לדלג לתוכן

מפרשי רש"י על בראשית א ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על בראשיתפרק א' • פסוק ה' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • כ • כא • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית א', ה':

וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃


רש"י במהדורה המבוארת

רש"י

"יוֹם אֶחָד" - לפי סדר לשון הפרשה, היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר הימים: שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה.


רש"י מנוקד ומעוצב

יוֹם אֶחָד – לְפִי סֵדֶר לְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב "יוֹם רִאשׁוֹן", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁאָר הַיָּמִים "שֵׁנִי", "שְׁלִישִׁי", "רְבִיעִי". לָמָּה כָּתַב "אֶחָד"? לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ג,ח).

מפרשי רש"י

[כב] לפי סדר הפרשה וכו'. אף על גב דיש להשיב שלכך לא נאמר 'יום ראשון' שאין ראשון בלא שני, וכיון שלא היה שני לא יתכן לכתוב ראשון, ולכך כתב "יום אחד" (קושית הרמב"ן), מכל מקום כאשר כתב משה התורה כבר היה ז' ימים, והוי למכתב 'יום ראשון' מששת ימי המעשה שהיו בעת הבריאה, שהרי כל הכתוב לשון עבר - "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך" (פסוק ב), הוי ליה למכתב גם כן 'יום ראשון' מששת ימי המעשה, ואילו כתב 'בראשית היה בורא אלקים שמים וארץ והארץ תוהו ובוהו' אז היה התירוץ כך, אבל כאשר הכתוב מדבר לשון עבר - שפיר מצי למכתב 'ויהי יום ראשון', שהרי בעבר כבר היו ששת ימי המעשה. ונראה שמה שפירשו רז"ל (ב"ר ג, ח) שלכך נכתב "יום אחד" שהקב"ה היה יחיד בעולמו ביום הראשון, אין הפירוש "יום אחד" יום שהיה הקב"ה בו אחד, שזה היה דרש רחוק מאד, אלא פירושו כמשמעו שהיום אחד, רק מפני שהוקשה להם דהוי למכתב 'יום ראשון', כמו שאמרנו למעלה, כי בעת שכתב משה רבינו עליו השלום התורה כבר היו ז' ימי בראשית, והוי מצי למכתב 'יום ראשון', וכתב "יום אחד" להודיעך כי זה היום היה אחד, שלא היה ביום הזה שום שניות לגמרי, רק אחדות גמור. כי הזמן שהוא היום מתיחס אל הדבר שנמצא בו, ומפני שלא היה נמצא בו רק אחדות נקרא "יום אחד", כי הזמן שהוא מתיחס אל הנמצא בו הוא ברור. ועוד יש לתרץ קושיא הראשונה, שכיון שהיו הימים נבראים, וכבר התחיל בבריאה, אף על גב שעדיין לא נשלמו - שייך שפיר 'יום ראשון' מן הימים שנבראים עתה, שכל ששת ימי בראשית ענין אחד נחשב לגמרי, והוי מצי לכתוב 'יום ראשון':

היה לו לכתוב יום ראשון — והא דכתיב לקמן גבי ארבעה נהרות "שם האחד פישון", אף על פי דכתיב בתר הכי "שני" "שלישי"? יש לומר, דאי כתב "ראשון", היה עולה על הדעת דמה שנאמר: "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" – לא שנתפרדו במקום אחד לארבעה ראשים, אלא הפירוד הוא בזה אחר זה בארבעה מקומות מחולקות, דרך משל: מתחילה נפרד נהר אחד, ואחר כך בכמה פרסאות נהר שני, וכן כולם על דרך זה. והילכך נאמר "אחד" ולא "ראשון", להוציא מן הטעות, ולומר שכולם במקום אחד מתפרדים ולא זה אחר זה, ויהיה "שני" "שלישי" במעלה ולא במקום:

בד"ה לפי סדר כו' בב"ר אמרו כו' נ"ב פי' מאחר שלא כתב שני ימים ג' ימים ודוק מהרש"ל: