מ"ג שמואל א ב כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמואל א


<< · מ"ג שמואל א ב · כט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

לְמָא אַתּוּן אַנְסִין בְּנִכְסַת קוּדְשַׁיָא וּבְקוּרְבָּנִי דְפַקְדִית לִקָרָבָא קֳדָמַי בְּבֵית מַקְדְשִׁי וְיָקַרְתָּ יַת בְּנָךְ קֳדָמֵיתָא לְאוֹכָלוּתְהוֹן מֵרֵישׁ כָּל קוּרְבַּן מִנְחַת יִשְׂרָאֵל דְעַמִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר צויתי מעון" - אשר צויתי במעוני

"להבריאכם מראשית וגו'" - הרי זה מקרא מסורס ותכבד את בניך ממני לעמי לעיני עמי כבדת את בניך ממני ומהו הכבוד להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל קדמה סעודתכם לסעודתי כמה שנאמר (לעיל פסוק טו) גם בטרם יקטירון את החלב וגו'

"להבריאכם" - לשון סעודה כמו (שמואל-ב יג ה) תבא נא תמר אחותי ותברני לחם

"לעמי" - מוסב על ותכבד את בניך ממני הראיתם לעמי שאתם נכבדים ממני ובמה הראיתם להבריאכם מראשית מנחתי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(כט) "למה". עתה יתוכח עמו נגד שני ענינים אלה, א] נגד מ"ש שהוא שלוחא דרחמנא שבחר אותו לו לכהן, וא"כ כל כבוד כהונתם נמשך רק ממה שהם כהני ה' מקריבים זבחי רצון, לא מצד עצמם, וראוי א"כ שיהיה כל חפצם לכבד את הזבחים, אחר שכבודם הוא ענין מקרי וטפלי נמשך מן אשי ה' שהוא המכוון בעצם, וא"כ "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון", ר"ל בחלק מן הזבח אשר צויתי שיהיה במעון הקדש שהוא החלק הקרב למזבח, למה תבזו אותו במה שלקחו חלקם קודם לחלק ה' בטרם יקטירון את החלב, כאילו כבודם עקר וכבוד ה' טפל, מה שהוא בהפך, שאם ימעטו כבוד הזבח כ"ש שכבודם הנתלה בו כאין נחשב. ב] נגד הצד שהם שלוחי דידן שעז"א ואתנה לבית אביך את כל אשי ישראל, שבארנו שר"ל שאין להם רק מן החלק השייך לאשים לא מן חלק הבעלים, אומר ולמה "תכבד את בניך ממני" לקחת יותר מן המגיע לחלק גבוה, ומפרש "להבריאכם" (פי' להשמין ולהבריא ולחזק את גופכם) "מראשית כל מנחת ישראל לעמי", שאתם לוקחים בהמזלג חלק ראשיי מזבחי ישראל, מן החלק השייך לעמי, ר"ל מחלק הבעלים, שזה לא יחדתיו לאשים רק שייך לבעלים, ואיך תזכו בו אתם אחר שכהנים רק משולחן גבוה זכו, ואיך תגדילו כבודכם על כבוד ה' כאילו מגיע לכם חלק מיוחד מלבד אשי ה':

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לעמי" - אשר הובא לצורך עמי לרצות להם ולא להשמין אתכם (ועל שלא הוכיח את בניו כראוי כללו עמהם)

"להבריאכם" - להשמין אתכם מראשית וגו' ולא תמתינו עד יקטירו החלב כמו שכתוב למעלה (פסוק טו)

"אשר צויתי מעון" - להקריב במעוני וזהו המשכן

"ותכבד" - תעשה כבוד לבניך יותר ממני

"למה תבעטו" - רצה לומר ואם אמנם כל הטובות האלה עשיתי עם בית אביך למה תבעטו אתם בזבחי וכי זו היא הגמול

מצודת ציון

"תבעטו" - הוא ענין בזיון והמשיל לבהמה הבועטת ברגליה וכן (דברים לב טו)וישמן ישורון ויבעט

"מעון" - במעון רצה לומר במשכן מקום מדורי כמו (תהלים כו ח)אהבתי מעון ביתך

"להבריאכם" - ענין שומן כמו (שופטים ג יז)ועגלון איש בריא