מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לד
- למהדורה מבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לד
הסיבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות, ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות להמון, חמש סיבות.
- הסיבה הראשונה, קושי העניין בעצמו ודקותו ועמקו. אמר: "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו" (קהלת ז, כד); ונאמר: "והחכמה מאין תמצא" (איוב כח, יב). ואין ראוי שיתחילו לו בלימוד בַּקָּשֶׁה ובעמוק להבין. ומן המשלים הגלויים בתורתנו דמות החכמה במים. וביארו עליהם השלום למשל הזה עניינים, מכללם כי אשר ידע לשחות יוציא פנינים מקרקע הים, ומי שיסכל השחיה יצלול. ולזה לא יכניס עצמו לשחות אלא מי שהרגיל בלמודה.
- הסיבה השנית, קצור דעות האנשים כולם בתחילתם. וזה, כי האדם לא ניתן לו שלמותו האחרון בתחילה, אבל השלמות בו בכח, והוא בתחילתו נעדר הפועל ההוא: "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב). ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח, ראוי בהכרח שיצא הדבר ההוא אל הפועל. אבל אלא אפשר שישאר על חסרונו, אם למונעים אם למיעוט למוד במה שיוציא הכח ההוא אל הפועל. ובביאור אמר: "לא רבים יחכמו" (איוב לב, ט), ואמרו ז"ל: "ראיתי בני עליה והם מועטים" (סוכה מה, ב). כי המונעים מן השלמות רבים, והמטרידים ממנה רבים, ומתי תמצא ההזמנה השלימה והפנאי ללמוד מה שצריך ללמוד, עד שיצא מה שבאיש ההוא בכוח אל הפועל.
- והסיבה השלישית, אורך ההצעות, כי לאדם בטבעו תאוה לבקשת התכליות, והרבה פעמים יכבד עליו ויניח ההצעות.
- ודע, שאילו היה האדם מגיע אל אחת מן התכליות מבלתי הצעות הקודמות לה, לא היו הצעות, אבל היו טרדות ומותרים גמורים. וכל איש, אפילו הפתי שבאנשים, כשתעירהו כמו שמעירים הישן ותאמר לו: הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תכונתם ומה יש בהם, ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו לפי סידורו קצתו עם קצתו, ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף, ואם נפש האדם תיפרד, ואם תיפרד איך תיפרד, ובמה זה ואל מה זה, ומה שידומה לאלו החקירות – הוא יאמר לך כן בלא ספק, ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמתתם כוסף טבעי. אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדבור אחד או שני דברים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה אילו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן עד שיבין כל זה – לא יעשה, אבל יספיק לו בדמיונים מכזיבים תנוח דעתו עליהם, וימאס שיאמר לו שיש שם דבר צריך אל הקדמות רבות ואורך זמן בדרישה.
- ואתה יודע כי אלו העניינים נקשרים קצתם בקצתם, והוא שאין במציאה זולתי השם יתברך ומעשיו כולם, והם כל מה שכללה אותו המציאה, בלעדיו; ואין דרך להשיגו אלא ממעשיו, והם המורים על מציאותו. ועל מה שצריך שיאמין בו, רוצה לומר: מה שיחויב לו או ישולל ממנו יתברך, יתחייב אם כן בהכרח לבחון הנמצאות כולם כפי מה שהם עליו, עד שניקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות, יועילונו בבקשתנו האלוהיות.
- וכמה הקדמות ילקחו מטבע המניין ומסגולות צורות התשבורת, יורו לנו על עניינים נרחיקם ממנו יתברך, ותורנו הרחקתם על הרבה עניינים. אמנם ענייני התכונה הגלגלית והחכמה הטבעית, איני רואה שתספק בהיותם דברים הכרחיים בהשיג ערך העולם להנהגת השם איך היא על האמת, לא כפי הדמיונות. ויש עניינים רבים עיוניים, ואף על פי שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה, אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קניין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים העצמיים לו, ויסירו השיבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות העניינים המקריים בעצמיים, ומה שיתחדש בעבור זה מהפסד הדעות; מחובר אל ציור העניינים ההם כפי מה שהם עליו גם כן, ואם לא יהיו שורש לחכמה האלהית, ואינם נמלטים מתועלות אחרות בעניינים מקרבים לחכמה ההיא. אי אפשר אם כן בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחילה במלאכת ההגיון, ואחר כן בלימודיות על הסדר, ואחר כן בטבעיות, ואחר כן באלהיות.
- וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת אלו החכמות; וגם אם לא יקצר שכלם, אפשר שיפסיק בהם המות, והם בקצת ההצעות. ואילו לא ניתן לנו דעת על צד הקבלה בשום פנים, ולא הישירונו אל דבר במשל, אלא שנחוייב בציור השלם בגדרים העצמיים ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופת, וזה אי אפשר אלא אחר ההצעות הארוכות – היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו, היש אלוה לעולם או אין אלוה, כל שכן שיחויב לו דין או ירוחק ממנו חסרון; ולא היה נצול מזה המות אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. אמנם האחרים, והם השרידים אשר ה' קורא, לא יתכן להם השלמות אשר הוא התכלית, אלא אחר ההצעות. וכבר באר שלמה כי הצורך להצעות הכרחי, ושאי אפשר להגיע אל החכמה האמיתית אלא אחר ההרגל. אמר: "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשר חכמה", ואמר: "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך".
- ויש הנה הכרח אחר ללמוד ולדעת ההצעות. וזה כי האדם, יתחדשו לו ספקות רבות בעת הדרישה במהרה, ויבין גם כן הקושיות במהרה; רצוני לומר, סתירת מאמר מן המאמרים, כי זה כדמות סתירת הבניין. אמנם קיום המאמרים והתר הספקות לא יתכן, אלא בהקדמות רבות ילקחו מן ההצעות ההם, ויהיה המעיין מבלתי הצעה כמי שילך על רגליו להגיע למקום, ונפל בדרכו בבור עמוק, שאין תחבולה לו לצאת ממנו עד שימות; ואילו חסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי לו. וכבר היטיב שלמה במשלי בתואר ענייני העצלים ועצלותם; והכל משל לעצלה מִבַּקָשַת החכמה. ואמר בכוסף הכוסף לדעת התכליות, ולא ישתדל להבין ההצעות המגיעות לתכליות ההם, אבל יתאוה לבד; אמר: "תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, כל היום התאוה תאוה, וצדיק יתן ולא יחשך" (משלי כא כה). יאמר כי הסיבה בהיות תשוקתו ממיתה אותו, שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא, אבל ירבה תאותו לא זולת זה, ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו; ואילו הניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו. והתבונן סוף המשל איך באר על תחילתו, באמרו: "וצדיק יתן ולא יחשך", ואין צדיק כנגד עצל? אלא כפי מה שבארנוהו, שהוא אומר שהצדיק בבני אדם, הוא אשר יתן לכל דבר חוקו, כלומר: זמנו כולו לדרישה, ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה - כאילו אמר: וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם; דומה לאמרו, "אל תתן לנשים חילך" (משלי לא ג).
- ורוב החכמים, רצוני לומר המפורסמים בחכמה - נגועים בזה החלי, רצוני לומר, בקשת התכליות והדיבור בהם מבלתי עיון בהצעותיהם; ומהם מי שיגיע בו הסכלות או בקשת השררה שיגנה ההצעות ההם, אשר הוא מקצר להשיגם או מתרשל לבקשם, וישתדל להראות שהם מזיקות או בלתי מועילות; והאמת עם ההשתכלות מבואר.
- והסיבה הרביעית, ההכנות הטבעיות. וזה שכבר התבאר במופת, כי מעלות המדות הם הצעות למעלות הדבריות, ואי אפשר היות דבריות אמתיות, רוצה לומר המושכלות שלמות, אלא לאיש מלומד המדות, בעל נחת וישוב.
- ויש אנשים רבים שיש להם מתחילת הבריאה תכונה מזגית, אי אפשר עמה שלמות בשום פנים, כמי שלבו חם מאוד וחזק בטבעו, שהוא אינו נצול מן הכעס, ואפילו הרגיל עצמו הרגל גדול. וכמי שמזג הביצים ממנו חם ולח, והם חזקות הבנין, וכיסי הזרע מרבים להוליד הזרע, כי זה רחוק שיהיה ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית הרגל גדול.
