מפרשי רש"י על ויקרא כה כד
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּבְכֹ֖ל אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֑ם גְּאֻלָּ֖ה תִּתְּנ֥וּ לָאָֽרֶץ׃
רש"י
"ובכל ארץ אחזתכם" - (ת"כ) לרבות בתים ועבד עברי ודבר זה מפורש בקידושין בפרק א' (דף כא) ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב
רש"י מנוקד ומעוצב
וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם – לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי, וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בְּקִדּוּשִׁין בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן (כ"א ע"א). וּלְפִי פְשׁוּטוֹ סָמוּךְ לְפָרָשָׁה שֶׁלְּאַחֲרָיו, שֶׁהַמּוֹכֵר אֲחֻזָּתוֹ רַשָּׁאִי לְגָאֳלָהּ לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים, אוֹ הוּא אוֹ קְרוֹבוֹ, וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְעַכֵּב.
מפרשי רש"י
[כד] אל תונו זו אונאת ממון. פירוש, כיון דסמוך אל "וכי תמכר ממכר", אם כן באונאת ממון איירי. אבל בתורת כהנים יליף ליה דבאונאת ממון מדבר, דאי באונאת דברים, הרי כתיב (פסוק יז) "ולא תונו איש את עמיתו כו'". והקשה הרא"ם, למה הוצרכו ללמוד מזה, דודאי כיון דכתיב "וכי תמכרו ממכר אל תונו" בודאי באונאת ממון איירי, ואין זה קשיא, דבתורת כהנים מביא שפיר טפי, שהרי לא תוכל לדחוק ולומר שמא אף על גב שהענין מדבר ממקח וממכר, שמא קרא איירי באונאת דברים, ולכך בתורת כהנים, דלא בעי ללמוד רק הדין שיש אונאה בממון, מייתי שפיר דאי קרא באונאת דברים, הרי כתיב כבר אונאות דברים, ואם אתה אומר דקרא דלקמן (פסוק יז) איירי באונאות ממון - מה בכך, סוף סוף יש אונאה בממון, מה שרצינו ללמוד. אבל אם באנו לפרש איזה קרא מדבר באונאת ממון, צריך בודאי להביא ראיה, כיון שכאן מדבר כל הענין במקח וממכר, אם כן בודאי מדבר באונאת ממון:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
[לה] לרבות בתים ועבד עברי. פירוש, שתהיה לבתים גאולה בקרובים, אף על גב דאין מפורש גאולה בקרובים רק בשדה אחוזה (פסוק כה), לא בבתים ועבד עברי, לכך בא לרבות "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" לרבות בתים בערי חומה, שיהיה להם גאולה על ידי קרובים:
[לו] ולפי פשוטו כו'. הקשה הרא"ם, למה הוצרך לומר דהוא סמוך לפרשה של אחריה - שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה אחר שני שנים, והלא ענין הגאולה אחר ב' שנים לא למדנו רק מראש הפרשה הקודמת "במספר שני תבואות ימכר לך" (רש"י פסוק טו), ואם כן יותר סמוך לראש הפרשה שלפניה ולא לפרשה שלאחריה. ולא הקשה כלום, דאיך נאמר שהוא סמוך לפרשה שלפניה, והלא דין גאולה לא נזכר רק בפרשה שלאחריה, דכתיב (פסוק כו) "ומצא כדי גאלתו", דהאי "במספר שני תבואת" שאינו יכול לגאול בפחות משתי שנים, אינו לפי פשוטו של מקרא, כמו שפירש למעלה (רש"י פסוק טו), וכאן בא לפרש המקרא לפי פשוטו של מקרא. ואף על גב דאמר שהמוכר אחזתו רשאי לגאלה אחר שתי שנים, לא שיהיה נזכר שתי שנים, אלא קושטא דמילתא אמר, לפי שלמדו רז"ל (ערכין דף כט:) שצריך שתעמוד השדה ביד הלוקח שתי שנים, אמר כי רשאי לגאלה אחר שתי שנים. ואפילו לפי מדרשו (שם), לא נזכר בכתוב של "במספר שני תבואות" רק שתהיה המכירה לב' שנים, ולא פירש אחר ב' שנים מה משפטו, שמא צריך לחזור ולמכור לו אחר ב' שנים, ואם המוכר ירצה בשדה - צריך המוכר להחזיר לו כל דמי השדה מה שהוא שוה, ולא נזכר גאולה רק בפרשה שאחריה: