"למנצח", מזמור זה תקן בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ולצני הדור אמרו שהוא בעבור חטא דוד, ודוד שאל אז בה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים, ופייסו את הגבעונים וירד הגשם, ואז הקריב זבחי צדק, רצה לומר זבחי תודה בעבור שנתברר צדקו שלא היה הרעב בעבור חטאו, ומזמור זה נחלק לג' חלקים המצוינים במלת סלה: (חלק א')
"בני איש" אחרי ההקדמה הזאת מסב פניו אל לצני הדור שאמרו שהיה הרעב בעבור חטאו, אומר אתם בני איש, דרככם הפוך מדרכי ה', "ראו עד מה כבודי לכלימה", עד כמה השתדלו להכלים כבודי, "תאהבון ריק, תבקשו כזב" רצה לומר או שתאהבו להכלים אותי על ידי דבר ריק שאין בו ממש ותעשו ממנו דבר גדול להגדיל עלי עקב, או אם גם דבר ריק לא תמצאו "תבקשו" ותמציאו "דבר כזב" ועלילת שקר: (חלק ב')
ביאור המילות
"בני איש", אתם הפך מבני אלהים, "עד מה". כמו עד כמה תשתדלו בזה שיהיה כבודי לכלימה, הפך מהשתדלות אלהים לכבדני:
"רגזו" מה', "ואל תחטאו" להוציא דבה על דוד, ונגד מה שאתם מזכירים עליו חטא בת שבע, "אמרו בלבבכם על משכבכם" עול של משכבכם, מה שאתם חטאתם במשכב, "ודמו" ושתקו מלהוציא דבה על דוד: (חלק ג')
ביאור המילות
"רגזו", מענין פחד, כמו ורגזו וחלו מפניך:
"על משכבכם". מלת על נגזר מן עָוֶל וְעַוְלָה כמו ישור על אנשים (איוב ל"ג) וכמו שפירשתי שם ומשכב כינוי לתשמיש, כמו למשכב דודים, משכבי אשה, עול שעשיתם במשכב עריות זאת חשבו בלבבכם ודומו:
"זבחו", מסב פניו אל הכהנים המקריבים את הזבחים, זבחו את הזבחים שהבאתי, (וקראם זבחי צדק שבאו להודות על שנתברר צדקו של דוד) "ובטחו אל ה'" שיתן מטר על הארץ:
ביאור המילות
"זבחי צדק", הזבחים נקראים ע"ש הדבר שיובאו עליו, זבחי תודה זבחי שלמים, וזבחי צדק מובאים על התברר צדקו:
"בשלום יחדו אשכבה ואישן", מצייר כאילו שוכב ביחד עם השלום, כי "אתה ה' לבדד לבטח תושיבני" תפס המליצה ממ"ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, רצה לומר אחר שנמצא טל ודגן ותירוש ישכון ישראל בטח בדד, שאין צריך לקנות תבואה מארצות אחרות:
