"ד) "והקריב אחד" שלם, בלא פרוסה (מנחות דף עז:):
[ה] כשהם קמח יוצק עליה שמן ובוללן. בפרק ואלו מנחות (מנחות דף עה.), אף על גב דכתיב (ויקרא ז', י"ב) "חלות בלולות", אין לומר דהיו החלות בלולות אחר אפייתן בשמן, דזה אינו, דהא לא היה אלא רביעית שמן לחלות ולרקיקין, דכל השמן לא היה רק חצי לוג (מנחות דף פט.), והיה חוצה חציו לרבוכה, שהוא נותן בהם שמן כמו שנותן בחלות ורקיקין ביחד (שם), ואם אפה אותם תחילה, לא היה מספיק רביעית שמן לעשרים חלות, עשרה של חלות בלולות בשמן ועשרה של רקיקין, דמחמת האור בולעת יותר. ומה שנותן שמן לרבוכה כמו לחלות ולרקיקין, יש הוכחה כאן, דהרי קרא אותם "חלות לחם שמן" (פסוק כג), שנותן בה שמן הרבה, כמו שפירש רש"י (כאן). ובפרק אלו מנחות (מנחות דף עה.) נתבאר שם מדרשא דקראי:
- ^ אות יוונית שצורתה X.