מלבי"ם על משלי יד י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"לב יודע מרת נפשו", מבאר כי ההרגשה הזאת טמונה בחגוי לב וקרב איש, "הלב" של האוילים "יודע מרת נפשו" שנפשו הפנימית מרה לה ואין לה מנוח כי אשמה הנפש ההיא ומרגשת בו, וכן "בשמחת" הלב של הישרים "לא יתערב זר" כי הוא דבר פנימי והרגשה עלומה מאד:


 

<< · מלבי"ם על משלי · יד י · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.