מלאכת שלמה על תרומות א
מלאכת שלמה · על תרומות · א · >>
לא יתרומו: כתב הרמב"ם ז"ל אמרם בכל המשנה תרם כו' (הובא בתי"ט). וזה לשון רבינו דוד קמחי ז"ל בשרש כסס רז"ל נשתמשו הרבה בלשון מכס באמרם היה עובר על בית המכס וזולת זה הרבה, עד שמרוב שמושם בו קבעו המ"ם שרשית וקראו ללוקחי המכס שהוא לשון מנין מן במכסת נפשות על שם שלוקחין במנין חמשית או ששית או עשירית קראוהו מוכס במקומות הרבה באמרם אין פורטין מתיבת המוכסין, כמו שקבעו תי"ו תחילה ואמרו מתחיל מתחילין, ותי"ו תרומה ואמרו תורם תורמין ע"כ:
ואם תרמו אין תרומתן תרומה: כל עיקר, ואסירא בין לכהנים בין לזרים, ואם קדש בה אשה אינה מקודשת מטעם טבל. ומתניתין דקתני אין תרומתן תרומה דלא כר' אליעזר דאמר התם בשבת תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי דעתו צלולה היא אי לא, והויא תרומה ליאסר לזרים, ויחזור ויתרום הפקח אחרת:
בפירוש ר"ע ז"ל, מניינא למעוטי הא דא"ר יהודה וכו', וכן לקמן במניינא דבסימן ו', וכן הוא בפירוש הרמב"ם ז"ל. ואני ההדיוט נראה לעניות דעתי דיתכן דמניינא דהאי מתניתין הוי למעוטי חמשה דבמתניתין דלקמן בסימן ו' דקתני ואם תרמו תרומתן תרומה, וההוא מניינא דהתם גם כן למעוטי הני דתנן הכא דאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה ע"כ:
החרש כו': בירושלמי מאן תנא חרש דלא כר' יהודה, דתניא אמר ר' יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדא שהיו כולן חרשים והיו כל טהרות של ירושלים נעשין על גביהן, אמרו ליה משם ראיה שהטהרות אין צריכין מחשבה. סימני שוטה היוצא בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו והמאבד מה שנותנין לו, א"ר הונא והוא שיהו כולן בו, ור' יוחנן אמר אפילו אין בו אלא אחת מהם. מאן תנא קטן דלא כר' יהודה, דתניא קטן שהניחו אביו במקשה והיה תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה דברי ר' יהודה, והכי נמי תנינן בסמוך קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר תרומתו תרומה, אלא ר"מ היא.
וחרש שוטה וקטן לא הוי תרומתן תרומה לא לפירותיהן ולא בשליחות בן דעת לתרום פירות שולחיהן, ופריך בירושלמי ויוכיח מעשה חרש שוטה וקטן על מחשבתן דתנינן במכשירין שיש להן מעשה ואין להן מחשבה, ומשני ונחשב לכם כתיב את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ושאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, פירשו תוספות ז"ל בחולין פרקא קמא דף י"ג כיון שעיקר תרומה במחשבה וחרש שוטה וקטן אין להם מחשבה לא מסתבר שיוכיח המעשה על מחשבתו. והדר פריך והרי גיטין שאין כתוב בו מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן בפרק שני דגיטין הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן ואמר רב הונא והוא שיהא פקח עומד על גביו, ומתרץ תמן זה כותב וזה מגרש פירוש ואין המחשבה של קטן מהני לגירושין דבן דעת, הכא הוא החושב והוא התורם פירוש ואי לאו קרא דונחשב מהני. תו בעא למידק בירושלמי מדקתני מתניתין והתורם את שאינו שלו ולא קתני והתורם את של חבירו שאם תרם כרי שהוקדש או הופקר נמי לא הוי תרומה אף על גב דהוי אחר מירוח ופליגי אמוראי עלה:
חרש וכו': ומסיק בגמרא ברכות פ"ב ד' ט"ו דמתניתין ר' יהודה היא דבדיעבד אין לכתחלה לא ודלא כר"מ דמכשר בתוספתא בגמרא אפילו לכתחלה, דתני ר' יהודה בריה דר"ש בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה, ומוקמינן לה התם כר"מ דאמר גבי קרית שמע כתיב אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואפילו לכתחלה נמי אין צריך ואף על גב שקרית שמע מדאוריתא וכל שכן ברכות דמדרבנן.
ובירושלמי גרסינן למי נצרכה מתניתין דקתני תרומתו תרומה אלא לר' יוסי, דאף על גב דאמר ר' יוסי בפרק היה קורא גבי קרית שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא קא משמע לן הכא דיצא ותרומתו תרומה אף על פי שלא השמיע לאזנו הברכה, דשאני התם דכתיב שמע השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך, ומשום שתבין ותדע ותשכיל מעצמך דלא נצרכה רק איחידאה לא ערבה רבי בכלל הני חמשה דתנן בסמוך דתרומתן תרומה, והכי נמי קאמר רב חסדא התם בבבלי בברכות דף ט"ו:
קטן שלא הביא וכו': כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל בכל הספרים כתוב בשלהי פרק יוצא דופן אין תרומתו תרומה, וגירסה דהכא עיקר כדאיתא בירושלמי מאן תנא קטן דלא כר' יהודה, והא דמייתי התם ראיה מברייתא דמקשה ולא מייתי ממתניתין דהכא, משום דהוה אמינא מדנקט ר' יהודה קטן שלא הביא שתי שערות משמע דבסמוך להבאת שתי שערות איירי אלא שעדיין לא הביא ור' יוסי לפרושי דברי ר' יהודה קאתי, אבל ברייתא דמקשה קתני קטן סתם משמע כל קטן. ובירושלמי דיבמות פרק בית שמאי מוכח נמי דלר' יהודה תרומתו תרומה, דגרסינן התם תמן תנינן קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר תרומתו תרומה תני בשם ר"מ לעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא שתי שערות ושלש מחלוקת בדבר עכ"ל ז"ל ועיין תו בה"ר שמשון ז"ל.
וכתב ה"ר שלמה ז"ל מדקאמר ר' יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה משמע דר' יהודה סבר דאפילו קמי עונת נדרים הוי תרומה ואפילו דליכא שערות בו, ותימה דאפילו אית ביה שערות שומא הוו, ונראה לי דר' יהודה סבירא ליה כבריה דאמר בפרק יוצא דופן דמתשעה ואילך הוי סימן, וכיון דתרומה קילא דלנדר דמיא הלכך אפילו ליכא שערות מרבינן לה ואפילו קמי עונת נדרים:
בפירוש ר"ע ז"ל, דכתיב כדגן מן הגורן מן הגמור על הגמור וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה דהא תנן לקמן אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו' ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה ובכאן כולי עלמא סבירא להו דאינה תרומה, ומה שתירץ הוא לקמן מהיין צריך ראיה, ויותר היה נראה דהטעם הוא דזיתים ושמן הוו כתרי מינין כגון חומץ ויין דלקמן ריש פ"ג, אך שמן על זיתים לאכילה תורמין בתחלה דזה השמן כבר היה זיתים ולא הוי ממין על שאינו מינו אלא מן היפה על הרע, וצריך עיון בירושלמי דבירושלמי משמע כפירושו שהטעם הוי משום גזל השבט והוי גזרת חכמים וצריך לומר שיש כח ביד חכמים לעשות התרומה טבל, ואפשר לומר שהטעם הוא משום שכל התורם על דעת רבנן הוא תורם, וצריך עיון ע"כ.
וכתבו הר"ש והרא"ש ז"ל בירושלמי פריך תמן תנינן אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ומשנה היא בסוף פרקין ומסיים בה ואם תרם תרומתו תרומה, והכא אמרי בית הלל אין תרומתו תרומה דזיתים על שמן היינו מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ומשני ר' אילא בשם ר' יוחנן מפני גזל השבט מהו מפני גזל השבט מפני הטורח שצריך הכהן לדורכן ולעשות מהם יין ושמן, ר' מנא לא אמר כן אלא שהוא מבקש לתרום לפי השמן ואינו תורם אלא לפי הזיתים, כלומר אם ארבע סאים דזיתים עושין סאתים דשמן היה ראוי לתרום ארבע סאים על תשעים ושמונה סאין שמן והוא אינו תורם אלא סאתים, ופריך הגע עצמך שתרם לפי השמן, ומשני כדין הוא עביד הכין וזמן חורן לא עביד כן כלומר גזרינן דילמא לא עביד כן זימנא אחריתי, עוד משני חמי תבריה ליה ואמר זה מתכוין לרבות ואני איני מתכוין לרבות, ותימה מאי קמשני במתניתין דשילהי פרקין נמי ניחוש לגזל ואין לומר דדוקא בזיתים ובענבים שצריך לעצרן בגת ובבד ויש טורח גדול שייך גזל השבט ולא בשאר דברים, דהא פלוגתא היא בירושלמי חזקיה אמר לא שנו אלא זיתים על שמן וענבים על יין הא שאר כל הדברים לא, ר' יוחנן אמר לא שניא היא זיתים על שמן וענבים על יין היא שאר כל הדברים אלמא דר' יוחנן גופיה דמשני משום גזל השבט לא מפליג.
עוד תנן לקמן בפרקין אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכין ואם תרם תרומה ויחזור ויתרום, ופריך עלה ממתניתין דסוף פרקין דקתני מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהיינו משמן על זיתים תרומתו תרומה ולא קתני תרומה ויחזור ויתרום, ומשני נמי ר' אילא בשם ר' יוחנן משום גדר מי חטאת שלא יהו מי חטאת בטלים, ותימה מאי קמשני ההיא דשלהי פרקין נמי נימא דיחזור ויתרום משום גדר מי חטאת, והשתא הני תלת מתניתין קשיין אהדדי, דמתניתין דהכא קתני דזיתים על שמן וענבים על יין אין תרומתו תרומה, ולקמן גבי שמן על זיתים ויין על ענבים קתני תרומה ויחזור ויתרום, ובסוף פרקין קתני בכולהו תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום.
ויש לתרץ כולם דהא דתנן בזיתים על השמן אין תרומתו תרומה בתורם זיתים וענבים שלא מדעת הכהן מפני גזל השבט אבל אם מדעת הכהן (לא), דזימנין דניחא ליה לכהן בזיתים וענבים תרומתו תרומה ולכתחלה לא שמא פעם אחרת יעשה כך שלא מדעת הכהן, ור' מנא דמפרש טעמא משום דמבקש לתרום לפי השמן ואינו תורם אלא לפי הזיתים לטעמיה דאיהו אמר לקמן *הערה 1: אמתניתין א"ר מנא לית כאן זיתים על שמן אלא שמן על זיתים, וההיא דמדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר על דבר שנגמרה מלאכתו בשאר פירות מיירי אבל בזיתים וענבים אין תרומתו תרומה דהפסד גדול יש לכהן אם הוא תורם לפי הזיתים והענבים, והא דקשה ממציעתא אסוף פרקין ומשני משום גדר מי חטאת ר' אילא מוקי למציעתא כשאין הראשונה קיימת ואמרו חכמים שיחזור ויתרום משום גדר מי חטאת דעיקר טהרה שהיו עושין בגבולין היא משום סרך תרומה, הלכך כשתרם מדבר שלא היה ראוי לתרום ונאבדה הראשונה הזקיקוהו לתרום אחרת כדי שיצטרך הכהן ליטהר ולאכלה בטהרה וסיפא כשהתרומה קיימת:
בית שמאי אומרים תרומת עצמן יש בהן: פירוש קדשו מדומעין והוו הזיתים חולין ותרומה מעורבין זה בזה וימכרו לכהן בדמי תרומה, ובית הלל אומרים אינה תרומה כלל וטבל גמור הוי ואפילו לכהן אסור ויכול לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר עכ"ל ז"ל. עוד הקשה ה"ר שמשון ז"ל ואם תאמר לר' מנא דמפרש טעמא דזיתים על שמן משום דתורם לפי הזיתים זיתים על זיתים לישתרי ואמאי תנן אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ועוד תני ר' אושעיא זיתים על זיתים ועתיד לכותשן ענבים על ענבים ועתיד לדורכן תרומה ויחזור ויתרום, וצריך לומר דבהני מודה ר' מנא לטעמא דגזל השבט ע"כ:
ואם תרמו בית שמאי אומרים וכו': במסכת עדיות פ"ה שנינו תורמין זיתים על שמן וענבים על יין כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין תורמין, וקשיא אמתניתין דממתניתין משמע דפלוגתייהו בדיעבד ומהתם שמעינן דפלוגתייהו בלכתחילה, וליכא למימר דההיא דהתם *הערה 2: ר' יוסי היא ומתניתין אליבא דתנא אחרינא דהכי נמי משמע בירושלמי דר' מאיר אית ליה סברא אחרינא דזה לשון הברייתא, וכנוסח שכתב החכם ה"ר אליעזר אזכרי ז"ל אין תורמין זיתים על שמן ולא ענבים על יין ואם תרם תרומתו תרומה דברי ר"מ ר' יוסי אומר בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה, והכי נמי אמרינן בהדיא בירושלמי אשכח תני בש"ר יוסי בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה, דאם כן קשה דר' יוסי אדר' יוסי, ונלאו רעיוני למצוא תשובה שלימה לדבר.
