מעשה אפוד (דוראן)/פרק יח

הפרק השמנה עשר

בבנין הפעיל – הפעיל הפעלת הפעלתי וכו'

כבר התבאר במה שקדם ענין זה הבנין והמכוון בו, וכי הוא אמנם יורה בהנחה

הראשונה אצל בעל הלשון על פעל הפועל על דרך הסבה ובאמצעי. [ועתה] אומר כי לפי שהיתה הסבה לפעל מה אמנם הוא סבה על אופנים מתחלפים, כי הוא אם שיהיה הסבה על דרך הצווי או על דרך ההכנה וההזמנה לפעל או על דרך זולת זה וזה אם בעצם או במקרה. והמשל כי אמרו "וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם" (דברי הימים ב כח, טו) הנה זה על דרך הצווי, ר"ל שצוה ללבוש ולנעול ולאכול ולשתות, או שהכינו זה והזמינו, או שנתנו כל זה. הנה מפני זה שם בעל הלשון שתי אותיות נוספות על הגזרה והן הה"א והיו"ד, להורות על רבוי אופני הסבות, ולא הספיק לו באחת להורות על זה. והספיקו לו שתים להורות על הרבוי לא על מספר הפנים, כי יארך הדבור. ולקח הה"א והיו"ד לפי שהן הקלות במוצאיהן אחר האל"ף שכבר השתמש בה להורות על המדבר בעדו בעתיד. ובשמות הפועלים הוסיף המ"ם והיו"ד. ובשמות הפעולים המ"ם והוי"ו, לפי שהן הקלות במוצא השפה. ומפני שרצה שלא יהיו האותיות המשמשות בבנין זה יותר מאותיות הגזרה, על כן קצר בקצת חלקי הבנין בזה ושם בקצתם היו"ד לבד ובקצתם הה"א לבד. כי הוא קצר בעתידים ולא הניח בהם כי אם היו"ד לבד, והה"א שם בכח כשהעתיק תנועתה אל האות שלפניה, בראית המצאה בקצת עתידים – "דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ" (תהלים קטז, ו), "יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה" (נחמיה יא, יז), "וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ" (תהלים כח, ז). ולפי זה אמרך "אַזְכִּיר רַהַב" (תהלים פז, ד) דינו אֲהַזְכִּיר; "יַפְקִיד כֵּלָיו" (ישעיהו י, כח) דינו יְהַפְקִיד, וכן בכל הדומים לולי הקצור. ולזה קצר בעוברים והניח בהם הפעלתי הפעלתם הפעלנו הפעלתן בלא יו"ד, כי אם הניח בהם יו"ד היו האותיות השמוש יותר מאותיות הגזרה. וכן בהפעלת, לפי שהתי"ו תביא ה"א נחה בכח בראית המצאה בקצת מהם בכתוב – "וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת" (בראשית ט, יד), "לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה" (תהלים פט, מה), "וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת" (שמות כח, כה), "וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת" (יהושע טו, יט) והדומים להם. ובהפעלת לנמצאת, במעמד לפי שקצר בזכר. ואחר שהתבאר זה אתן הדמיון לבנין הזה על דרך הראשונים.

הדמיון לעוברים בשלמים יבאו על שלשה פנים. כי כשפ"א הפעל אחת מאותיות הגרון הה"א סגולה או פתוחה, ובזולתן חרוקה – "וְהִגְבִּיר בְּרִית" (דניאל ט, כז), "הֶחְפִּיר לְבָנוֹן" (ישעיהו לג, ט); "הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי" (עמוס ב, ט), ובהבלעת התי"ו – "הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל" (יחזקאל יב, כג); "הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ" (יואל א, ז); "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ" (במדבר כז, ח); "וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ" (נחמיה י, לג); "וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ" (משלי ז, יג); "הֶעֱשַׁרְתְּ מַלְכֵי אָרֶץ" (יחזקאל כז, לג), "הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים" (שם).

שמות הפועלים – "וְהוּא מַזְכִּיר" (יחזקאל כא, כח); "הַמַּזְכִּרִים אֶת יְיָ" (ישעיהו סב, ו); "צֹר הַמַּעֲטִירָה" (ישעיהו כג, ח); "מַזְכֶּרֶת עָוֹן" (במדבר ה, טו); "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת" (שמות כו, ה).

