מפרשי רש"י על שמות כג יג
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ג • פסוק י"ג |
• ב • ח • ט • יא • יב • יג • טז • יז • יח • יט • כ • כו • כח • לא • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ׃
רש"י
"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" - (מכילתא) לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו
"לא תזכירו" - (ע"ז ג) שלא יאמר לו שמור לי בצד ע"א פלונית או תעמוד עמי ביום ע"א פלונית ד"א ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן
"לא ישמע" - מן הנכרי
"על פיך" - שלא תעשה שותפות עם נכרי וישבע לך בע"א שלו נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך
רש"י מנוקד ומעוצב
וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ – לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּאַזְהָרָה; שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁבַּתּוֹרָה אַזְהָרָה הִיא בִּמְקוֹם לָאו (מנחות ו' ע"ב ועוד).
לֹא תַזְכִּירוּ – שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: שְׁמֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, אוֹ: תַּעֲמֹד עִמִּי בְּיוֹם עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית (סנהדרין ס"ג ע"ב). דָּבָר אַחֵר: וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ – לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה עֲבוֹדָה זָרָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן, וְהַנִּזְהָר בָּהּ כְּשׁוֹמֵר אֶת כֻּלָּן (ראו חולין ה' ע"א).
לֹא יִשָּׁמַע – מִן הַגּוֹי.
עַל פִּיךָ – שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת עִם גּוֹי, וְיִשָּׁבַע לְךָ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ; נִמְצֵאתָ שֶׁאַתָּה גּוֹרֵם שֶׁיִּזָּכֵר עַל יָדְךָ (סנהדרין ס"ג ע"ב).
מפרשי רש"י
[ט] לעשות כל התורה בלא תעשה. במכילתא. והקשה הרמב"ן דהא שמור דעשה עשה, אבל רש"י בפרשת ראה (דברים י"ג, א') פירש שכל השמר הוא לא תעשה, אף השמר דעשה. וחילוק גדול יש ביניהם, דאף על גב דאין לוקין עליו - הוא כמו לאו, ועונשו גדול, כדאמרינן לענין כפרה (יומא דף פו.) עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, אבל הלאו חמור, דצריך תשובה ויום הכפורים, כדאיתא התם. ולכך לפי דבריו לא קשיא מידי מה שהוסיף שמירה, כיון שהוא לא תעשה:
[י] שלא יאמר שמור לי בצד עבודה זרה פלונית. נראה שדרשו (סנהדרין דף סג:) כך, ולא דרשו שלא יזכיר שם עבודה זרה כלל, דהוי למכתב 'ושם אלקים לא תזכור', אבל מדכתיב "ושם אלקים אחרים לא תזכירו" לשון הפעיל, היינו שלא יקבע את העבודה זרה להיות מתועדים, שדרך להוועד במקום מסוים, לפיכך כתב "לא תזכירו" שהוא מזכיר אותו לאחר, כמו "והזכרתני לפרעה" (ר' בראשית מ, יד), כי לשון הפעיל משמע כך שהוא מזכיר אותו לאחר. ואין לפרש כי דווקא בהאי גוונא הוא דאסור, מפני שעושה אותה מקום מסויים, וכן משמע לשון המכילתא (כאן), דקאמר שלא יעשנה בית ועד שיאמר לו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית, דהא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סג:) בהדיא קאמר דאסור להזכיר שמה לגמרי, אלא לכך נקט 'שלא יאמר שמור לי בצד עבודה זרה פלונית', מפני שבלשון הכתוב "לא תזכירו" משמע שהוא מזכיר אותה לסימן. והא דלא כתיב בקרא 'לא תזכור', דזכירה הוא במחשבה גם כן, וכן אמרו (מגילה דף יח.) אצל "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כ"ה, י"ז), 'יכול בלב', משמע דלשון "זכור" הוא בלב גם כן:
אך קשה מנא לן לומר כך, שמא דווקא 'שמור לי בצד עבודה זרה' הוא דאסר, אבל הזכרה בעלמא שרי, ונראה דסבירי ליה כי 'שמור לי בצד עבודה זרה פלונית' הוא רבותא, לא מבעיא הזכרת שם בעלמא דאסור, דהזכרת שם הוא לה כבוד, כי זוכר את שמה תמיד בפיו, אבל לומר 'שמור לי בצד עבודה זרה פלונית' דלא הזכיר אותה רק בשביל צרכו, לא בשביל העבודה זרה, הווה אמינא דשרי טפי, כל שכן כשמזכיר את שמה כך, כיון שזוכר את שמה, הוא חשיבות לה להזכיר את שמה. ואותן המטבעות הידועים הנקראים על שם עבודה זרה, אסור להזכירם, שהם נקראים על שם עבודה זרה: