משנה תרומות א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק א · משנה א | >>
חמשה, לא יתרומו, ואם תרמו, אין תרומתן תרומה.
החרש, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו.
נכרי ד שתרם את של ישראל, אפילו ברשות, אין תרומתו תרומה.
חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:
- הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
- נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
חמישה - לא יתרומו.
- ואם תרמו - אין תרומתן, תרומה.
- החירש, והשוטה, והקטן,
- והתורם - את שאינו שלו,
- והנוכרי - שתרם את של ישראל, ואפילו ברשותו -
- אין תרומתו, תרומה.
אמרם בכל המשנה "תרם, ותורם, ויתרום", בעלי הלשון האחרונים מקשין על זה, ואומרים כי השורש "הרים, ומרים, וירים". וזו אינה קושיא אמתית, כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות, הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון, ומה שנשמע מהם, ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן, רוצה לומר בארץ הצבי, ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו, הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון, ושזו המלה לשון מלשונות העבריים. ועל זה הדרך תהיה תשובתך, לכל מי שיאמר מן האחרונים, שלשון המשנה אינו צח, או שהם נשתמשו במילות שאינן כראוי בלשון. וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים, המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כולם. והתרומה הנזכרת בכאן היא הנזכרת בתורה, באמרו יתברך "ראשית דגנך תירושך ויצהרך"(דברים יח, ד) וגו', ולא פירש בתורה שיעורה, ועוד נבאר אותו.
וקרא השם זה "ראשית תרומה", והוא אמר "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי"(דברים יח, ח) וגו', וקרא הדבר הלקוח מישראל למשכן "תרומה", והוא אמרו "ויקחו לי תרומה"(שמות כה, ב). וכמו שזו התרומה אין מביאין אותה אחד מאלו החמשה, כמו כן תרומת גורן אין ראוי שיביאו אותה אחד מהם. והראיה שהרחיקם השם יתברך מתרומת המשכן, הוא אמרו "דבר אל בני ישראל"(שמות כה, ב) פרט לגוי, "מאת כל איש" פרט לקטן, "אשר ידבנו לבו" פרט לחרש ולשוטה, לפי שאין בהם שכל להתנדב בשום דבר, "אשר תקחו מאתם" פרט לתורם מה שאינו שלו.
ואמרו ואפילו ברשותו - עניינו שעשאו ישראל שלוחו. וזה למאמר ה' יתברך "כן תרימו גם אתם"(במדבר יח, כח), ואמר "גם אתם" לרבות שלוחכם. ופירוש זה כי אמרו "אתם" יורה עליהם, ואמרו "גם" יורה כשעושין לאחרים שלוחין במקומן, שמילת "גם" עניינה עוד.
וכשאמר "עוד אתם" ראיה שיש שם זולתם שהוא תורם, וזה שלוחו של אדם, ואמרו "מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית".
ואמרו חמישה - למעוטי דרבי יהודה, שאומר "קטן שלא הביא שתי שערות, תרומתו תרומה":
ירושלמי (פ"א ה"א) ר' שמואל בר נחמן שמע לון לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (שמות, כה) פרט לנכרי מאת בני ישראל פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה דידבנו משמע דיש בו דעת לנדב כדדרשינן פ' טרף בקלפי (דף מג.) והניח מי שיש לו דעת להניח ותימה דלא ממעט קטן מידבנו לבו ויש לומר משום דכשבא לעונת נדרים יש בו דעת לנדב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו עוד דריש התם מהאי קרא כן תרימו גם אתם אתם ולא שותפין אתם ולא אפוטרופין ופריך והא תני שותפין שתרמו זה אחר זה והוא משנה לקמן (בפ"ג מ"ב) לא פריך לר' עקיבא דאמר התם תרומת שניהן תרומה דלדידיה ניחא דלא קדשה אלא כל אחד לפי חלקו כמו שאפרש שם אבל לרבנן פריך דאמרי תרומת הראשון תרומה ומשני כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ופריך כלום למדו מתרומה גדולה אלא מתרומת מעשר אלא כאן להלכה כאן למעשר כלומר דיעבד תרומתו תרומה דשותפין לא קפדי אהדדי וחשיב כאילו מדעת חברו אבל לכתחלה לא יתרום גזירה שותף דלא קפיד אטו שותף דקפיד ותו פריך ולא אפוטרופין והתנן יתומים שסמכו אצל בעה"ב או שמינה להן אפוטרופין חייב לעשר את פירותיהן ומשני כאן באפוטרופין לעולם כאן באפוטרופין לשעה ופריך ר' יוזי אם באפוטרופין לעולם בדא תנן מוכר מטלטלין וזנן אבל לא קרקעות אלא כאן ביתום שאינו קטן ואותה משנה בפרק הניזקין (דף נב.) ומשני כאן לאכול כאן להניח:
ירושלמי (פ"א ה"א) מאן תנא חרש דלא כר' יהודה דתניא א"ר יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדא שהיו חרשים והיו כל טהרות שבירושלים נעשין על גביהן ועוד תנא בפ' חרש (דף קיג.) ובריש מי שהחשיך (דף קנג.) דתניא ר' יצחק אומר משום ר' אליעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק ומשמע התם דהוא הדין אשת חרש ספיקא היא וחייבין עליה אשם תלוי למאן דלא בעי חתיכה מב' חתיכות ולפי הך סברא לרבי יהודה דהכא מייתי ראיה מבניו של רבי יוחנן בן גודגדא חרש ודאי חייבין על אשתו משום אשת איש דקסבר דעת חרש דעתא צילותא ולא דעתא קלישתא ומשני לכאורה דר' יוחנן בן גודגדא כרבי יהודה דמאי דעבדי בניו על פי אביהן הוו עבדי ותימה דאמרינן התם ביבמות (דף קיב:) העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ואמר רבא (דף קיג.) מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה הרי זה מגורשת מי לא א"ר יוחנן לא בעינן דעתא הכא נמי לא בעינן דעתא והשתא מנא ליה הא דלמא כרבי יהודה ס"ל דחרשא דעתא צילתא דלכאורה כוותיה סבירא ליה כדפרשינן ועוד קשה טפי הא דפריך התם פשיטא דמאי פשיטא כיון דאיכא למימר דסבר לה כרבי יהודה וי"ל דסוגיא דהתם כרבנן דפליגא עליה דר' יהודה דמסיים בה בתוספתא (פ"א) ובירושלמי (שם) אמרו לו משם ראיה שהטהרות אין צריכות מחשבה ונעשות על גבי חרש שוטה וקטן אבל תרומות ומעשרות צריכין מחשבה ומתניתין דיבמות מוכחא דאתיא כרבנן מדקאמרו לו אף זו כיוצא בה כלומר פקחת שנתחרשה אע"פ שקידושיה דאורייתא לפי שר' יוחנן בן נורי אמר ברישא דאינה יוצאה עולמית כאיש שנתחרש דלא יוציא עולמית ואי טעמא דר' יוחנן הסנדלר משום דחשיב דעתה דעתא צילתא אפי' איש נמי:
ירושל' (פ"א ה"א) סימני שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו והמאבד מה שנותנים לו אמר רב הונא והוא שכולם בו ורבי יוחנן פליג התם ואמר אפי' אחת מהם. עוד ירושל' (שם) מאן תני קטן דלא כר' יהודה דתני קטן שהניחו אביו במוקשה והיה תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה לא הוא שתרם אלא אביו שזימן על ידו אבל בתוספתא גרסינן אמרו לו לא הוא שתרם ויש טעות סופר בירושל':
נכרי. בריש האיש מקדש (דף מא:) ממעט ליה מדכתיב אתם מה אתם בני ברית וכן בירושל'(שם):
חמשה לא יתרומו - מנינא למעוטי הא דא"ר יהודה לקמן קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה קמ"ל דאין תרומתו תרומה א:
החרש והשוטה והקטן כו' - כולהו מחד קרא נפקא לן דכתיב (שמות כה ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ב מאת כל איש אשר ידבנו לבו. אל בני ישראל פרט לנכרי, מאת כל איש פרט לקטן, אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה שאין בהם דעת להיות נודבין. וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו, דאיכא קטן שהגיע לעונת נדרים שיש לו דעת להיות נודב. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם שאינו שלו. ושוטה, המאבד מה שנותנים לו ג קרוי שוטה:
אפילו ברשות - של ישראל שעשאו ישראל שלוחו לתרום, אין תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר יח) כן תרימו גם אתם, גם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
משנה תרומות, הקדמה
כתב הרמב"ם וסידר אחר שביעית מסכת תרומה גדולה מפני שהתרומה היא מתנה ראשונה שמוציאין מן הזרע:
לא יתרומו. ל' הרמב"ם אמרם בכל המשנה תרם ותורם ויתרום. בעלי הלשון האחרונים מקשין ע"ז ואומרים כי השרש הרים ומרים וירים. וזו אינה קושיא אמתית כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם. ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן בארץ. הצבי ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו הנה זו ראיה שהוא מקובל בל' ושזו המלה ל' מלשונות העבריים. וע"ז הדרך תהיה *) תשובתם לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלות שאינו כראוי בלשון וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כולם ע"כ. אבל ראיתי להראב"ע בפי' מגלת אסתר במלת מתיהדים כתב על מלת תורמין שהוא בכלל מאמרם ז"ל ל' מקרא לחוד ול' הגמ' לחוד ע"כ. ומאמר זה אמרו על משנה ב פרק י"א דחולין (קלו:) ועי' במשנה יג פ' בתרא דעירובין ומשנה ב פ"ק דפסחים:
חמשה לא יתרומו ואם תרמו וכו'. כתב הר"ב וכ"כ הרמב"ם למעוטי דרבי יהודא דאמר קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה ע"כ. וכ"ש דממעט לדר' יוסי וכדמפרש בסמוך גבי מאשר ידבנו לבו. ומיהו תימה לפרושי למעוטי בכה"ג דממ"נ אי **) קיימת מניינא על לא יתרומו משמע דדוקא ה' לא יתרומו הא אחרים אפי' לכתחלה תורמים ואי קיימת מניינא על ואם תרמו אין תרומתן תרומה משמע נמי דדוקא ה' בדיעבד אין תרומתן תרומה הא אחריני בדיעבד מיהו תרומתן תרומה. ועי' במ"ו:
החרש וכו'. פי' הר"ב כולהו מחד קרא נפקי דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו'. ירושלמי. והך קרא בתרומת המשכן כתיב וילפינן מיניה תרומת כהנים מדאקרי נמי תרומה כדכתיב (במדבר יח) ואני נתתי לך את משמרת תרומתי. הרמב"ם. [*וחרש עצמו פירושו במשנה דלקמן]:
[*והשוטה. פירש הר"ב המאבד כו'. וכן היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו העושה אחת מאלו הוא שוטה כר' יוחנן בירוש' הביאו הר"ש והוא כמו כן בבבלי פ"ק דחגיגה סוף ד"ג:
עובד כוכבים שתרם וכו'. לא שייך למתני והעובד כוכבים שתרם וכו' ולא ליתני אין תרומתו תרומה משום דהעובד כוכבים אינו בכלל עם החייבים לתרום ולפיכך הוציאו מן הכלל ושנאו בבבא בפני עצמה. ועיין סוף פ"ג. [*ומ"ש הר"ב כן תרימו גם אתם. עיין מ"ש בזה בריש פ"ב דקידושין]:
(א) (על הברטנורא) ותימה לפרושי מתני' בכה"ג דממה נפשך אי קאי על לא יתרומו אם כן נימא דדוקא חמשה לא יתרומו הא אחרים אפילו לכתחלה תורמים ואי קאי על ואם תרמו אין תרומתן תרומה משמע נמי הא אחריני אם תרמו בדיעבד מיהא תרומתן תרומה. תוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) ירושלמי והך קרא בתרומת המשכן כתיב וילפינן מיניה תרומת כהנים מדאקרי נמי תרומה כדכתיב ואני נתתי לכם את משמרת תרומתי. הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) וכן היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו העושה אחת מאלו הוא שוטה:
(ד) (על המשנה) אין תרומתו תרומה. משום דהעו"ג אינו בכלל עם החייבים לתרום לפיכך הוציאו מן הכלל ושנאו בבבא בפני עצמה:
לא יתרומו: כתב הרמב"ם ז"ל אמרם בכל המשנה תרם כו' (הובא בתי"ט). וז"ל רבינו דוד קמחי ז"ל בשרש כסס רז"ל נשתמשו הרבה בלשון מכס באמרם הי' עובר על בית המכס וזולת זה הרבה עד שמרוב שמושם בו קבעו המ"ם שרשית וקראו ללוקחי המכס שהוא לשון מנין מן במכסת נפשות ע"ש שלוקחין במנין חמשית או ששית או עשירית קראוהו מוכס במקומות הרבה באמרם אין פורטין מתיבת המוכסין כמו שקבעו תי"ו תחילה ואמרו מתחיל מתחילין ותי"ו תרומה ואמרו תורם תורמין ע"כ:
ואם תרמו אין תרומתן תרומה: כל עיקר ואסירא בין לכהנים בין לזרים ואם קדש בה אשה אינה מקודשת מטעם טבל. ומתני' דקתני אין תרומתן תרומה דלא כר' אליעזר דאמר התם בשבת תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי דעתו צלולה היא אי לא והויא תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום הפקח אחרת:
בפי' ר"ע ז"ל. מניינא למעוטי הא דא"ר יהודה וכו' וכן לק' במניינא דבסי' ו' וכ"ה בפי' הרמב"ם ז"ל. ואני ההדיוט נלע"ד דיתכן דמניינא דהאי מתני' הוי למעוטי חמשה דבמתני' דלק' בסי' ו' דקתני ואם תרמו תרומתן תרומה וההוא מניינא דהתם ג"כ למעוטי הני דתנן הכא דאפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ע"כ:
החרש כו': בירושל' מאן תנא חרש דלא כר' יהודה דתניא אמר ר' יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדא שהיו כולן חרשים והיו כל טהרות של ירושלים נעשין על גביהן א"ל משם ראיה שהטהרות אין צריכין מחשבה. סימני שוטה היוצא בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסיתו והמאבד מה שנותנין לו א"ר הונא והוא שיהו כולן בו ור' יוחנן אמר אפילו אין בו אלא אחת מהם מאן תנא קטן דלא כר' יהודה דתניא קטן שהניחו אביו במקשה והי' תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה דברי ר' יהודה וה"נ תנינן בסמוך קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר תרומתו תרומה אלא ר"מ היא. וחש"ו לא הוי תרומתן תרומה לא לפירותיהן ולא בשליחות בן דעת לתרום פירות שולחיהן. ופריך בירושלמי ויוכיח מעשה חש"ו על מחשבתן דתנינן במכשירין שיש להן מעשה ואין להן מחשבה ומשני ונחשב לכם כתיב את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ושאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו פירש תוס' ז"ל בחולין פ"ק דף י"ג כיון שעיקר תרומה במחשבה וחש"ו אין להם מחשבה לא מסתבר שיוכיח המעשה על מחשבתו. והדר פריך והרי גיטין שאין כתוב בו מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן בפ' שני דגיטין הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו ואמר רב הונא והוא שיהא פקח עומד על גביו ומתרץ תמן זה כותב וזה מגרש פי' ואין המחשבה של קטן מהני לגירושין דבן דעת. הכא הוא החושב והוא התורם פי' ואי לאו קרא דונחשב מהני. תו בעא למידק בירוש' מדקתני מתני' והתורם את שאינו שלו ולא קתני והתורם את של חבירו שאם תרם כרי שהוקדש או הופקר נמי לא הוי תרומה אע"ג דהוי אחר מירוח ופליגי אמוראי עלה:
יכין
החרש: שאינו שומע ולא מדבר:
והשוטה: המאבד מה שנתנו לו או לן בבה"ק. או יוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו. ורגיל בחד מהנך דרך שטות. ולרמב"ם ה"ה ברגיל בדבר אחר דרך שטות:
והקטן: אפי' בן י"ג ויום א' או בת י"ב ויום א'. רק שלא הביא ב' שערות לא יתרום. אבל בדיעבד תרומתו תרומה. ואפי' בן י"ב לזכר ובת י"א ויום א' בלי ב' שערות ויודעין לשם מי תרמו ג"כ בדיעבד תרומתן תרומה [כמ"ג]. רק הכא מיירי שאינן בן י"ב ויום א' או בת י"א ויום א'. דאז אפי' הביאו ב' שערות וגם יודעין לשם מי נדרו לא מהני [ועי' י"ד רל"ג ושל"א]:
והתורם את שאינו שלו: שלא ברשות בעלים. ואפ"ה בתרם משלו הר"ז תרומה:
עוכד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות: שעשאו שליח. ואין שליחות לעובד כוכבים:
אין תרומתו תרומה: עיין קדושין [דמ"א] דילפינן כולהו מקראי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת