מצודות על מלאכי א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מצודות על מלאכי · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ביד מלאכי" - הנשלח ביד מלאכי

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הלוא אח וגו'" - כאומר ע"ז אשיב לכם הלוא אח עשו ליעקב מן האב ומן האם ויחס אחד להם עם האבות והאמהות ועכ"ז אהבתי את יעקב לבד

"ואמרתם" - ר"ל ואם תאמרו במה אהבת אותנו מפאת עצמינו כלומר עם כי עשית עמנו הרבה חסד אין זה מפאת אהבת עצמינו כ"א מפאת אהבת האבות והאמהות

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואשים וגו'" - עכשיו מפרש במה שנא את עשו ואמר ראו עתה כי שניכם גליתם ע"י נ"נ והנה אתם הלא שבתם לארציכם ואת יושבי שעיר אשים עוד שממה ונחלתו יהיה למדור לתנות המצויות במדבר

"ואת עשו שנאתי" - ואם היה מפאת אהבת האבות והאמהות לבדה היה לי לאהוב גם את עשו אבל האמת הוא שאהבתי אתכם גם מפאת עצמיכם בצרוף אהבתי לכם מפאת האבות והאמהות

מצודת ציון

"לתנות" - מלשון תנין והוא מין נחש

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וקראו להם" - מהפלגת חרבונם יכירו הכל שמה' באה על שהרשיעו לו ויקרא להם גבול רשעה והעם אשר זעם את ה' ועד עולם יקראו כן כי לא תשוב עוד להתכונן

"המה יבנו" - ר"ל באמת המה יבנו החרבות וימשלו ממשל רב אבל בסוף הדבר אהרוס אני מכל וכל ולא תשובנה עוד לקדמותן

"כי תאמר אדום" - אם יאמרו מחריבי המקדש הנה עתה אנו רשים ודלים וארצנו חרבה אבל נשוב עוד ונבנה החרבות כי יאמרו אין זה בא מפאת שנאת ה' אותנו להיות החורבן מתמדת כי במקרה בא וכאשר בא כן תלך

מצודת ציון

"רששנו" - מלשון רש ועני וכן מתרושש והון רב (משלי י"ג)

"גבול" - ענין מחוז

"זעם" - ענין כעס

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועיניכם תראינה" - בהפלגת חרבונה

"ואתם תאמרו וגו'" - ר"ל כשתהיו מעל לגבול ישראל בזמן הגאולה העתידה אז תאמרו עתה יגדל ה' בעשות נפלאות מתמיד באדום

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואמרתם" - ואם תאמרו בדבר מה אנו מבזין את שמך

"לכם הכהנים" - ר"ל הדבר הזה אומר אני ה' לכם אתם הכהנים המבזים את שמי

"ואם אב אני" - ואם אתם מחזיקים אותי לאב איה כבודי הראוי לי בעבור אהבתי לכם ואם אתם מחזיקים אותי לאדון איה המורא הראוי לירוא מפני כי אם יראתם מפני לא עזבתם א"כ כבודי

"בן יכבד" - מוסב למעלה לומר הואיל וכן הוא שאני אוהב אתכם מפאת עצמיכם הלא דרך הבן לכבד אביו על כי אביו אהבו ודרך העבד לכבד את אדוניו עם כי לא יחשוש כ"כ על אהבת אדוניו אליו עכ"ז מוכח הוא לכבדו כי יפחד ממנו לבל יעשה בו נקם

מצודת ציון

"אדונים" - דרך המקרא להזכיר שם אדנות בלשון רבים וכן אדוני יוסף (בראשית ל"ט)

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"באמרכם" - ר"ל אשיב לכם במה שאתם אומרים שלחן ה' והוא המזבח שמסדרים עליו הקרבן לגבוה הוא נבזה כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב שנפשו של אדם קצה בהם

"ואמרתם" - ואם תאמרו בדבר מה אנו מתעבים ומטנפים קרבנך

"מגישים וגו'" - ר"ל אשיב לכם בדבר זה אתם מבזין את שמי במה שאתם מקריבים על מזבחי קרבן מתועב ומטונף

מצודת ציון

"מגישים" - מקריבים

"לחם" - כן יקרא כל הקרב על המזבח וכן את קרבני לחמי (במדבר כח)

"מגואל" - מתועב ומטונף כמו מוראה ונגאלה (צפניה ג)

"גאלנוך" - ר"ל גאלנו ותעבנו קרבניך

"שלחן" - ר"ל המזבח שמסדרין עליו הקרבן לה' כעין שמסדרין על השולחן וכמ"ש וידבר אלי זה השלחן וגו' (יחזקאל מ"א)

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אמר ה'" - ר"ל כן אמר ה'

"הקריבהו" - בחון אתה הדבר והקרב מאחת מאלה לדורון לפחתך האם יהיה מרוצה לך בזה הדורון להעביר ממך אשמתך אשר פשעת למולו או אם ישא פניך לכבדך בעבור מתן כזה אם תביא לו מבלי הקדמת פשע

"וכי תגישון" - ובעבור זה גם כי תגישון עור לזבוח אין רע בעיניכם הואיל והמזבח הוא מבוזה בעיניכם וכאומר הנה בזה אתם מתעבים קרבני וזהו בזיון שמי

מצודת ציון

"פסח" - חגר וצולע

"לפחתך" - ענין שר ושליט כמו פחת יהודה (חגי א)

"הישא פניך" - זה הלשון יאמר על הכבוד וכן זקן ונשוא פנים (ישעיהו ג)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועתה חלו נא" - עשו בחינה והעתירו בעדינו אל ה' אם יחנן אותנו בעבור תפלתכם הלא המארה המשתלחת באה היא בעבורכם וכי מחמתכם ישא לנו פנים הלא אין קטגור נעשה סנגור

מצודת ציון

"חלו" - ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב)

"ויחננו" - מלשון חנינה וחמלה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא ארצה" - לא אקבלם מידכם ברצון וכאומר ולמה א"כ תבעירו אש על מזבחי בחנם

"אין לי חפץ בכם" - לבוא להראות לפני בבית המקדש והיה אם כן מהראוי לסגור דלתות בית המקדש

"ולא תאירו" - לא תבעירו אש על מזבחי בחנם

"מי גם בכם" - הלואי ימצא מי גם בכם ויסגור דלתי בית המקדש שלא יבוא מי שמה לרמוס חצר

מצודת ציון

"תאירו" - תבעירו כמו נשים באות מאירות אותה (ישעיהו כז)

"חפץ" - ענין רצון

"ומנחה" - כן יקראו כל הקרבנות שבאים למנחה ולדורון וכן וערבה לה' מנחת (לקמן ג)

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי גדול שמי בגוים" - ולכן לפי טעותם יקריבו למערכות השמים מנחה טהורה

"ומנחה טהורה" - ומה שמביאים לקרבן ותשורה היא טהורה ונקיה לפי דעתם הנראה בעיניהם

"ובכל מקום מוקטר מגש לשמי" - ר"ל מה שהעובדי כו"ם מקטירים למערכת השמים להתרצות לפניהם כוונתם הוא שבזה יכבדו ויעבדו את סבתם הראשונה ובזה באמת יטעו כי לא נגה עליהם אור התורה והנבואה

"כי ממזרח שמש" - אשר ממקום זריחת השמש עד מקום שקיעתו גדול שמי בין העכו"ם כי כולם מודים בו יתברך שהוא הסיבה הראשונה המשפעת בכולם רק איזה מהם יחשבו שהנהגת העולם השפל בא הכל ממערכת השמים

מצודת ציון

"מבואו" - ענין שקיעה כמו כי בא השמש (בראשית כא)

"מקטר" - מל' הקטרה

"מגש" - ענין הקרבה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וניבו" - ר"ל ניב אמרי המזבח השגור בפיכם לדבר בו הוא לומר הנה מאכלו ההושם עליו הוא נבזה ומתועב והוא כפל ענין בע"ש

"ואתם" - אבל אתם מחללים את ה' במה שאתם אומרים שלחן ה' והוא המזבח מתועב הוא על כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב דברים שנפש האדם קצה בהם ובעבור זה תקריבו גם בעלי מומין כמ"ש למעלה

מצודת ציון

"וניבו" - ענין אמירה כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נז)

"אכלו" - מאכלו

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והבאתם את המנחה" - ר"ל הואיל ומאחת מאלה תביאו את הקרבן והתשורה וכי אקבלה ברצון מידכם

"והבאתם" - גם אתם מביאים לפני קרבן גזול ופסח וחולה

"והפחתם אותו" - הוא תקון סופרים והראוי אותי ובלא תקון יאמר שאמר הנה איננו בעל בשר וכבד במשא כי הוא כחוש וקל במשא עד שתוכלו לנדנדו בהפחת רוח הפה והוא ענין גוזמא

"ואמרתם הנה מתלאה" - ר"ל כאשר תביאו לקרבן כבש כחוש ורז תכחשו לומר הנה נעשיתי נלאה ועיף ממשא הכבש שנשאתי על כתפי כי הוא שמן ובעל בשר ודבריכם המה למפח נפש למקום ב"ה כי תעיזו לשקר לפניו

מצודת ציון

"מתלאה" - ענין עיפות ויגיעה כמו את כל התלאה (שמות יח)

"והפחתם" - ענין דאבון ותוגה כמו מפח נפש (איוב יא)או הוא מל' הפחה ונשיבת רוח

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וארור נוכל" - ארור המערים לומר שאין בידו יותר מובחר להקרבה ממה שהביא אבל באמת יש בעדרו זכר מובחר וטוב הראוי לעולה

"ונודר" - והוא מנדר וזובח לה' שם נשחת וכחוש

"כי מלך גדול אני" - ומהראוי א"כ להקריב לפני מן המובחר

"ושמי נורא בגוים" - כל העכו"ם יראים מלפני

מצודת ציון

"וארור" - ענין קללה

"נוכל" - ענין ערמימות כמו ויתנכלו אותו (בראשית לז)