מלבי"ם על שמואל א ב כט
<< | מלבי"ם על שמואל א • פרק ב' • פסוק כ"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃
(כט) "למה". עתה יתוכח עמו נגד שני ענינים אלה, א] נגד מ"ש שהוא שלוחא דרחמנא שבחר אותו לו לכהן, וא"כ כל כבוד כהונתם נמשך רק ממה שהם כהני ה' מקריבים זבחי רצון, לא מצד עצמם, וראוי א"כ שיהיה כל חפצם לכבד את הזבחים, אחר שכבודם הוא ענין מקרי וטפלי נמשך מן אשי ה' שהוא המכוון בעצם, וא"כ "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון", ר"ל בחלק מן הזבח אשר צויתי שיהיה במעון הקדש שהוא החלק הקרב למזבח, למה תבזו אותו במה שלקחו חלקם קודם לחלק ה' בטרם יקטירון את החלב, כאילו כבודם עקר וכבוד ה' טפל, מה שהוא בהפך, שאם ימעטו כבוד הזבח כ"ש שכבודם הנתלה בו כאין נחשב. ב] נגד הצד שהם שלוחי דידן שעז"א ואתנה לבית אביך את כל אשי ישראל, שבארנו שר"ל שאין להם רק מן החלק השייך לאשים לא מן חלק הבעלים, אומר ולמה "תכבד את בניך ממני" לקחת יותר מן המגיע לחלק גבוה, ומפרש "להבריאכם" (פי' להשמין ולהבריא ולחזק את גופכם) "מראשית כל מנחת ישראל לעמי", שאתם לוקחים בהמזלג חלק ראשיי מזבחי ישראל, מן החלק השייך לעמי, ר"ל מחלק הבעלים, שזה לא יחדתיו לאשים רק שייך לבעלים, ואיך תזכו בו אתם אחר שכהנים רק משולחן גבוה זכו, ואיך תגדילו כבודכם על כבוד ה' כאילו מגיע לכם חלק מיוחד מלבד אשי ה':