שמות הפעולים – "כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח" (יחזקאל כט, יח), "מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה" (מלכים א כב, לה) – כמו בשורק; "הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְיָ" (מלכים ב יב, יב); ו"מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה" (ויקרא ו, יד); "עָרִים מָחֳרָבוֹת" (יחזקאל כט, יב) – כמו בשורק, ובה"א – "לְאַרְבַּעְתָּם מְהֻקְצָעוֹת" (יחזקאל מו, כב). ואמרו ב"כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" (ישעיהו נב, יד) שהוא כמו מֻשחת בחלוף החירק בשורק, כמו "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן" (בראשית נ, כו) על דעת ר' יונה (הרקמה שער ח).

המקור על פנים מתחלפים – "וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ" (דניאל ט, יג); "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן" (דברים לב, ח); "פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו לא, ה); "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" (תהלים כו, ז) והדומים להם.

הצוויין – "וְאַתָּה הַקְרֵב" (שמות כח, א); ועם הכנויים בחירק – "הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה" (ישעיהו מג, כו); ובפתח – "מֵעָלַי הַרְחַק" (איוב יג, כא); ובה"א – "הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי" (תהלים ה, ג); "מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ" (תהלים ב, י); "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ" (ישעיהו נד, ב).

העתידים – "אַזְכִּיר רַהַב" (תהלים פז, ד), ובה"א "אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם" (איוב טז, ד), ונח האל"ף האית"נית – "בָּרוּךְ יְיָ וַאעְשִׁר" (זכריה יא, ה); "תְּחִילִין" (ישעיהו מה, י); "תְּהִימֶנָה מֵאָדָם" (מיכה ב, יב). ודע כי המדקדקים לא הניחו שרש יודע ממנו איזה מהפעלים נחי העי"ן ראד שיונח בכלל נחי העי"ן שהיא יו"ד ואיזה מהם בכלל נחי העי"ן שהיא וי"ו. ואין ביניהם הסכמה מזה, כי ר' יהודה הניח (בספר אותיות הנוח) "יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת" (נחמיה ז, ג) מנחי העי"ן שהיא וי"ו, ור׳ יונה מנחי העי"ן שהיא יו"ד, ושניהם הניחו "דָּשׁ חִטִּים" (דברי הימים א כא, כ); "אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ" (ישעיהו כח, כח) וכל השמוש מנחי העי"ן שהיא יו"ד, בעבור שמצאו "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ" (ויקרא כו, ה). ור׳ יונה הניח "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ" (דברי הימים ב לה, כה), "וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת" (ירמיהו ט, טז) וכל השמוש מנחי העי"ן שהיא וי"ו, ולא השגיח ל"קִינָה הִיא" (יחזקאל יט, יד). והניחו "רָר בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו, ג) משרש "ריר" בעבור שמצאו "וַיּוֹרֶד רִירוֹ" (שמואל א כא, יד). וכן תמצא ביניהם בלבול בשרשים אחרים זולת אלה.

ואשר יראה נכון בענין זה הוא להניח כל הפעלים נחי העי"ן אשר בא השמוש בהם בבנין קל מנחי העי"ן שהיא וי"ו, ואשר בא השמוש בהם בבנין הפעל מנחי העי"ן שהיא יו"ד, וזה מפני כי הוי"ו תמיד נראית בעתידים מהקל אשר אשר בסוג אלה, והיו"ד ברוב שמוש בנין הפעיל בסוג זה.

הדמיון לנחי הלמ"ד שהיא אל"ף. העוברים – "הִפְלִיא עֵצָה" (ישעיהו כח, כט); "הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (מלכים א יד, טז); "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא" (שמות ח, יח) – היו"ד מקום אל"ף; "וְהִפְלָה יְיָ" (שמות ט, ד) – בה"א מקום אל"ף.

שמות הפועלים – "וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת" (שופטים יג, יט); "מַמְצִיא אֶת הָאָדָם" (זכריה יא, ו); ובסמוך – "מַחֲטִיאֵי אָדָם" (ישעיהו כט, כא).

המקור – "לְמַעַן הַחֲטִי" (ירמיהו לב, לה); "לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא" (ישעיהו כט, יד).

העתידים – "וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ, טז); "פֶּן יַחֲטִיאוּ" (שמות כג, לג); "וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי" (איוב י, י).

