מלבי"ם על מלאכי א יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"וארור נוכל", הכילי המתנכל לחשוב נכלי און ע"י כליתו, "ויש בעדרו זכר" ואין לו אמתלא שאין לו קרבן אחר, "ונודר וזובח משחת לה'", הוא מתנכל לרעה בג' ענינים,

  • א) שהיה ראוי שינדב את הזכר הנמצא בעדרו, דהיינו שיאמר הרי זו שזה מקרי נדבה, והוא "נודר", ואומר הרי עלי קרבן, וממתין עד עת שלא ימצא הזכר בעדרו,
  • ב) שהיה ראוי שיעלהו עולה שהיא כולל כליל, והוא "זובח", היינו שמביא זבחי שלמים שהבשר לבעלים,
  • ג) שראוי עכ"פ שיהיה הקרבן תמים, והוא מביא "משחת", שהוא הבע"מ, א"כ הנוכל הזה ארור יהיה, "כי מלך גדול אני", ולפי גדולת המלך יגדל עונש המחלל כבודו, "ושמי נורא" גם "בגוים", ואיך לא יחת ממני איש מבני ישראל:

ביאור המילות

"נוכל". מענין כילי, שהוא כילי ונכליו רעים:

"משחת". בעל מום, כמו כי משחתם בהם מום בם:

 

<< · מלבי"ם על מלאכי · א יד · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.