- וכן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קולות והמיה, ותנועותיהם נבהלות מאוד בלתי מסודרות, יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר שיפורש. ואלו לא יראה להם הבנה שלמה לעולם, וההשתדלות עמם בזה הענין שטות גמורה מן המשתדל. כי זאת החכמה כמו שידעת, אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת, ואין כל אחד מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו. ואי אפשר מבלתי הקדמת הצעת המדות הטובות, עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות, "כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו" (משלי ג לב). ולזה רחקו למדה לבחורים, וגם אי אפשר להם לקבלה, לרתיחת טבעיהם וטרדת דעותיהם בשלהבת הגידול והצמיחה, עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת, ויהיה להם הנחת והישוב, ויכנעו לבותם ויעונו מצד המזג, ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא השגתו יתברך, רוצה לומר החכמה האלהית, המכונה במעשה מרכבה. אמר, "קרוב ה' לנשברי לב" (תהלים לד יט), ואמר, "מרום וקדוש אשכן ואת דכא ושפל רוח" וכו' (ישעיהו נז טו).
- ולזה אמרו בתלמוד (חגיגה יג א), על אמרם "מוסרים לו ראשי פרקים", אמרו, "אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין, והוא שלבו דואג בקרבו". והכונה בזה, הענוה וההכנעה ויראת חטא, ובה מחובר אל החכמה. ושם נאמר, "אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש", ואלו דברים אי איפשר בהם מבלתי הכנה טבעית. הלא תדע, כי יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאוד, אף על פי שהוא המבין שבאנשים. ומהם, מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולרעותם, והוא הנקרא יועץ, אלא שהוא לא יבין מושכל, אף על פי שהוא קרוב למושכלים הראשונים, אבל הוא סכל מאוד אין תחבולה עמו. "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין?" (משלי יז טז).ומן האנשים מי שהוא נבון זך בטבע, יכול להעלים ענינים בלשון קצר ומתוקן, והוא אשר יקרא נבון לחש, אלא שהוא לא התעסק ולא הגיע לו חכמות. ואשר עלו בידו החכמות בפועל, הוא הנקרא חכם חרשים, אמרו: "כיון שמדבר, נעשו הכל כחרשים". והתבונן איך התנו בספריהם שלמות האיש בהנהגות המדיניות, ובחכמות העיוניות, עם זכות טבע והבנה, וטוב ספור הדברים, להודיע העניינים ברמיזות, ואז מוסרין לו סתרי תורה.
- ושם נאמר: "אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר, תא ואגמרך מעשה מרכבה. אמר ליה, אכתי לא קשאי", רוצה לומר: לא זקנתי, ועד עכשיו אני מוצא רתיחת טבע והמיית הנערות. ראה איך התנו השנים עוד, מחובר אל המעלות הטובות ההם; ואיך איפשר עם זה להכניס באלו העניינים המון העם טף ונשים?:
- והסיבה החמישית, העסק בצרכי הגופות אשר הם השלמות הראשון, ובלבד אם יחובר אליהם העסק באשה ובבנים, כל שכן אם יחובר לזה בקשת מותרי המחיה, שהם טבע חזק כפי המדות והמנהגים הרעים, שאפילו האדם השלם כמו שזכרנו, כשירבו עסקיו באלו הדברים הצריכים, וכל שכן שאינם צריכים, ותגדל תשוקתו אליהם, יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו, ויהיה בקשו אליהם בהפסק ורפיון ומיעוט השגחה, ולא ישיג מה שבכוחו להשיג, או ישיג השגה מבולבלת מעורבת מן ההשגה והקצור. ולפי אלו הסבות, היו אלו העניינים נאותים מאוד ביחידי סגולה, לא בהמון, ולזה יעלמו מן המתחיל, וימנע מהתעסק בהם מי שאינו ראוי להם, כמו שימנע הנער הקטן מלקיחת המזונות העבים ומנשוא המשקלים: