מלבי"ם על משלי יד טז
<< | מלבי"ם על משלי • פרק י"ד • פסוק ט"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע
וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃
"חכם ירא וסר מרע" - החכמה צריכה למוסר, רוצה לומר, באשר בדרכי המידות יש בכל אחד שני דרכים, שדרך אחד הוא החכמה והיפוכו הוא סיכלות, ויצר הלב נוטה לרעה, כי הציורים שנשתלו בליבו מעת היוולדו נוטה אל התאוה ותענוגות בשר והפוכים מדרכי החכמה, הנה, בעת יסיתהו יצר לבבו לנטות מדרכי החכמה, בקל שישמע לעצת היצר, וצריך דבר שבו ייסר כוחות נפשו בל י יצאו מגבולי החכמה, והמוסר הזה הוא יראת ה', אשר יודע כי מלך גדול עומד עליו ורואה במעשיו, וייבוש ויפחד מעשות דבר נגד רצונו, ועל כן (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'", שהוא תנאי אל החכמה והשער אליה.
וז"ש:
- "החכם", על-ידי שהוא "ירא" מה', על-ידי כך "סר מרע", ולא ייטה מעצת החכמה, כי המוסר תייסר כוחות נפשו מעבור הגבול.
- אבל "הכסיל מתעבר" ועובר גבול המוסר וגבול החכמה, "ובוטח", שהביטחון הוא היפך היראה, כי אינו ירא מפחד ה' ומהדר גאונו.
ביאור המילות
"מתעבר" - שעובר הגבול, שגם גדר מתעבר שבא על הכעס בא מצד העברת הגבול, כמו שכתבתי בגדרו בכל מקום.
וכבר ביארנו, שגם "הכסיל" יהיה חכם לפעמים, רק שאינו ירא ה' (וזה הבדלו מן "החכם"), שאינו עוצר תאוותו מיראת ה'.
<< · מלבי"ם על משלי · יד · טז · >>