ומכל מקום ראה זה מצאתי בירושלמי שר' מנא הגיה ההיא דעדיות ולא גרס תורמין זיתים על שמן וכו' רק תורמין שמן על זיתים דגבי גזל השבט מחמיר ר' יוסי וגבי גדר מי חטאת הוא דמיקל, ופריך עליה דר' מנא ור' יוסי האמר תרומה ויחזור ויתרום, דתניא ר' יוסי אומר בית שמאי אומרים תורמין שמן על זיתים ויין על ענבים ובית הלל אומרים אין תורמין שאם תרם צריך לחזור ולתרום שנייה, ומשני התם כשאין הראשונה קיימת שנאבדה והזקיקוהו לחזור ולתרום שנייה כיון שהראשונה תרמה שלא כרצון חכמים, ונתנו טעם לדבריהם מפני חשש טומאה כדי שיחזור ויטהר פעם שנית ויזה עליו מטומאת מת, ומתניתין דעדיות מיירי כשהראשונה קיימת קורא לה שם ודיו ע"כ מצאתי מן הירושלמי עם פירוש החכם ה"ר שלמה ז"ל.
ומכל מקום הקושיא עדיין במקומה עומדת דר' מנא קאי בין אמתניתין דעדיות בין *הערה 3: אמתניתין דהכא, וכמו שנראה מתוך פירוש ה"ר שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל שהעתקתי לעיל, ואפשר לומר דלאו דוקא נקט התם לשון לכתחלה אלא איידי דתנא רישא דהתם לשון לכתחילה נקט נמי סיפא לשון לכתחילה:
שניטלה תרומתו: הרמב"ם ז"ל גריס שלא ניטלה תרומתו *הערה 4: וזה לשונו, ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לוי ויהיה לו זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק, וגם כן יש לו ללוי מעשר שלקחו מן ישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר, אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו ע"כ. אבל מצאתי לשונו ז"ל מוגה כך, ושיתננה לכהן שזה המעשר אף על פי שהוא חייב בתרומת מעשר ויש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר אינו חייב בתרומה גדולה, וכן גם כן גורס הוא ז"ל ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו. והראב"ד ז"ל השיגו בפ"ה דהלכות תרומות סימן י"ג. ושם כתב מהרי"ק ז"ל דלרבותא נקט שלא ניטלה תרומתו שאף על פי שהוא טבול לתרומה גדולה *הערה 5: אין תורמין ממנו וכל שכן היכא דניטלה תרומתו דאין תורמין ממנו, ועל דרך זה יתפרש מעשר שני והקדש שלא נפדו וכל שכן אם נפדו דפשיטא דחולין גמורין הם ע"כ. ותוספות יום טוב יישב פירוש הרמב"ם ז"ל וגירסתו בדרך אחרת עיין שם, ורמזתי קצת מדבריו לקמן פרק שני סימן ב':
לא מן החייב על הפטור ולא מן הפטור על החייב: פירוש דהמפריש מן הפיטור על החיוב אוכל טבל שהרי אין שם מעשר חל על מעשרותיו שאינו ראוי לכך ונמצא שלא נתקן זה שהפריש עליו, והמפריש מן החיוב על הפיטור מאכיל גם כן טבל לכהן שהרי אין שם תרומה חלה עליו כיון שזה שהוא מפריש עליו אין צריך לכך נמצא שנותן לו מטבל זה החייב בתרומה ומאכילו לכהן על חנם, וטבל במיתה אף לכהן כדאמרינן באלו הן הנשרפין:
ולא מן התלוש על המחובר: פירש רש"י ז"ל מחובר אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב מידי דמידגן דנאסף בכרי, הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר, והמחובר שהופרש עליו לא נתקן וכשיתלש צריך לתרום ע"כ:
ואם תרמו אין תרומתן תרומה: ירושלמי על דעתיה דחזקיה במחלוקת שנויה דאיכא תנא דסבירא ליה דבדיעבד תרומתו תרומה על דעתיה דר' יוחנן דברי הכל:
האלם: שומע ואינו מדבר, כדכתיב וכאלם לא יפתח פיו:
לא יתרומו וכו': מצאתי שפירש ה"ר משה פיזנטי ז"ל וזה לשונו, ונראה דהא דהדר וקאמר לא יתרומו דהוה אמינא דהא דקתני לכתחלה לא, לא מהדר אלא אהנהו דלא יכלי לברוכי אבל אידך אפילו לכתחלה ואגב אידך נקטינהו להכי, הדר תנא לאשמועינן דבכולהו דיעבד אין לכתחלה לא ע"כ. ולי הדיוט נראה דמצינא לתרוצי אפכא, דאי לאו דהדר ותנא בסיפא לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה הוה אמינא דהא דקתני ברישא דבדיעבד תרומתן תרומה דוקא בהנהו דלא מצו לברוכי ומשום טעמא דברכות אינם מעכבות ואגב אינך נקטינהו לכולהו, אבל לעולם דשכור וסומא דמקרא ילפינן שיהא תורם מן היפה והני אינם יודעין לתרום מן היפה הוה אמינא דאפילו דיעבד נמי לא, קא משמע לן יתורא דסיפא דאפילו שכור וסומא בדיעבד תרומתן תרומה, כך נראה לעניות דעתי. ומכל מקום צריך לדקדק דהוה ליה לתנא למנקט אלם וערום ובעל קרי דכולהו תלתא מחד טעמא בהדי הדדי, ואפשר משום דבעל קרי היא דעת ר' מאיר ודלא כר' יהודה וכמו שכתבתי בפ"ג דברכות סימן ד' להכי שבקיה לאחרונה, ועדיין צריך עיון:
לא במדה וכו': דמצוה לתרום מאומד כדי שיתרום בעין יפה וילפינן לה מקרא דונחשב וכדפירש ר"ע ז"ל, והא דתנן לקמן פ"ד המונה משובח והמודד משובח ממנו מיירי בתרומת מעשר:
חציין או שלישן: מצאתי במשניות מדוייקות כתיבת יד כתוב בהן או שלישיתן:
בפירוש ר"ע ז"ל, שהרואה אומר במדה הוא תורם. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה, דמה אנו צריכין לטעם דרואה הרי הוא תורם במדה ממש, וכן לקמן גבי סאה שחציה מדה אין הטעם משום גזירה אלא דהוי מדה ממש ע"כ:
אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין: פירש ה"ר יהוסף ז"ל הנכתשין, פירוש שעתיד לכותשן ולדורכן, כן משמע בירושלמי, וקנס זה כדי שיצטרך לעשות את השמן בטהרה בעבור התרומה ע"כ:
הראשונה מדמעת בפני עצמה: הא דקתני בפני עצמה קל להבין כשתעיין במתניתין דלקמן רפ"ג:
בפירוש ר"ע ז"ל, לפיכך אינה נאכלת עד שיפרישו עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה, דלמה יצטרך להפריש תרומה כיון שהראשונה תרומה, ולקמן פ"ה דתנן חזר והוסיף חייב במעשרות לא תנן שחייב בתרומה ע"כ, נראה דטעות סופר הוא ולא גרסינן תרומה, וגם מה שאמר ממקום אחר אינו נראה דלמה לא יפריש ממנה מעשרות עכ"ל ז"ל:
בסוף פירוש ר"ע ז"ל, דפירש אלא דרבנן הוא דגזיר דיחזור ויתרום ע"כ. אמר המלקט פירוש משום גדר מי חטאת שלא יהו מי חטאת בטלין, והכא מיירי בשאין תרומה הראשונה קיימת אבל קיימת קורא לה שם ודיו, והיינו טעמא דכשאין הראשונה [קיימת] שייך גדר מי חטאת משום דעיקר מי חטאת לטהרה שהיו עושין בגבולין משום סרך תרומה, ובשאין הראשונה קיימת חייבוהו לחזור ולתרום דמחמת התרומה על כרחו יטהר ויזה עליו כדי לאכלה בטהרה, ומתניתין דסוף פרקין דקתני תרומתו תרומה בשתרומה הראשונה קיימת וכבר כתבתי זה לעיל בסימן ד' באורך [בשם] ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל. והאי טעמא דמי חטאת קאמר ליה רשב"ג גבי כלי מתכת דחוזרין לטומאתן הישנה בטומאת הנפש בריש פי"א דמסכת כלים, וכדאיתא בפרקא קמא דשבת דף ט"ו:
ותורמין שמן על זיתים הנכבשים וכו': פירש ה"ר יהוסף ז"ל הנכבשין שרוצה לכובשן אף על פי שעדיין לא כבשן עדיין ע"כ:
ויין על ענבים לעשותן צמוקים: דכיון דעומדין לצמוקים חשיב מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו. ובירושלמי פריך אם תרצה לתרץ כי היכי דלא תיקשי האי מתניתין אמתניתין דבסמוך דצמוקים הוי דבר שנגמרה מלאכתו, והא תנן בפרקא קמא דמעשרות הפרד והצמוקים והחרובין משיעמיד ערימה, ומשני ר' יוסי בשם ר' יצחק בן אלעזר אין אסור לתרום מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו אלא גורן ויקב בלבד כלומר יין על הענבים הנדרכות הוא דאסור, הא יין על צמוקים לא דלאו יקב נינהו הר"ש ז"ל:
הרי שתרם: יש גורסין מי שתרם:
ונמלך לדורכן אינו צריך לחזור ולתרום: הא לא נמלך תרומה ויחזור ויתרום הכי איתא בירושלמי. וצריך עיון לעניות דעתי אם אינו טעות ולא הובא בהר"ש ז"ל ושמא דבתמיה בעלמא הוא. וראיתי שגם החכם הר"ס ז"ל העתיק במשנתו הירושלמי הזה כלשונו, וכתב עוד ונמלך לדורכן משמע דענבים לדורכן חשבינן להו לא נגמרה מלאכתן, והכי משמע פ"ג דמעשר שני דקתני ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת, ונפקא מינה ללוקח סלי ענבים לגת מן העובדי כוכבים קרו להו נגמרה מלאכתן ביד ישראל עכ"ל ז"ל:
אין תורמין מדבר וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה: ואם תאמר מדבר שלא נגמרה מלאכתו היאך תרומתן תרומה, מאי שנא ממפריש חלה מן הקמח דתנן בפרק שני דחלה דאינה חלה, ויש לומר דשאני הכא דרבינהו קרא כדדרשינן מקראי בפרק כל שעה מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ה"ר שמשון ז"ל. ופירש ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל מדבר שנגמרה על דבר שלא נגמרה, בשאר פירות דליכא גדר מי חטאת, דאילו ביין על ענבים ושמן על זיתים תרומה ויחזור ויתרום הוא. מדבר שלא נגמרה על דבר שנגמרה, לר' יוחנן אפילו בזיתים על שמן אלא שהוא בדעת כהן, ולר' מנא ולר' חזקיה בשאר פירות דוקא, ולר' חנניה הכא בתרומת מעשר עסקינן עכ"ל ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, ודוקא בשאר פירות וכו'. כתב עליו ה"ר יוסף ז"ל בירושלמי אינו אומר כן אלא דוקא בגורן ויקב אסור מדבר שלא נגמרה על דבר שנגמרה או מדבר שנגמרה וכו', ודבר שלא ננמרה מלאכתו רוצה לומר יין שלא קפה, אבל שאר כל הפירות מותרים בתחלה כדתנן גבי ענבים לעשותן צמוקים עכ"ל ז"ל:
הערות
[עריכה]- הערה 1: הגה"ה: לשון ה"ר שמשון ז"ל לטעמיה דלקמן בההיא ברייתא ואמתניתין דעדיות לית כאן וכו'.
- הערה 2: פירוש דמשנה דעדיות מתחלת ר' יוסי אומר ששה דברים וכו'.
- הערה 3: כבר כתב בהגה"ה דלעיל בשם הר"ש ז"ל דר' מנא מגיה רק הברייתא המבואר לעיל לא המתניתין דהכא ואם כן אין כאן מקום לתמיהתו כלל ודו"ק.
- הערה 4: הגה"ה: גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה שלא ניטלה תרומתו וכו' וכתב כן מצאתי, וצריך עיון על הברייתא דספרי אם סובר שצריך שיהא טבול לתרומה גדולה כשרוצים לעשותו תרומה גדולה על מקום אחר דאי היה כן לא הוי קשה מידי כי המשנה הסוברת אין תורמין רוצה לומר שניטלה ממנו תרומה גדולה והברייתא שאמרה תורמין מדברת שלא ניטלה ממנו תרומה גדול ודו"ק. אך נראה לי דמשנה זו אינה מדברת בתורם מהם על מקום אחר כי זה נזכר לקמן לא מן הפטור על החיוב, אלא מדברת בתורם מהן על עצמן שאינה תרומה כלל כי פטורים הם לגמרי, וכן משמע בירושלמי, וצריך עיון עכ"ל ז"ל.
- הערה 5: הגה"ה: נראה לעניות דעתי לתרומת מעשר, צריך לומר.