מפרשי רש"י על ויקרא כה ו
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק ו' | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃
רש"י
"והיתה שבת הארץ וגו'" - אע"פ שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא הכל יהיו שוים בה אתה ושכירך ותושבך
"שבת הארץ לכם לאכלה" - (ת"כ) מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור
"לך ולעבדך ולאמתך" - (ת"כ) לפי שנאמר (שמות כג) ואכלו אביוני עמך יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים ת"ל לך ולעבדך ולאמתך הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן
"ולשכירך ולתושבך" - (ת"כ) אף הנכרים
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁאֲסַרְתִּים עָלֶיךָ, לֹא בַאֲכִילָה וְלֹא בַהֲנָאָה אֲסַרְתִּים, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִנְהוֹג בָּהֶם כְּבַעַל הַבַּיִת; אֶלָּא הַכֹּל יִהְיוּ שָׁוִים בָּהּ, אַתָּה וּשְׂכִירְךָ וְתוֹשָׁבְךָ.
שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – מִן הַשָּׁבוּת אַתָּה אוֹכֵל, וְאִי אַתָּה אוֹכֵל מִן הַשָּׁמוּר (ספרא פרק א,ה).
לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כג,יא), יָכוֹל יִהְיוּ אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה לַעֲשִׁירִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ" – הֲרֵי בְּעָלִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֲמוּרִים כָּאן (ספרא פרק א,ו).
וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ – אַף הַגּוֹיִם (ספרא פרק א,ז).
מפרשי רש"י
[י] והיתה שבת הארץ וכו'. פירוש, מה שהוצרך לכתוב "והיתה וגומר", אלא הכתוב רוצה לומר 'לא באכילה ולא בהנאה אסרתי עליך וכו:
[יא] מן השבות וכו'. ואף על גב דכבר כתיב "לא תקצור" 'כדרך שאר קציר וכו, דהתם לענין קצירה ולענין בצירה קאמר, שאסור לקצור ואסור לבצור, וכאן לענין אכילה קאמר, שאסר לאכול מן המשומר. ומן אכילה אין ללמוד קצירה ובצירה, דשמא אף על גב שאסור באכילה אלא מן השבות, שמא קצירה ובצירה מותר אף שלא מן השבות, וכולהו צריכי:
[יב] תלמוד לומר לך ולעבדך וגו'. ואם תאמר, אם כן "ואכלו אביוני עמך" למה לי, השתא עשיר אוכל - אביון לא כל שכן, ויש לומר, אביוני עמך קודם לעשיר, ולפיכך כתיב "ואכלו אביוני עמך":
[יג] אף הגוים. ואם תאמר, "ולתושבך" למה לי, ויש לומר, דאי "לשכירך" הוה אמינא דוקא משום דהוא פועל [של] ישראל, ודרך שיתן לו מזונות, אבל "לתושבך", דאין מזונותיו על ישראל, אימא לא, קא משמע לן. ואי כתב "לתושבך", הוה אמינא תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, אבל סתם גוי לא, קא משמע לן: