מכילתא על שמות יב יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


סז. שבעת ימים שאור לא ימצא אין לי אלא בל ימצא, בל יראה מנין- תלמוד לומר לא יראה [לך] שאור בכל גבולך. אין לי אלא שאור, שהוא בבל יראה ובבל ימצא, חמץ מנין- תלמוד לומר לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור, הקיש שאיר לחמץ וחמץ לשאור. מה זה בבל יראה ובבל ימצא, אף זה בבל יראה ובבל ימצא. ומה זה מחמשת המינין, אף זה מחמשת המינין

סח. בבתיכם למה נאמר? לפי שנאמר בכל גבולך, שומע אני כמשמעו- תלמוד לומר בבתיכם. מה בתיכם ברשותכם, אף גבולך ברשותך. יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, אף על פי שיכול לבערו, אבל אינו ברשותו. יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפולת, אף על פי שהוא ברשותו, אינו יכול לבערו. אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא ללמדך בבתיכם שבעה, ובגבולין (לעולם)? תלמוד לומר ולא יראה לך שאור בכל גבולך וגו', (מה בתים שבעה אף בגבולים שבעה).

סט. כי כל אוכל מחמצת . למה נאמר- לפי שנאמר כי כל אוכל חמץ, אין לי אלא חמץ שחייבין עליו כרת, שאור מנין? תלמוד לומר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, [עד] שלא יאמר יש לי, בדין. מה אם חמץ שאינו מחמיץ לאחרים, חייבין עליו כרת, שאור שהוא מחמיץ לאחרים, אינו דין שחייבין עליו כרת? לא, אם אמרת בחמץ שהוא ראוי לאכילה, לפיכך יהיו חייבין עליו כרת, תאמר בשאור שאינו ראוי לאכילה, לפיכך לא יהיו חייבין עליו כרת - תלמוד לומר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה. אקרא אני את השאור, קל וחומר לחמץ. מה השאור שאינו ראוי לאכילה חייבין עליו כרת, חמץ שראוי לאכילה דין הוא שחייבין עליו כרת. לא, אם אמרת משאור שהוא מחמיץ לאחרים, לכך חייבין עליו כרת, תאמר בחמץ שאינו מחמיץ לאחרים לא חייבין עליו כרת - תלמוד לומר כי כל אוכל חמץ ונכרתה כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו', עד שיאמרו שני כתובין. ואם לא, לא שמענו.

ע. ונכרתה . אין הכרתה אלא הפסק. הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא.

מעדת ישראל שומע אני מעדת ישראל תכרת, ותלך לה לעם אחר- תלמוד לומר מלפני אני ה' בכל מקום שהוא רשותי.

בגר ובאזרח הארץ. לפי שהוא מעשה בישראל, צריך להביא הגרים אף בכל שהוא מעשה בישראל [צריך להביא הגרים].


ראו גם: התורה והמצוה על שמות יב יט - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

<< · מכילתא על שמות · יב · יט · >>



קיצור דרך: mdrjhlka-jm-12-19