מלבי"ם על משלי ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"חכמות בנתה ביתה", שב לענין שאמר למעלה שבנין העולם נבנה ע"י החכמה כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו, ומדמה בנין העולם לבית, כמ"ש בחכמה יבנה בית שמדבר מבנין העולם כמ"ש שם, שכן אמר ה' בחכמה יסד ארץ, ומצייר שתכף ביום הראשון למעשה בראשית בנתה את ביתה, שבו נבנה בנין הבית הכללי ויצא מן האין אל היש, כמ"ש חז"ל משל לזורע ששה זרעים, ואח"ז "חצבה עמודיה", שהוא מה שיצאו פרטי העולם כ"א ביומו שהם עמודי הבית, שהבית שנבנה בדבור הראשון עמד באויר תולה ברפיון על ההיולי, והיה בכח ולא בפועל, ועמודי הבית היו "שבעה", שהם שבעת ימי בראשית, שכ"א הוציא תולדות בזמנו ואז נשתכלל בית העולם על עמודים חזקים, כי גם בשבת נברא העמוד העקרי שהבית הגדול נשען עליו שהיא ההנהגה הפלאיית שבו ינהיג ה' לעת הצורך וישדד חקי הטבע וכמ"ש במקומו, וגם זה מעמודי החכמה אשר שם עליהם תבל, והנה יציין בחכמה (נגד הציור שצייר אח"ז באשת כסילות) ג' דברים,

  • א) שהיא בנתה לה בית והיא כוננה את עמודיו, זאת שנית כי.


 

<< · מלבי"ם על משלי · ט א · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.