מלבי"ם על נחום ג יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"מנזריך", גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו "כארבה" המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ"נ הכובש אותך, "וטפסריך" הם הממונים על צבא המלחמה נדמו "כגוב גובי", כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם "לחנות בגדרות ביום קרה", אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר "שמש זרחה" אז "ונודד" כל אחד ידוד לבדו "ולא נודע מקומו אים", כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו:


ביאור המילות

"מנזריך". לשון נזר:

"וטפסריך", הממונים על צבא המלחמה (ירמיה נ"א):

"גוב גובי". קיבוץ הגובאי, מין ארבה:

 

<< · מלבי"ם על נחום · ג יז · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.