מלבי"ם על נחמיה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על נחמיה · ב · >>

פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(א) השאלות (א) מלת יין לפניו חסר הפעל?, מ"ש ולא הייתי רע לפניו, אין לו ביאור הלא היו פניו רעים?:

"ויהי, יין לפניו", מ"ש ואני הייתי משקה למלך נמשך לשתים, "(ואני הייתי משקה) יין לפניו", (ובשני ר"ל "משקה" בפעל). "ולא הייתי," ר"ל כי המלך היה מקפיד שמשרתיו לא יתראו לפניו ברוע פנים, שאז נחשדו בעיניו כי לבם רע, ונחמיה ידע טבע המלך ולשמור שבבואו לפני המלך יעמוד בפנים שוחקות, ועז"א שבאמת "לא היית רע לפניו:"

 

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(ב) "ויאמר", ובכ"ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע"ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי"כ ישאלנו המלך וימצא פ"פ לדבר עמו, ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה:

 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(ג)" ואומר", ולכן לא הכחיש לאמר שאין פניו רעים, רק אמר שהסבה הוא מה "שהעיר בית קברות אבותי חרבה," כי מקום קברות האבות היה יקר וקדוש בעיני הפרסיים:

 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(ד) השאלות (ד) מ"ש ואתפלל, איך התפלל בעמדו לפני המלך, ולמה לא כתב נוסח התפלה?:

"על מה," ר"ל איזה דבר תבקש אם לבנות הקברות או את העיר כולה. אם שאצוה לבנות או שאתה תהיה הבונה "ואתפללה," ר"ל בתשובה שהשיב אל המלך היה בלבו הדבור אל ה' בדרך תפלה, שמ"ש אם על המלך טוב היה בלבו אל המלך העליון, שהתפלל שייטב הדבר בעיניו ופועל ידיו ירצה, רק באמירה אמר זאת אל המלך:

 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(ה) "אם," ר"ל אם הדבר בעצמו טוב לפניו לבנות את העיר החרבה, "ואם ייטב עבדך", להיות השליח לזה, ועז"א "אם ייטב עבדך אשר תשלחני, ואם על המלך טוב ואבננה":

 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


השאלות

(ו) השאלות (ו) הי"ל ואתנה לו זמן וישלחני?:


 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(ז) השאלות (ז) מהו אשר יעבירוני?, ומי יעביר אותו עד בואו אל הפחות?:

"אגרות יתנו" לי סופרי המלך בשם המלך, "אשר יעבירוני "בחיל ופרשים לשמירה כי עד עבר הנהר נתן לו המלך שרי חיל (פסוק ט'):

 

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(ח) "שומר הפרדס", והוא היה ממונה על יערות הלבנון שהיו למלך. "לקרות" (מקור מהכבד) לעשות תקרות לשערי הבירה הם שערי הר הבית, שלא היה בנוי עדיין רק הבית לבדו, "ולבית אשר אבוא אליו", כי המלך היה בונה בית בכל מדינה שישב בו הפחה והבית היה של המלך, לכן לא אמר לביתי:

 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(ט) "וישלח", הוא טעם מי העבירו עד הפחות, שעד עתה היו לו שרי חיל ששלח עמו המלך, שמן שאלתו שיתנו לו אגרות אל הפחות שיעברוהו משם והלאה מובן ששאל שעד שם ישמרוהו חיל המלך:

 

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(יב) השאלות (יב - יח) מדוע לא הגיד לאדם מה שרוצה לעשות?: ומדוע שבר בחומה בלילה?, ומדוע יצא משער הגיא ושב לשם?, ומדוע לא אמר לסגנים לאן הלך?, שכל אלה הדברים הם חדות סתומות, והלא אמר להם תיכף אח"ז מה שיעשה כמ"ש בפי"ח?:

