מפרשי רש"י על ויקרא ו כ
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ו' • פסוק כ' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יט • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃
רש"י
"כל אשר יגע בבשרה" - כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה (זבחים צז, א)
"יקדש" - להיות כמוה אם פסולה תפסל ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה
"ואשר יזה מדמה על הבגד" - ואם הוזה מדמה על הבגד (ת"כ פרק ו) אותו מקום דם (הבגד אשר יזה עליה) תכבס בתוך העזרה
"אשר יזה" - יהא נזה כמו (איוב טו, כט) "ולא יטה לארץ מנלם"; יהא נטוי
רש"י מנוקד ומעוצב
כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ – כָּל דְּבַר אֹכֶל אֲשֶׁר יִגַּע וְיִבְלַע מִמֶּנָּה.
יִקְדָּשׁ – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ: אִם פְּסוּלָה – תִּפָּסֵל, וְאִם הִיא כְּשֵׁרָה – תֵּאָכֵל כַּחֹמֶר שֶׁבָּהּ (ספרא פרשתא ד,ו; זבחים צ"ז ע"ב).
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד – וְאִם הֻזָּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אוֹתוֹ מְקוֹם הַדָּם אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ – תְּכַבֵּס בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה (ספרא פרק ו,ז; זבחים צ"ג ע"ב).
אֲשֶׁר יִזֶּה – יְהֵא נִזֶּה, כְּמוֹ: "וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם" (איוב טו,כט), יְהֵא נָטוּי.
מפרשי רש"י
[לה] ואם הוזה כו'. פירוש, דאין מזין בכונה על הבגד, רק שבא מעצמו שלא בכונה, ולא נקרא זה פועל, ולכך צריך לפרש 'ואם הוזה'. וגם כתב 'אם הוזה' במקום "אשר", ד"אשר" משמע לשון ודאי, ואין כאן ודאי רק ספק, לכך צריך לפרש "אשר" דהכא הוי כמו 'אם'. ומה שכתב 'אותו מקום דם הבגד וכו, ולא פירש 'אותו בגד', מפני שהיה כפל לשון, שכבר כתב "ואשר יזה מדמה על הבגד", ולא הוצרך לומר עוד "אשר יזה עליה", לכך פירושו "ואשר יזה מדמה על הבגד" 'אותו מקום אשר יהא נזה'. ומה שהוצרך לומר '[אותו] מקום הדם הבגד אשר יזה', ולא כתב 'אותו מקום [דם] אשר יהא נזה', מפני "עליה" שהוא לשון נקיבה, ולא יפול לשון נקיבה על המקום, רק על הבגד, כמו "בגדי עשו החמודות" (ר' בראשית כז, טו), ופירוש הכתוב "אשר יזה עליה" היינו מקום הדם, שהוא גם כן בגד - כי חלק בגד נקרא בגד - "תכבס":