הדמיון לנחי הלמ"ד שהיא ה"א. העוברים – "הִקְרָה יְיָ" (בראשית כז, כ); "הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל" (תהלים ל, ד), "וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם" (דברים כח, יב), ובה"א "הִרְבִּיתָה הַגּוֹי" (ישעיהו ט, ב); "אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי" (ירמיהו כט, ד); "הִתְנוּ אֲהָבִים" (הושע ח, ט), וביו"ד – "הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם" (יהושע יד, ח), דינו המסו כמו "הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ" (תהלים קו, לג); "הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (ירמיהו מב, כ), "הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם" (יחזקאל יא, ו) – עי"ן הפעל בשני אלה צרויה. "וְהַעַלְתָה לוֹ" (שמואל א ב, יט), "כִּי הֶחְבְּאַתָה" (יהושע ו, יז) – האל"ף מקום ה"א והתי"ו נוספת; "תְּאֻנִים הֶלְאָת" (יחזקאל כד, יב), "בַייָ הִתְגָּרִית" (ירמיהו נ, כד).

שמות הפועלים – "מַלְוֵה יְיָ" (משלי יט, יז); "מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְיָ" (שמואל ב ו, טו); "מִרְבָּה לְהָכִיל" (יחזקאל כג, לב) – בחירק.

שמות הפעולים – "מָפְנֶה צָפוֹנָה" (יחזקאל ט, ב); "הוֹי מֹרְאָה" (צפניה ג, א) – החולם מקום שורק.

המקור על פנים מתחלפים – "כְּהַעֲלוֹת הַיָּם" (יחזקאל כו, ג); "הַזְנֵה הִזְנוּ" (הושע ד, יח); "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (בראשית ג, טז); "וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת" (ויקרא יד, מג); "מֵהַרְבַּת גֹּאֵל" (שמואל ב יד, יא); ובלא ה"א – "לַמְרוֹת עֵנֵי" (ישעיהו ג, ח). ואפשר שיהיה "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט, ו) מקור מזה הבנין.

הצוויין – "הַרְבֵּה הָעֵצִים" (יחזקאל כד, י); ובלא ה"א – "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי" (תהלים נא, ד); "הַרְבּוּ עָלַי" (בראשית לד, יב); "הַרְבִּי שִׁיר" (ישעיהו כג, טז).

העתידים – "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (בראשית ג, טז); "לֹא יַרְבֶּה" (דברים יז, טז), ובלא ה"א "יַפְתְּ אֱלֹהִים" (בראשית ט, כז); "וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה" (איכה ב, ה); "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" (שמות כב, כד); "לְכָה נַשְׁקֶה" (בראשית יט, לב); "וַיַּמְרוּ בִי" (יחזקאל כ, ח); "אַל תַּרְבּוּ" (שמואל א ב, ג); "וַתֶּמֶר אֶת מִשְׁפָּטַי" (יחזקאל ה, ו) – בלא ה"א, והוא מזה הבנין לפי שהתי"ו סגולה. ובהיותה צרויה הוא מהקל, כמו "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע" (בראשית כא, יד). וכבר כתב ר׳ יהודה זה בשרש "תעה". וסבת זה כי הם חשבו הסגול כאלו הוא פתח ולזה נקרא אצלם 'פתח קטן', והפתח הוא הנקוד המיוחד לאינ"ת זה הבנין. וגם מקום השמוש הביאום, כמו "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת" (שמות לט, לב), "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע", "וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ" (איוב יז, ז); "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (במדבר טז, טו). כי כל אלה בודדים והתי"ו בכלם צרויה. "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן" (בראשית יט, לג).

הדמיון לנחי הפ"א והלמ"ד שהן יו"ד ואל"ף. העוברים – "הוֹצִיא יְיָ" (שמות יב, נא); "וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ" (יחזקאל יב, ד); "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם" (שמות ו, ו). וכל הגזרה ידועה ואין זולתה בבנין זה.

והפועל – "מוֹצִיא אֲסִירִים" (תהלים סח, ז).

והפעול – "הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת" (יחזקאל יד, כב); "הִוא מוּצֵאת" (בראשית לח, כה).

העתיד – "וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי" (שמות ג, יא); "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ" (בראשית טו, ה).

הדמיון לנחי הפ"א והלמ"ד שהן וי"ו וה"א. העוברים – "הוֹגָה יְיָ" (איכה א, יב); "הוֹנוּ בָךְ" (יחזקאל כב, ז); "הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים" (תהלים עה, ב).

שמות הפועלים – "הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה" (יואל ב, כג); "וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים" (שמואל א לא, ג).

המקור – "טוֹב לְהֹדוֹת" (תהלים צב, ב).

הצווי – "הוֹדוּ לַייָ" (תהלים קלו, א).

העתידים – "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ" (בראשית כט, לה), ובה"א – "וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ" (תהלים כח, ז); "לֹא יוֹנֶה" (יחזקאל יח, ז), ובה"א – "יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה" (נחמיה יא, יז); "יוֹדוּ שִׁמְךָ" (תהלים צט, ג), ובה"א – "עַמִּים יְהוֹדֻךָ" (תהלים מה, יח); "לֹא תוֹנוּ" (ויקרא יט, לג), וביו"ד ונו"ן – "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן" (איוב יט, ב).

הדמיון לנחי העי"ן והלמ"ד שהן וי"ו ואל"ף. העוברים "וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא ה, ו); "הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ" (איכה א, כא); "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם" (שמות ו, ח); "וְלָמָה הֲבֵאתֶם" (במדבר כ, ד); "הֵבִיאָה אֶסְתֵּר" (אסתר ה, יב).

שמות הפועלים – "מֵבִיא עֲלֵיכֶם" (ירמיהו ה, טו); "מְבִיאִים דָּאג" (נחמיה יג, טז).

שמות הפעולים – "הַכֶּסֶף הַמּוּבָא" (מלכים ב יב, י).

המקור – "לְמַעַן הָבִיא" (בראשית יח, יט).

הצוויין – "הָבִיא עֲלֵיהֶם" (ירמיהו יז, יח); "הָבִיאִי עֵצָה" (ישעיהו טז, ג).

העתידים – "וָאָבִא אֶתְכֶם" (שמות יט, ד); "כֶּבֶשׂ יָבִיא" (ויקרא ד, לב); "לֹא תָבִיא" (דברים כג, יט); "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא" (איכה ה, ט); "אֲשֶׁר יָבִיא" (ירמיהו כז, יא); "תָּבִיאּוּ לֶחֶם" (ויקרא כג, יז); "יָדָיו תְּבִיאֶינָה" (ויקרא ז, ל).

הדמיון לנחי העי"ן והלמ"ד שהן יו"ד ואל"ף – "תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה, טז); "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ" (ויקרא יח, כח). ומאלה תבנה שאר הפעלים בגזרה זו.

הדמיון לנחי העי"ן והלמ"ד שהן יו"ד וה"א – "אֲשֶׁר הֶחֱיָה" (מלכים ב ח, א); "וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי" (במדבר כב, לג); "לְהַחֲיוֹת רוּחַ" (ישעיהו נז, טו).

הדמיון לחסרי הפ"א שהיא נו"ן. העוברים – "הִזִּיל לָמוֹ" (ישעיהו מח, כא); "מִי הִגַּדְתָּ" (איוב כו, ד); "בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי" (איוב לא, לט); "כִּי הִגִּידוּ" (אסתר ג, ו) "וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ" (מלאכי א, יג); "וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ" (נחמיה י, לה); "לֹא הִגִּידָה" (אסתר ב, י); "הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד, יד).

שמות הפועלים – "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית" (ישעיהו מו, י); "מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי" (מלאכי א, ז); "אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת" (אסתר ב, כ). ו"מגפה" [על] דעתי הוא שם הפועלת מזה הבנין למחלה הממיתה מהר, וכן "מַקֶּבֶת" (שופטים ד, כא) "וּמַקָּבוֹת" (מלכים א ו, ז) שם הפועלות.

שמות הפעולים – "כִּצְבִי מֻדָּח" (ישעיהו יג, יד); "כְּמַיִם מֻגָּרִים" (מיכה א, ד).

המקור – "הַגֵּיד נַגִּיד" (ירמיהו לו, טז); "גָּנוֹן וְהִצִּיל" (ישעיהו לא, ה); "לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ" (דברים יג, ו); ובשלמות – "אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ" (יחזקאל כב, כ).

הצוויין – "וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים" (יחזקאל כא, ז), ובה"א – "הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד" (שמואל א כג, ט); "הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם" (ירמיהו מו, יד); "הַגִּידִי נָא לִי" (בראשית כד, כג).

העתידים – "אַטִּף לְךָ" (מיכה ב, יא), ובה"א – "אַבִּיעָה חִידוֹת" (תהלים עח, ב); "יַגִּיד עָלָיו" (איוב לו, לג), "יַגֵּיד דָּבָר" (קהלת י, כ); "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג); "נַגִּיד" (ירמיהו לו, טז); "וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי" (דברים יג, יד); "הֲלוֹא תַּגִּידוּ" (מלכים ב ו, יא); "תַגִּיעַ יָדוֹ" (ויקרא ה, ז); "תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ" (יהושע ב, כ).

הדמיון לחסר הפ"א ונח הלמ"ד שהיא ה"א. העוברים – "הִטָּה חֶסֶד" (עזרא ז, כח); "הִכִּיתָ בּוֹ" (שמות יז, ה); "וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ" (יחזקאל לט, ג); "וְהִכּוּ בָעִיר" (יחזקאל ט, ז).

שמות הפועלים – "וּמַכֵּה אָבִיו" (שמות כא, טו); "מִן הַמַּכִּים" (מלכים ב ח, כט).

שמות הפעולים – "אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה" (במדבר כה, יד); "עֲבָדֶיךָ מֻכִּים" (שמות ה, טז); "הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה" (במדבר כה, טו).

המקור – "לְהַטּוֹת מִדִּין" (ישעיהו י, ב); "הַכֵּה תַכֶּה" (דברים יג, טז).

הצווין – "הַטֵּה אֱלֹהַי" (דניאל ט, יח), ובלא ה"א – "וְהַךְ אֶת עֲפַר" (שמות ח, יב); "הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח" (ישעיהו ל, יא); "הַטִּי נָא" (בראשית כד, יד).

העתידים – "הַאַכֶּה אַכֶּה" (מלכים ב ו, כא), ובלא ה"א – "וָאַךְ אוֹתְךָ" (שמות ט, טו); "וְכִי יַכֶּה" (שמות כא, כ), ובלא ה"א – "וְיַךְ שָׁרָשָׁיו" (הושע יד, ו); לֹא תַטֶּה}} (שמות כג, ו), ובלא ה"א – "אַל תַּט לִבִּי" (תהלים קמא, ד); "נַכֶּה בּוֹ" (במדבר כב, ו); "וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א ח, ג).

הדמיון לחסר הפ"א ונח הלמ"ד שהם נו"ן ואל"ף. העוברים – "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי" (בראשית ג, יג); "הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ" (ירמיהו ד, י); "הִשִּׁיא אֹתָךְ" (ירמיהו מט, טז); "הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ" (עובדיה א, ז).

המקור – "הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ" (ירמיהו ד, י); "לַהְשׁוֹת גַּלִּים" (מלכים ב יט, כה).

העתידים – "אַל יַשִּׁיא" (מלכים ב יח, כט); "אַל תַּשִּׁאוּ" (ירמיהו לז, ט).

הדמיון לכפול העי"ן והלמ"ד. העוברים – "הֵחֵל הַנָּגֶף" (במדבר יז, יא); "הֵרַךְ לִבִּי" (איוב כג, טז); "הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם" (מלכים א יח, לז); "וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ" (משלי כד, כח) לדעת ר׳ יונה; "וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי" (במדבר יז, כ); "הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ" (דברים א, כח); "וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה" (שופטים כ, מ); "וַהֲדִקּוֹת עַמִּים" (מיכה ד, יג).

שמות הפועלים – "הִנְנִי מֵסֵב" (ירמיהו כא, ד).

שמות הפעולים – "מוּסַּבּוֹת דְּלָתוֹת" (יחזקאל מא, כד).

המקור – "כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים" (דניאל ח, כג); "כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד" (ישעיהו לג, א).

הצוויין – "הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם" (שמואל ב ה, כג); "הֵסַבּוּ אֵלַי" (שמואל א ה, י); "הָסֵבִּי עֵינַיִךְ" (שיר השירים ו, ה); ובהראות הכפל – "הַרְנִינוּ גוֹיִם" (דברים לב, מג).

העתידים – "אָחֵל תֵּת" (דברים ב, כה) ובהראות הכפל – "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן" (איוב כט, יג); "לֹא יַחֵל" (במדבר ל, ג); "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים" (שמות יג, יח); "תָּחֵל לִסְפֹּר" (דברים טז, ט); "יָהֵלּוּ אוֹרָם" (ישעיהו יג, י).

הדמיון לכפול העי"ן והלמ"ד ונח הפ"א – "הֵילֵל בְּרוֹשׁ" (זכריה יא, ב); "הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי" (זכריה יא, ב); "יְיֵלִיל מוֹאָב" (ישעיהו טז, ז); "מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ" (ישעיהו נב, ה).

הדמיון לכפול הפ"א והלמ"ד ונח העי"ן – "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט); "שִׂישׂוּ אִתָּהּ" (ישעיהו סו, י); "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי" (איכה ד, כא); "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ" (ישעיהו סא, י); "יָצִיץ וּפָרַח" (ישעיהו כז, ו); "וְיָצִיצוּ מֵעִיר" (תהלים עב, טז).