"ואקום לילה," שעדין לא רצה לגלות שרוצה לבנות החומה בל יעמדו האויבים תיכף להסטין כאשר השתדלו נגד זה אח"כ, לכן הלך בלילה ורק עם אנשים מעטים והם הלכו רגלי בל יהיה רעש בלכתם:

 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(יג) "ואצאה בשער הגיא," שם היה בית נחמיה, וזה מבואר היטב ממ"ש (לקמן י"ב) שהשתי תודות הלכה אחת לימין לשער האשפות (שם פסוק ל"א), והשנית לשמאל למגדל התנורים (שם פסוק ל"ח) מבואר ששתיהן יצאו משער הגיא שהוא בין מגדל התנורים לשער האשפות (לקמן ג' י"א י"ד) ויצאו משם מפני ששם היה בית הפחה, ושער הגיא היה במערב ויצא מביתו לצד דרום ועבר מקום ששמו עין התנים אל שער האשפות שהוא אלף אמה (ג' י"ג), "ואהי שבר", נראה שרצה לנסות אם החומה הישינה שנשארה חזקה שלא יצטרכו לסותרה רק למלאות מקומות המפורצים, וכמ"ש (ד' א') כי החלו הפרוצים להסתם, שמשמע שבמקום שלא היה פרוץ עזבו החומה הישינה, ולזה נסה אם יוכל לשבר מקום העומד בידו או אם הוא חזק, ונוסחת הראב"ע היא בשי"ן שמאלית ופי' מענין סברה שעיין בחומה, וזה יעלה היטב לפי דברי:

 

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(יד) "ואעבור בשער העין ברכת המלך". הוא במהלך לצד דרום (לקמן ג' ט"ו), "ואין מקום," שלא יכול לרכוב שם מפני שהיו הפרצות קטנות וירד מן הבהמה והלך רגלי:

 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק



(טו) "ואהי עולה בנחל", הכל לצד דרום, ואמר ואהי עולה כמש"ש ועד המעלות היורדות מעיר דוד, "ואשוב" משם התחיל לשוב בדרך אשר הלך מדרום לצפון עד שבא לשער הגיא שמשם התחיל ללכת, "ואשוב" ומשם שב אל ביתו:

 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(טז) "והסגנים", שהרגישו שאינו בביתו ולא ידעו אנה הלך ולא ידעו "מה אני עושה" מפני שלא הגיד להם כלל לאיזה ענין בא לירושלים, ועז"א "ליהודים" וכו' "עד כן", ר"ל עד היום לא הגדתי לשום אדם מענין בנין ירושלים, רק עתה התחיל לאמר אליהם:

 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(יז) "ואומר אליהם אתם רואים הרעה," ר"ל מה שאנחנו ברעה מפני צרי יהודה הוא מפני "שירושלים חרבה" ואין בית מצודות להשגב שם נגד הצר, לכן "לכו ונבנה ולא נהיה עוד חרפה", כי יהיה לנו בית מצודות:

 

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(יט) "העל המלך, "כי על הבנין הזה היה כבר פקודה מאת כורש להשבית, [עזרא ד' כ"א] וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, רק ששם נכתב שלא תתבנא עד מני טעמא יתשם, ואם כן היה המלך יכול להשיב ליתן רשיון והם היו להם עתה רשיון וז"ש.

 

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(כ) "ואשיב אותם דבר," שזה השיב להם שהוא ברשות המלך, "ואומר להם" ואח"כ א"ל, "אלהי השמים," ר"ל לנו יש חלק בירושלים שהיא נחלת אבותינו, וזכרון, כי "אלהי השמים יצליח לנו", וישאר מעשה ידינו לזכרון וצדקה, כי אנחנו עבדיו ובונים לשם ה', וא"כ "נקום ובנינו", אבל אתם "אין לכם חלק" כי אתם נכרים, "ולא צדקה," כי אינכם עובדים את ה', ולא "זכרון" ממעשיכם כי ה' לא יצליח לכם: