מלבי"ם על ירמיהו מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ירמיהו · מד · >>

תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' אתם ראיתם", כשיראה האדם איזה התחדשות ידרוש אחר סבתו, ואם ראה שקודם ההתחדשות הזה קדם דבר אחר, אז יחקור אם הדבר הקודם היה סבה לדבר המאוחר שנתחדש אם לא, אבל אם בא אליו נביא ויאמר לו דע כי דבר זה הנעשה עתה יהיה סבה לדבר פלוני שיתחדש אחריו, וכן בא הדבר כפי נבואת הנביא אז לא יסתפק כלל שהדבר הקודם היה הסבה לדבר המאוחר, וז"ש "אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים" שנתחדש שם ענין גדול, שבאו עליה רעות רבות והם מתמידים בזמן, כמ"ש "והנם חרבה היום הזה":

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפני" וגם ראיתם הסבה הקודמת לפני הרעה "שהיא רעתם אשר עשו להכעסני" בעבודת אלהים אחרים, וגם א"א שתספקו כלל אם מעשיכם הרעים היו הסבה אל הרעה שבאת עליכם, כי "ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים" שהגידו לכם בתמידות "השכם ושלוח" שלא תעשו את דבר התועבה הזאת שהוא ע"א, וגם ראיתם כי כמו שאמרו הנביאים כן היה, כי ע"י.

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שלא שמעו" ואף "לא הטו את אזנם" לא "לשוב מרעתם" לעשות תשובה על העבר ולא "לבלתי קטר לאלהים אחרים" בעתיד. עי"כ:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותתך חמתי ואפי", וזה היה סבת הרעה שבאה עליכם, "ותבער", ר"ל הנה עד עתה בערה החמה "בערי יהודה ותהיינה לחרבה" וה' כלה חמתו על העצים והאבנים, אבל:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועתה למה אתם עושים רעה גדולה על נפשותיכם", עתה לא תכלה החמה על הערים והבנינים כמו עד עתה רק על הנפשות, "להכרית לכם איש ואשה לבלתי הותיר לכם שארית", (לעומת שתחלה נותר עכ"פ שארית), והוא במה שאתם עושים.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"להכעסני במעשי ידיכם לקטר בארץ מצרים" אשר אינכם שם תושבים כמו בארץ יהודה רק "אשר אתם באים לגור שם" ובזה תהיה הרעה כפולה,

  • א) "למען הכרית לכם" שתכרתו לגמרי,
  • ב) "ולמען היותכם לקללה בכל גויי הארץ", אחר שאתם בין הגוים ויראו מעשיכם ועונשיכם:
 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"השכחתם" שואל אותם הכי שכחו את הסבה שגרמה את הרעה, והוא "השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה" וכו', הרעות שעשו המלכים וכל העם ובפרהסיא בערי יהודה וזה א"א לשכוח, או האם יכחשו את המסובב שהוא הרע שהשיגם עי"כ, ועז"א הכי:

ביאור המילות

"נשיו". נשי כל מלך ומלך:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא דכאו היום הזה" הכי לא הועילו הצרות לדכא אתכם עד דכא, עד שלכן "לא יראו" מן העונש "ולא הלכו בתורתי" ע"י שראו העונש הבא אל העובר על התורה:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן הנני שם פני בכם לרעה", כי בחורבן ירושלים היו פני ה' וכוונתו לטובה, ושיהיו כזריעה שבהפסד הזרע יוציא פרי תבואה (כנ"ל סי' ל"ב), אבל בכם אשים פני רק לרעה ולא כזריעה רק "להכרית את כל יהודה":

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולקחתי" מפני שהיו ביניהם שתי כתות, כת אחת שבאו למצרים להשתקע שם והם שרי החילים והזדים, וכת אחרת שבאו בעל כרחם עם השרים כמ"ש ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה, (למעלה מ"ג ה') והיה בדעתם לשוב לארץ יהודה, אמר שהכת הראשונה אשר "שמו פניהם לבוא ארץ מצרים", שעיקר מגמת פניהם היתה להיות בארץ מצרים, הם "יתמו כל" לגמרי, "כי בחרב וברעב יתמו", ומוסיף "מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו", כי לרוב יפלו הגדולים בחרב מלחמה כי הם הלוחמים ולא ברעב כי יבקשו אוכל למו, והקטנים יפלו ברעב מעניים ולא בחרב כי לא ילחמו, ועתה ישוו הקטן והגדול למות בין בחרב בין ברעב, וחוץ מזה "והיו לאלה לשמה", כי:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופקדתי" וכו' "כאשר פקדתי על ירושלים" ר"ל שיהיה כליון השגחיי על ידי שאני אפקוד עליהם בחרב וברעב ובדבר ע"י השגחתי, ור"ל כי אלה שהלכו להשאר במצרים הם התחברו אל חיל פרעה להלחם עם נבוכדנצר ולכן יפלו בנופלים:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא יהיה" וגם הכת השניה שלא באו למצרים ע"ד להשתקע ודעתם לשוב לארץ יהודה, וז"ש "שלא יהיה פליט ושריד גם להבאים לגור שם" לפי שעה "ולשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם שישובו ליהודה, כי" גם מהם "לא ישובו כי אם פלטים", שהגם שלא לחמו עם נבוכדנצר כלו ברעב ובדבר:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים" וכו' ר"ל כל הנשים היו מקטרות לאלהים אחרים רק רבות עשו זה שלא מדעת בעליהן, ולכן "לא ענו רק האנשים היודעים שנשיהם מקטרות לאלהים אחרים", שהם היו נוגעים בדבר, והנשים ענו כולן, וכן העם היושבים בפתרוס ענו ג"כ כולם שהם קטרו כולם האנשים והנשים:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז-יז) "הדבר" וכו' "כי עשה נעשה", הם הכחישו גוף הראיה שלו שהוכיח שהקיטור היה סבה להרעות שבאו עליהם, והם אמרו בהפך שהלא בימי אחז ומנשה שהתמידו בע"א לא באה הרעה רק בימי צדקיהו שאז לא התמידו בע"א כי רוב העם עבדו את ה' ושמעו לדברי הנביאים ולמה באה הרעה בימיו, מזה הוכיחו להפך שהקיטור היה מועיל ומגין בעדם ובעת התרשלו ולא הקטירו למלכת השמים באה עליהם הרעה, כי הקיטור היה אצלם כעין טלמסאות שהוא מסוגל להוריד על ארצם שפע הכוכבים והמזלות ממגד שמים מטל וגשמי ברכה וחשבו שע"י שהניחו מלקטר חסרו כל, וז"ש "כי עשה נעשה" וכו' "לקטר למלכת השמים כאשר עשינו ונשבע לחם, ומאז חדלנו לקטר חסרנו כל", זאת שנית טענו שהם אינם משתחוים למלכת השמים לשם אלהות כי מאמינים בה' ובהשגחתו ובנביאיו, רק שזה מועיל לדעתם בענין סגוליי, וז"ש "כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים" ולא לשם אלהות רק "כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה" שהיה רק "לקטר למלכת השמים" קיטור סגוליי לבד וכעין מלאכה להוריד השפע מצד שהשמש היא המולכת בשמים, וממנה תבא התבואה והפירות, שהנסיון הוכיח שמועיל כי "ונשבע לחם", שעי"ז בא שפע הטל והמטר והפראת התבואה, ובכ"ז "ונהיה טובים" ר"ל טובים לאלהים, כי לא היה בזה הכחשה לאל ממעל ולכן "רעה לא ראינו":

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומן אז חדלנו לקטר חסרנו כל", וא"כ הורה הנסיון הפך דבריך:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וכי אנחנו מקטרים" ר"ל וכי תחשוב שזאת יעשו הנשים הסכלות מדעת עצמן, עד שמסכלותן יעשו זאת לשם אלהות ועבודה, "וכי מבלעדי אנשינו עשינו לה כונים" הלא זאת עשינו בידיעת אנשינו שהם חכמים ונבונים, ולא לשם אלהות רק "כונים" עשינו דמות שיהיה מכוון אל שפע הכוכב להיות כעין עצב ודפוס אל הכוכב שיריק עליו ברכתו, ועל מכוון זה הסכנו נסכים לא על כוונת אלהות ולשם עבודה:

ביאור המילות

"מלכת השמים". עי' (למעלה ז' י"ח):

"כונים". עי' למעלה שם:

"להעציבה" מענין עצבים:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר ירמיהו, על הגברים" הם אלה שידעו שנשיהם מקטרות, "ועל כל הנשים ועל כל העם" הם היושבים בפתרוס כנ"ל ט"ו, "העונים אותו דבר" כי עתה לא אמר עדיין נבואה בשם ה' עד אח"ז, רק אמר דברי עצמו תשובה לעומת תשובתם:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלא את הקטר" השיב להם,

  • א) שמ"ש שהם אין מקטירים לשם אלהות רק בענין סגוליי, הלא גם בערי יהודה היה קטור כזה כמו שאתם מקטרים, ובכ"ז חרה אף ה', מבואר שהקטור הזה הוא תועבה בעיני ה',
  • ב) מה שטענו מדוע לא הענישם ה' בעת שהתמידו לעבוד ע"א והענישם בעת שהתרשלו בזה "הלא את הקטר אשר קטרתם אתם ואבותיכם" שגם אתם קטרתם כמו אבותיכם שהגם שבימי יהויקים וצדקיה לא התמידו בע"א כבימי מנשה הקטור היה מתמיד בהם תמיד, ומה שלא העניש אתכם תיכף בימי אחז ומנשה כי "אותם זכר ה'":

ביאור המילות

"אותם זכר ה' ותעלה על לבו". העלאה על לב קטנה מן הזכירה כמ"ש (ישעיה סס"ה י"ז) ולא תזכרנה ולא תעלינה על לב, רק פה כל פעל י"ל נשוא אחר, שלכן אמר ותעלה בלשון נקבה, שקאי על הנקמה, את המעשים זכר ועי"כ עלתה על לבו ציור הנקמה והעונש, וכן לקמן נ"א זכרו ה' וירושלים תעלה על לבבכם, ר"ל להתעסק בבנינה, שמעלה על לב לעשות דבר:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא יוכל עוד לשאת" שה' המתין עד שנתמלאה הסאה ומשא העונות היה מרובה וכבד מאד עד שלא יכול שאתו מפני כבדו, ואז כשנתמלאה הסאה בא העונש "ותהי ארצכם לשמה", וזה עצמו ראיה על גודל העון בעיני ה' עד שלא העניש תיכף שזה ממדת הרחמים כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקד עליכם וכו', אבל בחטא ע"ז שהוא גדול מאד המתין עד שנתמלאה הסאה כדי שיכלה אותם ויכריתם באפו ובחמתו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפני", ר"ל ומה שנתן לפניכם מכשול לטעות שהרעה באה במקרה, ולא העניש אתכם תיכף בימי מנשה כדי שתדעו שבאה הרעה בהשגחה, השיב לזה,

  • א) "מפני אשר קטרתם" שבחטא גדול כזה מעלים העונש מן האדם ומקשה לבו להאבידו,
  • ב) "ואשר חטאתם" גם ביתר העבירות,
  • ג) "ולא שמעתם בקול ה'" שהנביאים הודיעו לכם שהעונש יבוא בהשגחה על החטא,
  • ד) "ובתורתו" וכו' "לא הלכתם" שאם הייתם יודעים את התורה היה נודע לכם שה' יעניש את החוטא "על כן קראת אתכם הרעה כיום הזה" מכל אלה הטעמים תחשבו היום שהרעה באה לכם במקרה ולא בהשגחה שאם לא כן היה ה' מעניש אתכם באופן שתשיגו שהרעה אינה מקרית רק השגחיית:

ביאור המילות

"קראת". מענין מקרה, וגדר המקרה שבא בלא סבה ובלא כונת מכוון, ועי' בפי':

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר ירמיהו" עד עתה השיב מדעתו והתוכח עמהם, עתה א"ל נבואה בשם ה', ועז"א "שמעו דבר ה'":

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה', אתם ונשיכם", ר"ל אין לכם תירוץ שרק נשיכם עשו זאת כי אתם עוסקים בע"א עם נשיכם, וכן אין לכם תירוץ שלא הסכימו מעשיכם עם דבריכם, כי "ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם", באופן שהסכימו לעבירה כל הבית, האיש והאשה, וכל הגוף הדבור והמעשה, וגם "לאמר עשה נעשה את נדרינו" ר"ל שבמ"ש (פסוק י"ז) עשה נעשה את אשר יצא מפינו מבואר שחושבים זה כנודר לדבר מצוה שלא יחל דברו, ומבואר כי תעבדו הע"א לשם קדושה ואלהות, ולא היה דבור לבד, "כי הקים תקימנה את נדריכם" ר"ל כי הנדר מועיל בו חרטה אם אינו מקיימו נעקר מעיקרו, אבל אתם תקימו אותו וכן "עשה תעשינה" לקיימו בפועל:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן" וכו' "הנני נשבעתי" הוא גזר דין שיש בו שבועה, "אם יהיה עוד שמי נקרא" ר"ל שכן תשכחו את ה' באמת עד שתהיו כעכו"ם גמורים לכל דבריכם:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני שוקד עליהם", נגד שאמר שהעם שרצו לשוב מא"י למצרים תשיגם הרעה הכללית שתשיג את אנשי מצרים, מוסיף שאני שוקד עליהם לעשות להם רעה מיוחדת עד שיתמו לגמרי:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ופליטי חרב ישובון" הפליטים שזכר למעלה שישובו יהיו "מתי מספר, וידעו דבר מי יקום ממני ומהם" ר"ל אם יקומו דבריהם ממני או יקומו דברי מהם, ר"ל נראה למי היכולת להקים דברו, אם יקימו הנדר שנדרו, או אקים אנכי הגזירה שגזרתי:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כט-ל) "וזאת לכם האות", ר"ל שאם היה מלך בבל כובש את מלך מצרים במלחמה חוץ לארצו לא היה מכלה את יושבי המדינה, אבל ע"י "שאני פוקד עליכם במקום הזה", שנבוכדנצר בא עד מצרים ופרעה נסגר במצור כמו צדקיהו, ולכן כשכבשו הרג כל אנשי המקום ע"י רב טבחים כמו שעשה בירושלים, וז"ש "הנני נותן את פרעה כאשר נתתי את צדקיהו":