מכילתא על שמות יב טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נט. וביום הראשון מקרא קודש . (כבדהו) [קדשהו] במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יום טוב הראשון ואחרון שהם קרוים מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש.

כל מלאכה לא יעשה . (אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא אסור בעשית מלאכה, יום טוב הראשון מנין? תלמוד לומר ביום הראשון מקרא קדש) אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם אסורים בעשית מלאכה שנאמר וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר את חג המצות תשמור שבעת ימים (שמות כג), מכל מקום.דברי ר' יאשיה. רבי יונתן אומר, אינו צריך. אם יום טוב הראשון והאחרון שאין קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם הרי הם אסורים במלאכה, חולו של מועד, שיש קדושה לפניו ולאחריו אינו דין שיאסר במלאכה. ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ומותרים במלאכה. הם יוכיחו על חולו של מועד, שאף על פי שיש לו קדושה לפניו ולאחריו מותר במלאכה. לא, אם אמרת בששת ימי בראשית שאין בהם קרבן מוסף, לכך מותרין במלאכה. תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף לפיכך יהא אסור במלאכה. והרי ראשי חדשים, שיש בהם קרבן מוסף ומותרים במלאכה. הם יוכיחו על חולו של מועד שאף על פי שיש בו קרבן מוסף יהא מותר במלאכה. לא, אם אמרת בראשי חודשים שאין קרויין מקרא קדש, לכך מותרין במלאכה. תאמר בחולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש, יהא אסור במלאכה. הא למדנו על חולו של מועד שהוא אסור במלאכה.

ס. כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה, ולא יעשה חברך, (ולא) יעשה נכרי מלאכתך. אתה אומר כן, או אינו [אלא] לא תעשה אתה ולא חברך, (ויעשה) נכרי מלאכתך - תלמוד לומר (ששת ימים תעשה מלאכה וגו') הא למדת, כל מלאכה לא יעשה בהם- לא תעשה אתה ולא יעשה חברך (ולא) יעשה נכרי מלאכתך, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר אין צריך, והלא כבר נאמר זכור את יום השבת לקדשו וגו'. והלא דברים קל וחומר, ומה אם שבת חמורה אינו מוזהר על מלאכת נכרי במלאכתך, יום טוב הקל דין הוא שלא תהא מוזהר על מלאכת נברי במלאכתך (תלמוד לומר כל מלאכה לא יעשה בהם). אין לי אלא יום טוב [שאתה מוזהר על מלאכת חברך במלאכתך, שבת מנין- קל וחומר] (הקל) אם יום טוב הקל שאתה מוזהר על מלאכת חברך במלאכתך, [שבת חמורה, דין הוא שתהא מוזהר על מלאכת חברך במלאכתך]

סא. אך אשר יאכל לכל נפש כל אוכל נפש דוחה יום טוב, ואין (כל) עבודה דוחה יום טוב. שהיה בדין, ומה אם במקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה שבת, מקצת עבודה דוחה את השבת- מקום שכל אוכל נפש דוחה יום טוב, אינו דין שכל עבודה דוחה יום טוב- תלמוד לומר אך אשר יאכל לכל נפש, כל אוכל נפש דוחה יום טוב ואיז כל עבודה דוחה יום טוב. ויהא מקצת אוכל נפש דוחה שבת- והדין נותן ומה אם במקום שאין כל עבודה דוחה יום טוב, כל אוכל נפש דוחה יום טוב, במקום שמקצת עבודה דוחה שבת, אינו דין שיהא מקצת אוכל נפש דוחה שבת- תלמוד לומר אך (אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו וגו', אך אשר יאכל, מקצת עבודה דוחה שבת) ואין מקצת אוכל נפש דוחה שבת.

סב. אך אשר יאכל לכל נפש וגו' שומע אני, אף נפשות בהמה ונפשות אחרים במשמע- תלמוד לומר לכם, לכם ולא לבהמה, לכם ולא לאחרים. דברי (ר' ישמעאל. ר' יוסי הגלילי אומר, אך אשר יאכל לכל נפש, אף נפשות בהמה במשמע. משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות אחרים- תלמוד לומר אך, חלק) ר' עקיבא אומר, אך אשר יאכל לכל נפש, אף נפש בהמה במשמע. משמע מביא נפש בהמה ומביא נפשות אחרים- תלמוד לומר לכם, לכם ולא לאחרים. ומה ראית לחלוק. שאתה מוזהר על בהמה, ואין אתה מוזהר על אחרים.


ראו גם: התורה והמצוה על שמות יב טז - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

<< · מכילתא על שמות · יב · טז · >>


קיצור דרך: mdrjhlka-jm-12-16