מ"ג מלאכי א יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֤שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מׇשְׁחָ֖ת לַאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם׃
תרגום יונתן
רש"י
"ויש בעדרו זכר" - איל ההגון לעולה והוא נודר זבח
"משחת" - בעל מום כמו (ויקרא כ"ב) משחתם בהםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וארור נוכל" - ארור המערים לומר שאין בידו יותר מובחר להקרבה ממה שהביא אבל באמת יש בעדרו זכר מובחר וטוב הראוי לעולה
"ונודר" - והוא מנדר וזובח לה' שם נשחת וכחוש
"כי מלך גדול אני" - ומהראוי א"כ להקריב לפני מן המובחר
"ושמי נורא בגוים" - כל העכו"ם יראים מלפני
מצודת ציון
"וארור" - ענין קללה
"נוכל" - ענין ערמימות כמו ויתנכלו אותו (בראשית לז)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) שהיה ראוי שינדב את הזכר הנמצא בעדרו, דהיינו שיאמר הרי זו שזה מקרי נדבה, והוא "נודר", ואומר הרי עלי קרבן, וממתין עד עת שלא ימצא הזכר בעדרו,
- ב) שהיה ראוי שיעלהו עולה שהיא כולל כליל, והוא "זובח", היינו שמביא זבחי שלמים שהבשר לבעלים,
- ג) שראוי עכ"פ שיהיה הקרבן תמים, והוא מביא "משחת", שהוא הבע"מ, א"כ הנוכל הזה ארור יהיה, "כי מלך גדול אני", ולפי גדולת המלך יגדל עונש המחלל כבודו, "ושמי נורא" גם "בגוים", ואיך לא יחת ממני איש מבני ישראל:
ביאור המילות
"נוכל". מענין כילי, שהוא כילי ונכליו רעים:
"משחת". בעל מום, כמו כי משחתם בהם מום בם: