"ויהי ככלות ירמיה" וכו' "אשר שלחו ה' את כל הדברים האלה", ר"ל שגם סוף דבריו שנראה שאמר כן מדעת עצמו שהודיעם שאין במחשבתם לשמוע לדברי הנביא גם זה צוהו ה' לדבר כן אליהם, שהגם שהוא דבר בחיריי ויש יכולת בידם לשמוע בקול ה', הודיעו ה' את מחשבתם, שהם מתעים את הנביא ושהסכימו שלא ישמעו אם יצום ה' שלא ילכו למצרים אבל הם חשבו שירמיה אמר זה מדעתו כמו שנראים פשטות דבריו כמו שפירשתי שמן פסוק י"ט דבר ה' עליכם הם דברי ירמיה, ולכן חשדו אותו שכל הנבואה הוציא מרוחו, וע"כ אמרו:
(ב-ג) "שקר אתה מדבר כי ברוך בן נריה מסית אותך", שחשבו שיען ברוך נכנס ויצא בין העם ושמע דעתם שרוצים בכל אופן ללכת מצרים הגיד זאת לירמיה והוא הסיתו לזה, וגם שאחר שחשבו שמצד הטבע ירע נבוכדנצר להם על הריגת גדליה וטוב שימלטו מידו, א"כ איך אפשר שיצום ה' להשאר במקום סכנה ויצטרך לשנות בחירת נבוכדנצר שזה נס חוץ לטבע וה' לא יעשה נס כל עוד שיש אפשרות להמלט בדרך הטבע וע"כ לא האמינו בנבואתו:
"ויבואו ארץ מצרים כי לא שמעו", ר"ל שע"י שלא שמעו בקול ה' נסתבב שבאו למצרים כי באמת זה היה הקללה האחרונה שבמשנה תורה והשיבך ה' מצרים באניות, וביאתם היה עונש על חטאים הקודמים:
"קח בידך" שגם הנבואה לרעה (שישוב ה' ממנה אם ייטיבו העם מעשיהם) אם יעשה הנביא איזה פעולה לא תשוב בשום אופן שזה מורה חריצות הגזירה כמ"ש הרמב"ן לכן צוה לו לעשות פעולה להורות כי נחרץ הדבר בלי השנות:
