"ויגד לנו", הם לא שאלו אם ילכו לארץ מצרים אם לא, כי כבר הסכימו ללכת למצרים (כנ"ל מ"א י"ז) רק בקשו שה' יגיד להם את הדרך באיזה דרך ילכו למצרים, "ואת הדבר אשר נעשה" אחר שיבואו לשם, ואיך ינצלו בדרך מחרב מלך בבל:
מז"ש והיה כל הדבר אשר יענה ה' אגיד לכם, שזה דבר שא"צ לאמרו:
"ויאמר ירמיהו הנני מתפלל כדבריכם" ר"ל כפי שבקשתם שיראה לכם הדרך היותר טוב ללכת מצרים, ובכ"ז "והיה כל הדבר אשר יענה ה' אתכם", היינו שאם יענה שלא תלכו בדרך זה כלל רק תשארו בא"י ג"כ "אגיד לכם":
"אם טוב ואם רע" הגם שאם יצוה שישארו בא"י זה רע לפי דעתם, בכל זה "בקול ה' נשמע, למען" ר"ל שגם אם תשיג אותנו רעה ע"י ציווי ה' עכ"פ זה עצמו דבר טוב מה שנשמע בקול ה', וז"ש "למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו", שהשמיעה בקול ה' הוא הטוב האמתי, וגם ר"ל שעי"כ ישגיח ה' שייטיב לנו ע"י שאנו שומעים בקולו:
"כה אמר ה' אשר שלחתם אותי" אמר להם שתשובת ה' לא היתה כפי שאלתם שיראם הדרך למצרים כי אינו מסכים שיצאו מא"י, רק תשובתו היא מצד מה "ששלחתם אותי להפיל תחנתכם לפניו", שמצד זה רחם עליכם לתת לכם שארית בארץ, ועי"כ.
(יא-יב) למה אמר שתי פעמים אל תיראו, ותחלה אמר אתכם אני להציל, שמשמע שירצה לעשות רע, ואח"כ ואתן לכם רחמים:
"אל תיראו", לא תיראו מצד מה "שאתם יראים מפניו" עתה שהוא שינקום מכם על הריגת גדליה וכן "אל תיראו ממנו" בעתיד משאר רעות ומעבודה קשה כי על מה שיחרה אפו על הריגת גדליה "אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו" בל יעניש אתכם ע"ז, וכן על העתיד.
(יג-יד) מ"ש ואם אומרים אתם, וחזר מלת לאמר, והיל"ל לא נשב בארץ הזאת כי ארץ מצרים נבא?:
"ואם אומרים אתם", אמנם אם לא תרצו לשמוע בקול ה' להשאר בא"י שבזה יש שני אופנים, אם מפני שאין רוצים לשבת בארץ, והיא ההליכה ממה שממנו, או מפני שרוצים בארץ מצרים שהיא הנסיעה אל מה שאליו, אומר על הצד הראשון "אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמוע בקול ה'" שהבטיח לכם שייטיב אתכם, ותרצו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אל שאר מקומות חוץ ממצרים, ועל הצד השני אמר.
"לאמר", או שתאמרו "לא כי ארץ מצרים נבא אשר לא נראה מלחמה", כי בשאר ארצות חוץ ממצרים היה להם אז מלחמה עם נבוכדנצר שכבש כל ארצות סוריא אחר החורבן, לא כן מצרים שאין שם מלחמה ורעב:
"ועתה לכן שמעו דבר ה'", ר"ל על הצד שיצאו מא"י לשכון בשאר ארצות חוץ ממצרים ע"ז לא דבר ה' עונש רק מה שאמר למעלה לבלתי שמוע בקול ה' שבזה לא תבא להם הטוב שהבטיח אם ישארו בא"י, אבל "אם אתם שום תשימון פניכם לבא מצרים" שע"ז הזהירם ביחוד (וכבר הוזהרו מן התורה שלא ישובו מצרים ויש סברא שהאיסור הוא רק בדרך הזה מא"י למצרים כמ"ש הקדמונים, ועז"א אם שום תשימון פניכם לבא מצרים שהוא המוזהר ויש סברא שאינו אסור רק היוצא לגור לא ההולך לסחורה ואם הלך לסחורה והשתקע שם לא עבר על הלאו במעשה, עמ"ש באה"ח באר"י סי' ח' סק"ב, ועז"א ובאתם לגור שם):
"והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה", שמטעם זה בחרתם בארץ מצרים כמ"ש אשר לא נראה מלחמה, "שם תשיג אתכם", יען שתהיה החרב בארץ מצרים שנבוכדנצר יכבוש אחר כך את ארץ מצרים:
"ויהיו", וחוץ ממה שישיג אתכם שם חרב ורעב מעצמו, חוץ מזה ימות בחרב וברעב עד שלא יהיה להם שריד ופליט, "מפני הרעה אשר אני מביא עליהם", רעה השגחיית מיוחדת עליהם מצד העונש חוץ מן החרב הכולל שישיג גם את מצרים:
מ"ש דבר ה' עליכם אין לו פירוש וכל הענין כפול ומכופל ומיותר:
"דבר ה' עליכם" עד הנה הודיע להם את דבר ה', מעתה יאמר הנביא דברי עצמו, "הלא ה' דבר עליכם אל תבאו מצרים", ואני "העידותי בכם היום" והתריתי בכם בשם ה', וא"כ מזה נודע:
"כי התעיתם בנפשותיכם" ר"ל שמזה נודע שאתם גמרתם בדעתיכם לבא מצרים, ומה "ששלחתם אותי אל ה' לאמר התפלל" וכו' "וככל אשר יאמר ועשינו" בזה אתם התעיתם את עצמכם, כי ה' יודע האמת שאין דעתכם לשמוע לקולו, ומזה ידעתי כי מה:
