מפרשי רש"י על ויקרא כה מז
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק מ"ז |
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִ֣י תַשִּׂ֗יג יַ֣ד גֵּ֤ר וְתוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ וּמָ֥ךְ אָחִ֖יךָ עִמּ֑וֹ וְנִמְכַּ֗ר לְגֵ֤ר תּוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ א֥וֹ לְעֵ֖קֶר מִשְׁפַּ֥חַת גֵּֽר׃
רש"י
"יד גר ותושב" - גר והוא תושב כתרגומו ערל ותותב וסופו מוכיח ונמכר לגר תושב
"וכי תשיג יד גר ותושב עמך" - מי גרם לו שיעשיר דבוקו עמך
"ומך אחיך עמו" - מי גרם לו שימוך דבוקו עמו ע"י שלמד ממעשיו
"משפחת גר" - (קידושין כ ב"מ עא) זהו עכו"ם כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לע"א עצמה להיות לה שמש ולא לאלהות אלא לחטוב עצים ולשאוב מים
רש"י מנוקד ומעוצב
יַד גֵּר וְתוֹשָׁב – גֵּר וְהוּא תוֹשָׁב, כְּתַרְגּוּמוֹ "עָרֵל וְתוֹתָב", וְסוֹפוֹ מוֹכִיח: "וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב".
וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ – מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיַּעֲשִׁיר? דִּבּוּקוֹ עִמָּךְ (ספרא פרק ח,א).
וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ – מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיָּמוּךְ? דִּבּוּקוֹ עִמּוֹ, עַל יְדֵי שֶׁלָּמַד מִמַּעֲשָׂיו (ספרא פרק ח,א).
מִשְׁפַּחַת גֵּר – זֶה הַגּוֹי. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "לְעֵקֶר" – זֶה הַנִּמְכָּר לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת לָהּ שַׁמָּשׁ; וְלֹא לֵאלָהוּת אֶלָּא לַחְטוֹב עֵצִים וְלִשְאֹב מָיִם (ספרא פרק ח,א; בבא קמא קי"ב ע"ב).
מפרשי רש"י
[סד] גר והוא תושב. שאין פירוש "גר" - גר צדק, ו"תושב" - גר אוכל נבילות, שהרי סיפא דקרא "ונמכר לגר תושב" משמע דהכל אחד. והקשה הרא"ם, דלא מצינו וי"ו כזאת שיהיה הוי"ו משמש כמו 'והוא'. ולא ירד לדעת הרב, כי רש"י אינו מפרש וי"ו של "ותושב" במקום 'והוא', שהרי אברהם אמר "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כ"ג, ד'), ושם פירש רש"י 'גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם'. וכן "כי גרים ותושבים אתם עמדי" (פסוק כג), כי "גר ותושב" שני דברים הם; הגר נקרא "גר" מפני שאינו בארצו, ו"תושב" נקרא כאשר נתיישב במקום אחד. וכאן גם כן יש לפרש כך "גר ותושב", אדם שאינו בארצו, ו"תושב עמך" שנתיישב אצל ישראל. ושלא תבין כי גר הוא גר צדק, פירש כי "גר ותושב" הכל אחד, גר והוא תושב. אבל בודאי פירוש הכתוב גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם. ומפני המדרש שדרשו ז"ל (תו"כ כאן) 'מי גרם לו שישיג ידו - דבוקו עמך', לכך כתב "ותושב" בוי"ו כדי שיהיה "ותושב עמך" מלתא בפני עצמו, לא "גר ותושב" דבר אחד, לכן דריש 'מי גרם שישיג ידו - דבוקו עמך גרם לו':