מלבי"ם על תהלים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · ג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לדוד", במזמור הזה נמצא ספור המעשה ממלחמת אבשלום מראש ועד סוף, נחלק לג' חלקים, כל חלק מסיים במלת סלה: (חלק א')

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' מה רבו צרי". כי אויבי דוד התחלקו לשתי כתות, יש שהיו צוררים את דוד עצמו ולא רצו שימלוך הוא רק שימלוך אבשלום בנו, ויש שקמו עליו מצד שחשבוהו לאיש חוטא ובליעל בלתי נושע בה', כשמעי שקראו איש הדמים איש הבליעל וז"ש "רבים קמים עלי" היינו על מלכותי:

ביאור המילות

(ב-ג) "עלי. לנפשי". ברוב מקומות שיגביל הנפש נגד הגוף יכוין על הנפש הרוחניית (ישעיה מ"ט ז', נ"א כ"ג איוב ל"ג י"ח כ"ב כ"ח) ובספר זה בכ"מ, (לקמן ו' ד'), "סלה". הוא ציון ההפסק בכל מקום:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ורבים אומרים על נפשי" מצד אושר הנפש, כי "אין לו ישועתה באלהים" מצד חטאו ומריו, בזה מסיים מאמר הא' במלת סלה, וכבר בארתי בפירוש שמואל, שהיו בין יועצי אבשלום שתי כתות, כת א' שרצו להרגו כמו שהיה עצת אחיתופל, וזה הכת שאמרו שאין לו ישועה באלהים, וכת הב' שרצו לקחת ממנו את המלכות לבד ושישאר בחיים כמו שהיה עצת חושי הארכי, והם הקמים עליו לבדו מצד מלכותו לא על נפשו להרגו: (חלק ב')

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה" משיב נגד הקמים על מלכותו, "ואתה ה' מגן בעדי", ונגד האומרים שאין לו ישועה באלהים מצד חטאו, אומר אתה "כבודי ומרים ראשי" שכבודו הוא מצד נפשו הקדושה שחל עליה כבוד ה' ובזה ירים ראש למעלה:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קולי אל ה' אקרא", מזכיר בזה מה שסופר (ש"ב ט"ו) שבעת ברח דוד מפני אבשלום לקחו הכהנים עמם את ארון הברית, ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני ה' והראני אותו ואת נוהו, כי בטח לבו שיענהו ה' מרחוק כמקרוב, ועל זה אמר "קולי אל ה' אקרא" בכ"מ אשר אהיה, והוא "יענני מהר קדשו" מרחוק כמקרוב.

"סלה" סיום הענין: (חלק ג')

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני שכבתי", מזכיר מה שסופר שם שאחיתופל יעץ לאבשלום שיבחר שנים עשר אלף איש וירדוף אחרי דוד בלילה בעוד שהוא ישן יגע ורפה ידים ויחריד את אנשיו ויכה את דוד לבדו, וחושי הארכי הפיר עצתו, ואמר שדוד לא יישן ולא ילין את העם, והיה עצתו שימתין אבשלום עד שיתאספו אליו כל ישראל וילחמו עם דוד ברוב עם, והכתוב מעיד שם שעצת אחיתופל היתה עצה טובה, כי אם היה עושה כן היה מוצא את דוד ישן ויעף והיה הורגו, רק שה' סבב זאת להפר את עצת אחיתופל להציל את דוד, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק, וחושי הודיע כל זאת לדוד וזה שכתוב "ואני שכבתי ואישנה", רצה לומר באמת לא היה כמ"ש חושי הארכי שלא אישן בין העם רק אשמר מפני אבשלום, כי באמת שכבתי וגם ישנתי, ואם היה נעשה כעצת אחיתופל לא הייתי מקיץ עוד, כי הייתי נהרג בלילה הזאת. ובכל זאת "הקיצותי", וזה היה "כי ה' יסמכני" במה שהפיר את עצת אחיתופל, ומעתה.

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא אירא מרבבות עם" אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד:

ביאור המילות

"שתו", הכנת המלחמה, כמו וישימו על העיר (מלכים א כ'):

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קומה ה'", עתה מציין המלחמה בין עבדי דוד ובין חיל אבשלום מבקש "ה' קומה", ומצד שאתה "אלהי" בהשגחתך המיוחדת עלי "הושיעני, כי" כבר "הכית את כל אויבי לחי" במה "ששברת שני רשעים", רצה לומר במה שבטלת עצת אחיתופל והוא נחנק, בזה נתת להם מכת לחי מכה של בזיון:

ביאור המילות

"לחי". מכת בזיון, והמכה הגדולה על הלחי שובר השנים, ותפס מליצה זאת על ביטול עצת אחיתופל, כמ"ש בפרק הרואה ראיתי שני לחיי שנשרו, שני שרי רומי יעצו עליך רעה, מכנה העצה בשם הלחי, ושבירת השנים מרמז על חניקת אחיתופל, ושני כפירים נתעו:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לה' הישועה", אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם. בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה' הוא, אבקש "שעל עמך" תשאר "ברכתך" בל יאבדו במלחמה: