מעשה אפוד (דוראן)/פרק א
הפרק הראשון[עריכה]
הלשון הוא נקבץ כל אחדי הקולות האנושיים לבד, המורה בהסכמה אל עם ועם אל הענינים הנמצאים.
ולבאור אמתת הגדר הזה והתכת חלקיו אומר, שכבר כתבו בעלי ההגיון והוא כמבואר בעצמו, כי מאמר חכמה נחלק אל מתדבק ומתפרד, וכי מיני המתפרד הם המספר והדבור, וראוי שיצורף הכתב, כי הוא מהכמה המתפרד גם כן אשר גדרו שישוער בחלק ממנו טבעי. ואליהם כיון בעל ספר יצירה ב"ספר וספור וספר" (ספר יצירה א א). רצה בספר – המספר, על דרך אמרו "אחרי הספר אשר ספרנו" וכו', ובספור – הדבור, ובספר – המכתב. ולהיות הדבור חלק מה מהלשון או חלקים כפי מה שיכלול מהכונה או הכונות, והיה הדבור ממאמר הכמה לפי מה שהונח, יתחייב שיהיה סוגו, אשר הוא הלשון, מהמאמר ההוא גם כן. כי אם היה מין מה ממאמר אחד יחוייב שיהיה סוגו מהמאמר ההוא, וזה ממה שלא יספק בו אחד.
וראוי שתדע כי הדבור והמכתב השיגם הכמה מצד המספר, וזה כי כל אחד מהם הוא מספר, אבל שהם מספר מה מקולות או אותיות לא מספר מוחלט, ולזה מה שנאמר בגדר הלשון שהוא נקבץ כל אחדי הקולות האנושיים דומה לגדר המספר המוחלט שהוא קבוץ אחדים לבד.
אמנם הקולות האנושיים ארצה בם הקולות אשר יתחדשו מתנועות חמשת מוצאי הדבור. ובאור זה כי הקול כמו שנודע מרשמו הוא המוחש המיוחד לחוש השמע, והוא ההפעלות אשר יקבלוהו כלי השמע מהכאת הגשמים והקשתם קצתם בקצתם, ולא יהיה הלשון מהכאת והקשת אי זה גשמים שהזדמנו, אבל מהכאת והקשת חמשת מוצאי הדבור אשר הם הגרון והחיך והלשון והשנים והשפה, ויבא באורם במה שאחר זה (להלן פרק ו), באמצעות האויר הנשאף והנשום. ולזה מה שנאמר בגדר הלשון שהוא נקבץ כל אחדי הקולות האנושיים וכו'. אבל כי לאומר שיאמר כי הלשון אשר בו ידבר השם לנביאיו והקולות הנבראים אשר מהם הוכן הדבור במעמד הנבחר לא יצדק בהם הגדר הזה למה שנאמר בו קולות אנושיים, וגם שהוא מורה בהסכמה אל עם ועם, והלשון ההוא אשר הוא חלקו הלשון המקודש לא היה מהסכמה אנושית אבל הורהו ולמדוהו השם ית' לאדם הראשון, והוא הסבה במה שנקרא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, ויבא בזה מאמר יותר רחב (פרק לג). אלא שעם כל זה לא יחלש כח הגדר בזה שעם היות קולות הלשון ההוא אלוהיים לא ימנע מפני זה היותם אנושיים ומוסכם מהם להורות על הענינים הנמצאים, וגם כי אמרי בהסכמה הוא סתמי, אפשר שיובן ממנו גם כן ההסכמה האלהית. ולפי שכבר יתחדשו מהמוצאים הנזכרים עם חבור כלים מה בחצוצרות והשופר והחליל וזולתם קולות מה יורו בהסכמה מהאנשים על ענינים נמצאים כמבואר בתורה האלהית מהחצוצרות והשופר בהתחלף התרועות והתקיעות (במדבר י), וגם אצל ההמון מאנשי המלחמה אשר יורו אצלם הקולות המיוחדים בכלים ההם על ענינים נמצאים מעת מאכלם ושבתם וקימתם והזדרזם למלחמה וזולת זה, ואין ספק כי אלה הקולות אינם לשון ולא חלק ממנו, לזה נאמר בגדר הזה קולות אנושיים לבד, והמובן שלא יחובר אל הקולות האלה כלי אחר.
אמנם נאמר בגדר הזה בהסכמה, להמשך אחר הדעת האמתית מהיות הלשונות הסכמיות לא טבעיות. וזה שכבר חשב קצת הקודמים שהלשונות טבעיות, והמובן מהם בזה אחד משני ענינים, אם שהלשונות יורו בטבעם על ענינים הנמצאים או שהם לנו עדת האנשים בטבענו. ואם רצו בו הפנים הראשונים, אולי הטעה אותם בזה מה שהניחו אותנו בעלי המשפט מהיות קצת האותיות מיוחדות לכוכב מה וקצתם לכוכב אחר, ועל דרך זה כל האותיות יחדו לשבעה המשרתים. ובהיות האותיות מיוחדות לכוכבים ומושפעות מהם, כן גם כן הקולות אשר האותיות תורינה עליהם, עם מה שהניחו הקודמים מהפעלות הנעשות בשמות, וכי מהקולות ההם יגיע רושם נפלא בנמצאות. וכבר נזכר זה בשם הפילוסוף בספר תכלית החכם מהרבנים הקדומים, וחשבו בזה בכלל הלשון, ולזה אמרו בו שהוא טבעי לעם ועם כלשונו, כי מה שימשך מהגרם השמימי הוא טבעי. ואם רצו בו הפנים השניים, אולי הטעה אותם בזה מה שראו בקצת בעלי לשון מה שלא יהיו כח שם על הדבור בלשון זולתה. ואיך שכִונו בו הנה שִקְרוּתו מבואר אצל כל בעלי אמת, כי הלשונות לא יורו בטבעם על הענינים הנמצאים, ואינם לנו עדת האנשים בטבענו אבל בהסכמה. וראוי שיובן מזה הסכמת מניח או מניחי הלשון לא הסכמת האנשים בעלי הלשון, כי ההסכמה הוא מונח מה נמשך מהבחירה האנושית, ואינך ולא זולתך מבעלי הלשון בעלי בחירה עליו, כי ההרגל והמנהג הביאוך אליו.
ואמרו (אולי צ"ל: ואמרי) אל עם ועם, הוא שיכלול הגדר הזה הלשונות כולם עם רוב התחלפם, והוא ממה שראוי לגדר הסוג שיכלול כל המינים הנכנסים תחתיו.
ואמרו (אולי צ"ל: ואמרי) על הענינים הנמצאים, ארצה בו בנפש וחוץ לנפש, ויכלול הסוגים והמינים אשר מציאותם בנפש לבד, וגם שכבר יונחו שמות ולשונות לענינים דמיוניים לא ישוו לנמצא כלל והם הנקראים בדויים ושקריים ומציאותם במרמה לבד. וגם בעלי התורות הדמיוניות הניחו דברים רבים בלתי מסכימים למציאות וביחוד באלהיות, והניחו שמות ודבורים בספריהם לא יאותו לנמצא כלל חוץ לנפש, ויכנסו מאמריהם תחת גדר הלשון הנאמר.
ולפי שהיה הגדר הזה בשלא יאמר בו כֹּל צודק על חלק או חלקים מהלשון, וחלק הלשון איננו לשון לפי המכוון ממנו בכאן, לזה נאמר כל, שיובן ממנו כלל הלשון לא חלקיו.
ואמנם הונח השם הזה לנגדר הזה לפי שעם שֶׁכְּלֵי הדבור חמשה כמו שהונח הנה המיוחד מהם יותר בדבור רצוני בחתוך האותיות אשר בו הבדל הקולות הוא האבר הנקרא לָשׁוֹן, עד שכבר ייוחס הדבור כלו אליו אצל כל אדם, וגם הכתוב יחסו אליו במקומות רבים, הנה בעבור זה נקרא הנגדר הזה בלשון הקדש לָשׁוֹן, וגם אצל זולתו מהלשונות נקרא בשם האבר הנקרא לשון אצלם כפי השם שהניחו לו. ויקרא ג"כ בלשון הקדש שָׂפָה, באמרו "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה" (בראשית יא, א) "עִמְקֵי שָׂפָה" (ישעיהו לג, יט), כי השפה הוא הכלי הראשון והנראה לדבור, וגם כי הוא הפתח אשר יצא ממנו דבור, והוא בראש בראשית מה שכתב הא"ע זה לשונו: "ומדרך התושיה ידענו כי הדבורים יקראו בשפה בעבור שיראו שממנה יצאו" (אבן עזרא על בראשית א א). ירצה כי מדרך ישות ומהות הדבור ועצמותו ידענו כי מהראוי לפי עצמותו וישותו שיקרא שָׂפָה, וזה בעבור שהוא מן הנראה והמוחש שהוא יוצא מהשפה והוא הפתח אליו. ומובן תּוּשִׁיָּה הוא כמו "לֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה" (איוב ה, יב), ר"ל דבר שיש לו ישות ומהות. וכן "וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה" (איוב ו, יג). ואמנם אמר הַדִּבּוּרִים וירצה בו כלל הלשון לא הדבור אשר הוא חלק ממנו. ויקרא ג"כ פֶּה, כאמרו "כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם" (בראשית מה, יב), ועל דרך אנקלוס. וכן "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" (שמות ד, יא). וכבר ייוחס גם הדבור בלשון הקדש לגרון, כאמרו "קְרָא בְגָרוֹן" (ישעיהו נח, א), להיות המכין לאויר אשר הוא במדרגת האמצעי לדבור. ואמנם השִנים והחיך לא ייוחס אליהם, כי המבא אשר להם בדבור בלתי מפורסם. הנה זה הוא מה שנאמר בגדר הלשון בכלל, והוא בלתי מקבל התוספת ולא החסרון ומסכים אליו לפי אמתתו. ואמנם הגדר הראוי ללשון-לשון בפרט הנה ילקח משם העם אשר ייחדהו הלשון ההוא, כאמרו לְשׁוֹן עִבְרִית ועַרְבִית וגִּיפְּטִית יְוָנִית וזולתם.