מועד לכל חי סימן כה

סימן כה

כל מלתא דמתאמרה,

בשמיני עצרת ושמחת התורה

א מאד מאד יזהר בתפילות שמיני עצרת לאומרם בכונה גדולה כי מלבד שכל תיקון של הימים מיום ראש השנה עד שמיני עצרת הוא נשלם והכל תלוי ביום הזה, עוד בה כי אין בכל אלו הימים יום רצון לה' לשמוע ה' תפילתו בכל מה דבעי כיום הזה, כמו שאמרו בזוהר הקדוש סדר צו דף ל"א ע"ב שאמרו וזה לשונם, ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו ומאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה, ועל דא ישראל שראן ועמין עובדי עבודה זרה מסיימי, עכ"ל, הנה מבואר מלשון הזוהר הקדוש דכל מה ששואל מהקב"ה, מתקבל תפילתו ועושה בקשתו, ואם כן מן הראוי הוא להיות כל היום מתבודד עם קונו ללמוד בתורה ולעתור ולרצות לפני ה' שישמע תפילתו ויעשה בקשתו, וזה ברור, וכן אמרו בזוהר הקדוש סדר נח דף ס"ג ע"ב, ובעוד דאיהו בלחודוי עם מלכא שאיל ליה כל צורכוי ויהיב ליה, עיין בית דוד סימן תס"ה

ב מה שאומרים מזמור הושיעה ה' כי גמר חסיד, עיין בספר בני יוסף סימן ז', ובספר חמדת ימים פרק ז' מסוכות אות י"א טעמים נכונים, וגם אני בעוניי טועמיה חיים בספרי הקטן רוח חיים סימן תרס"ח בסייעתא דשמיא

ג אם טעה ואמר בשמיני עצרת "את חג הסכות" יחזור, ברכי יוסף דלא כהרב בית יהודה, וכן כתב בשלמי חגיגה דף רמ"ב ע"א, והחילוק שיש בין תפילה העיקרית לתשלומין, עיין זכור לאברהם חלק ג' ובק"א שם, ועיין עיקרי הד"ט סימן ל"ד אות ג', ועיין ברכי יוסף סימן תרס"ח, ויוסף אומץ סימן ח', ושערי תשובה

ד לא יאמר חג שמיני עצרת אלא שמיני חג עצרת, ועיין קרני רא"ם בחידושיו דף צ"ב ע"ב, ולמורנו הרב ראש יוסף בסוף הספר, ושלמי חגיגה דף רל"ט ע"ב, ולהרב כסא רחמים דף קט"ז ע"ג, ועיין בית יעקב סימן מ"ח וקמ"ב, ושערי תשובה, וכנסת הגדולה סימן תרס"ח, ובתשובות סימן מ"ח, ושמש צדקה סימן ח', ובכור שור דף קט"ו ע"ב, שיורי ברכה שם לענין אי אמר חג ואי נאמר שמיני עצרת חג, יעויין שם, ונהר שלום, ומחצית השקל

ה ליל שמיני עצרת יאכל ודאי לילה מפני ספק ברכה בסוכה, תשובות רש"ל סימן ס"ח, ועיין טורי זהב, ומגן אברהם, ובאר היטב, וברכי יוסף, ומשחא דרבותא סימן תרס"ח, וחמדת ימים פרק ז' מסוכות אות י"ד, ונהר שלום, ומחצית השקל, ומשבצות זהב, ועיין בספר עמק בנימין סימן מ"ב, ולעיל בחג השבועות

ויו שמיני עצרת אסור בזיווג, וכן שמחת תורה לחוצה לארץ, שלמי חגיגה דף רל"ט ע"ד, ומשפט כתוב סימן תצ"ד, ועיין ברכי יוסף סימן תצ"ד ותרס"ח, ובאר היטב סימן ר"מ, ושולחן גבוה סימן תרס"ח, ושערי תשובה, ועיין בספר אור הישר אות ט', וטעמו של דבר ליודעי ח"ן, אך בספר נגיד ומצוה דף פ"ב סוף ע"א וריש ע"ב, נראה מדבריו דהוא מטעם אחר, והמשכילים בחכמת האמת המה יבינו דהכל יהיה טעם אחד ואנחנו לא נדע, ועיין מלאכת הקודש סדר מקץ מה שכתב בזה, ולענין שתי לילות פסח ושתי לילות ראש השנה בתשמיש המטה, יעויין שם, וזובח תודה דף ל"ד ריש ע"ב

ז הירא את דבר ה' והוא חתן תורה, לא יסבב הבתי כנסיות להזמין שיבאו לכבדו מכמה טעמים, וכאשר כתבתי בספרי הקטן חקקי לב חלק א' סימן ו', ובפרט אם הוא תלמיד חכם, אלא אם רוצה ילך אחר התפילה אל הבתים היותר הכרחיים

ח יש מחזורים דבתיקון הגשם כתוב קודם אנה הורידהו כמו שאתה הוא, ועוד פעם שניה בסופו, והשלוחי צבור נוהגים לומר פעם אחת וקודם אנא, וטעמם שיהא חתימה מעין פתיחה, וכבר נדפסו במחזורים כמו כן

ט תשעים פעמים משיב הרוח ואחר כך נסתפק, יש לסמוך על סברת מהר"ם דחזקתו שהזכיר, מקום שמואל סימן נ' ונ"א, ועיין לבוש סימן תרס"ח

יוד כמו צער בנפשי דבשמחת בית השואבה ושמיני עצרת ושמחת תורה דמדליקין בבתי כנסיות ומשוררין, יש יחידים דמביאים נשים נכריות עם בעליהן כדי שיסבבו הבית הכנסת ויראו, ולא טוב עושים אפילו להגברים לבד, וכל שכן ונשיהם עוברים על לאו דאל תפנו, עיין בקונטרס כף החיים סימן ד' אות ה' כאשר יעויין שם, וכתב בספר ילקוט ראובני דף צ"ט ע"ג, דבבית הכנסת שיש עמהם גוים לא אשתכח ברכתא ואיכא עננא וחשוכא יעויין שם, וערום יעשה בדעת שלא יהיה איבה בדבר והיה מחניך קדוש

יא שמיני עצרת ושמחת תורה דנוהגין לומר התפילות שסידר החיד"א בספר צפורן שמיר סימן י"ב, וכבר נדפסו במחזור שלש רגלים, הנה לבי מהסס דיש בתוך הלשון הזכרת עונות בלשון וידוי ובקשת מחילה וסליחה וכפרה, ובכדי יבואו, וכמו כן המצא תמצא בתפילות של ספירת העומר בכל גמר שבוע ושבוע, ולפעמים חל בשבת והיה מן הראוי שלא לומר כן בשבת ויום טוב, דמדסתם לן תנא הרב חיד"א קריינא דאגרתא דהוא הוה מסדר סדר המערכה ולא גילה דעתו בזה, משמע דסבר לה מר דכיון שהוא דבר בעתו שהזמן גרמא הותר מכללו והוה ליה כענין יום הכפורים וחשיב כמו מטבע שטבעו חכמים, ומזה שויתי עזר על גבור בתורה מורנו הרב החסיד מר שארינו זיע"א בספרו הנחמד אות היא לעולם במה שכתב במערכת ו' יעויין שם בדף קכ"ג ע"ב וריש ע"ג, ועיין בקונטרס כף החיים סימן ט"ז אות כ"ד מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא

יב על הולכת אבוקות של שעוה בידיהן בשעה שמרקדין בהקפות שמחת תורה, הלא זאת מודעת מחלוקת שהיא לשם שמים לשני המאורות הגדולים רבני עירנו בספר בתי כהונה חלק א' בקונטרס ב"ד סימן י"ח וי"ט וכ"ד שהתיר, ובסוף ספר חנן אלהים דאריה ישאג לאסו"ר איס"ר, ובספר בני יהודה דף ו' ע"א כתב, דעל דבר זה הן בעון נחלקו לשני כיתות יחידי אזמיר יע"א, ומזה נמשך כמה תקלות וצרות תכופות ורוח זלעפות והוא רחום יכפר בעד, יעויין שם, ומזה ילמוד כל אדם שלא להטפל בעל הבית במחלוקת שבין בעלי הוראה כי מה לו להכנס בין הרים הגבוהים, ותמיד יהיה בורח מהמחלוקת כמו שבורח מן הנחש וכדומה, ויהיה אוהב שלום ורודף שלום

יג המחזיק ברכה סימן קנ"ו בקונטרס אחרון כתב, דבהושענא רבא יקרא וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום אפילו בחוצה לארץ, אכן בסדר בראשית לא יקרא כשחל שמחת תורה בערב שבת אם לא יקראו בציבור וזאת הברכה, ועיין שם במחזיק ברכה דבלילה לא יקרא, ועיין בספר ככר לאדן סימן ז' דף קנ"ז ע"א וב', ובבאר היטב כתב ליל שמחת תורה, ועיין בברכי יוסף שם, ועיין בקונטרס כף החיים סימן כ"ז אות ה', ומנהגינו לקרות ביום שמיני עצרת סדר וזאת הברכה סמוך למנחה או אחר המנחה וכמו שהבאתי בספרי זוטא רוח חיים סימן רפ"ה מהחמדת ימים פרק ז' דסוכות אות כ"ו, ומהרב מט"י יעויין שם בעזר משדי, וכן כתב בספר נגיד ומצוה דף פ"ב סוף ע"א, ועבודה ומורה דרך דף ד"ש ע"ב, וכרם שלמה סי' רפ"ה

יד שמיני עצרת שחל בשבת אי נדחה על השמינית משום מזמור שיר ליום השבת, עיין פנים מאירות חלק א' סימן ס"ג, ולהגאון הגדול מרן זקני זיע"א בספרו הנורא חקרי לב אורח חיים סימן ק"ל, ושערי תשובה משם פמ"א חלק א', וצריך לומר פ"מ כנזכר, ואשל בפריו

טו משום ספיקא דיומא אי קורין כל הבכור ופרשת וזאת הברכה ובמפטיר בפרשה ובהפטרה, עיין תיקון יששכר דף ע', ושיורי ברכה סימן תרס"ח, ויוסף אומץ סימן פ"ב, ועיין מבי"ט חלק ב' סימן קכ"ט, וברכי יוסף

טז שמיני עצרת לארץ ישראל ושמחת תורה לחוצה לארץ, אינו עולה למת בתוך הרגל כי אם ליום אחד, יוסף אומץ סימן צ"ג, עיקרי הד"ט סימן ל"ד אות ט"ו, ועיין זרע אמת חלק א' סימן קס"א, ובברכי יוסף, והיכא דחל שמיני עצרת בשבת, עיין בעי חיי יורה דעה סימן רל"ט ור"מ ועיין מוהריט"ץ סימן ע"ח, ובני חיי סימן שצ"ט, ונחלת שבעה סימן י"ח, וטורי זהב, ומגן אברהם סימן תקמ"א, ודו"ק

טוב לא יזרקו קונפיטי"ם בעת הקפות ספר תורה שמא חס וחלילה יתן בעין חברו ויסמא את עינו, ולא יסמוך על נס כי שומר מצוה לא ידע דבר רע, דאינו תלוי בזה השמחה של תורה, ועיין מעדני יום טוב משם רבינו בחיי והובאו דבריו בבאר היטב סימן תרס"ט, וקמח סולת דף קנ"ד ע"א

חי לא יעשה הוללות וסכלות בשמחת תורה דשמחה לחוד והוללות לחוד, וכבר הוכיח בשבט פיו על זה בספר אורחות יושר פרק ט"ז, ועיין אות מ"ב, ובספרי הקטן נפש כל חי מערכת ש' כתבית יהבית טועמי"ה חיים על מה שאנו עושים שמחת התורה ביום אחרון של חג, יעויין שם בסייעתא דשמיא

יט בספר אורחות יושר פרק ט"ז הוכיח במישור, וגם אני הצעיר רחב פי על אלו החתנים דמשכימים בבוקר ומתפללים במרוצה, לא בחר ה' בהם, דהרצים יצאו דחופים, ולפעמים לא יוכלו להבחין בספר תורה אם יש איזה טעות או לא דאינו דומה אור היום לאור שרגא, והמהירות נמי גורם דלא יוכל לדקדק היטב, ורוב החתנים לא הורגלו ללמוד פרשה בספר תורה כדי להבחין, וחתנים כאלו העדר טוב ממציאותם, והם מכוונים דההוצאה היא מועטת וקל"ה כמו שהיא, אך לא עבדי כתקונה, וכמו כן המתפללים בשבתות ה' בבוקר בבוקר, ירוצו ולא יגעו ואין אומרים תיבה שלימה כתקונה, ולפעמים מתחילים קודם שיאיר היום, וכבר אירע כמה פעמים דנמצא טעות בספר תורה בתפילה שניה אחר שקראו בראשונה, ה' הטוב יכפר בעד, והקורא הפטרה לעילוי נשמת, לפעמים אין זה מברך אלא מנאץ, ודי בהערה זו

ך חתן תורה אם יכול להיות מסיים ומתחיל והוא באחד, על זה נשאל מוהריק"ש בספר אהלי יעקב סימן קכ"ג, והשיב דהוא יותר טוב הכי, יעויין שם, ועיין כנסת הגדולה סימן תרס"ט, ועיין אשל בפריו, ובספר זרע יעקב סימן ג', ובספר קול אליהו סוף חלק אבן העזר יעויין שם, ועיין לקמן באות כ"ט ואות ל"ז, ומנהגינו בשלשה, חתן מעונה, וחתן מסיים, וחתן מתחיל, אלא דלחתן מעונה אינן קורין אותו בפומבי בשם חתן דהוא כמו סניף לחתני התורה וחתן ויעל ליכא, והוא יותר נכון דהתורה משולשת על ידי משולש בחודש משולש והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ובמעמד שלשתן אתי שפיר יותר, ועיין כנסת הגדולה סימן תרס"ט, ועין לרב רחומאי הרב פתח הדביר נר"ו דף קנ"ח ע"ג

אך. זאת לפנים בישראל מימי עולם ושנים קדמוניות, היו בכל בתי כנסיות כמה זוגי חתני התורה, ועתה מבקשים אפילו זוג אחד ואין מוצאין, והן אמת דעתה יש מדרשים כנגד הבתי כנסיות שיש בעיר, אך העיר רבתי עם יוסף ה' אלף פעמים אמן, ואינו אלא בשביל הוצאת הסעודה דלפי יוקר השערים יהיה להחתן הוצאה מרובה, ואני אומר דלא מן השם הוא זה, דבשביל חשבון הסעודה יהיו נמנעים ומתרשלים מלעשות כבוד לתורה, ואפשר להו שלא להרבות בקרואים כי אם מתי מספר בלבד עם בני הבית, או יצטרפו במקום אחד חתן מסיים עם חתן מתחיל אם מכירים זה את זה, ומה גם מי שנשא אשה דהמנהג קדום דבשנה שנשא אשה גופנית נושא גם אשה רוחנית תורתינו הקדושה, ויקיים יראת ה' טהורה זה הלומד תורה בטהרה, ויהיה לו לסימנא טבא ושמח את אשתו אשר לקח, והמנהג היה באיזה בתי כנסת לומר מי שברך על החתן בשמחת תורה שיהיה לשנה הבאה, ואירע דחתן אחד חלה חולי כבד בתוך השנה, ובתוך החולי אמר רפאני ה' להיות חתן תורה ונתרפא ועשה מצותו בשמחה רבה.

בך. הקורא לרי"ש חי"ת אי יכול להיות חתן, עיין מה שכתב רב ספר"א מוהרח"ף נר"ו בספרו היקר פתח הדביר דף ע"ו ע"א

כג חתן קטן שלא הגיע לחינוך, אפילו שיודע בטיב הפרשה בדקדוקיה ובטעמיה לא יהיה חתן, אורחות יושר פרק ט"ז, ועיין כנסת הגדולה סימן תרס"ט, ויד אבישלום סימן רפ"ב, ואשל אברהם בפריו

כד חתן שאירע לו אבל בתוך החג אם יכול להיות חתן, הרב נאמן שמואל סימן ט"ל, ופני אהרן סימן כ"ו, והרב מהר"א אביגדור בספר זכור לאברהם חלק יורה דעה סימן כ"א פסקו דיעשה מצותו ולא ידחה אותה, וכן כתב הרב פרי חדש יורה דעה, ועיין דב"ש סימן ע"ר, אמת ליעקב סימן ה', אות אמת סימן י"ד, ועיין שלמי יחיד סימן ד' אות ח' דף קפ"ח ע"ד, וכן בספר בני דוד סימן י', ועיקרי הד"ט באורח חיים ויורה דעה וכמו שכתבתי בתשובות בזה ושם העליתי דלא יהיה חתן, וגם שלא יעלה לספר תורה ולא יקרא הפטרה, עיין שם בעזר משדי, ועיין זכור לאברהם חלק א' וחלק ג' חלק יורה דעה, ובכסא אליהו, ובכורי יעקב סימן תרס"ט, ואשל בפריו סימן תקמ"ח, ובספר דבר אמת הנדפס מחדש סימן ה', ובספר שמן המשחה דף קל"א, וכתונת יוסף סימן ז', וזרע אמת חלק ב' סימן קס"ב

כה חתן מתחיל לא יאמר בסימנא טבא אחר ברכת התורה דהוא הפסק, אלא אם ירצה יאמר תחילה בסימנא טבא ואחר כך יברך, ויותר סימן טוב הוא שלא יאמר כלל, להיות נעוץ סופה בתחילתה בלי הפסק בין שני חתנים

כו ראוי למגיה הספר תורה לדקדק היטב בספר של חתן מסיים בכל הספר, שלא יהיה בו טעות כלל כיון דמברכים בו כל הקהל כמו שכתב בחמדת ימים פ"ח מסוכות אות כ"ג - כ"ד, ומנהג קדום הוא דבשמחת תורה נוהגין ברוב תפוצות ישראל לעלות כולם לספר תורה גדולים וקטנים ועיין כנסת הגדולה סימן תרס"ט, זולת במדרש קדוש בית אל יב"ץ, דאינן מוסיפין על העולין ואפילו בשמחת תורה כמו שכתב בשלמי חגיגה דף רמ"ט, ועיין גנת ורדים כלל ב' סימן ק"ב, ובספר פרח שושן כלל ב', יעויין שם, והנה יש מקומות דנוהגים כן ביום הכיפורים ואין מנהגינו כן, ואני בעוניי שפר קדמי לתת טעם על מה זה דזכה אשר דמברכין ביום שמחת תורה בפסוקיו רבבות אלפי ישראל, והוא על פי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק מאשר שמנה לחמו, דאותיות שמנה הם אותיות משנה, דאשר עומד בפתח גהינם וכל מי שקרא משנה מצילו כמו שהביא בהקדמת ספר חזו"ן חלק א' יעויין שם, וכיון דאשר עושה תדיר כבוד גדול לתורה שבעל פה, אם כן נאה ויאה דאנחנו נעשה לו כבוד גדול על ידי תורה שבכתב לברך כמה ברכות התורה בקריאת ספר תורה באורייתא דיליה כדי לחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, דלכך התחיל במ' מאימתי דהוא אחר הל' דתורה שבכתב דקשורים זה בזה כנודע, ועוד נראה לומר דזכה אשר לזה, יען משה רבינו עליו השלום הניחו לבסוף, ולהורות דהשפלתו הגבהתו זכה לכל הכבוד הזה, ולכך נאמר בברכתו רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים, כי דוקא להקב"ה ה' מלך גאות לבש נאה הגאות ולא לבשר ודם, ולא יקפיד אשר כי הניחו לבסוף, ועוד כתבתי בזה בדרוש י"ג לשבת הגדול בסייעתא דשמיא, ועיין מה שכתבתי בקונטרס נפש חיים מערכת מ', יעויין שם בסייעתא דשמיא

זך בן ארץ ישראל שהזמינו הגזבר להיות חתן תורה בחוצה לארץ בשמחת תורה והודה לו להיות חתן, על זה נשאל הרב חיים שאל חלק א' סימן י"ג, ומנע אותו מלהיות חתן תורה ואפילו שקבל עליו שכן ראוי להיות חוזר, יעויין שם, ובספר לדוד אמת סימן ל', ועיין כנסת הגדולה, ובני חיי סימן תקס"ו, וכמו שכתב בספר עיקרי הד"ט סימן י"ג וסימן כ"ב וסימן כ"ט יעויין שם, ולהיפך בן חוצה לארץ יכול להיות ביום שמיני עצרת חתן בארץ ישראל, ברכות מים משם הרב פרי האדמה, יעויין שם

כח מומר שעשה תשובה כתקונה יכול להיות חתן תורה, חכם צבי סימן י"ב, ושלמי חגיגה דף רצ"ג סוף ע"ד, ועיין עיקרי הד"ט סימן ג' אות ל"ב

כט אם הכהן או הלוי חתני התורה, יבקשו מקודם שיהיה שם כהן או לוי אחר לעלות בראשונה לתורה, עיין כנסת הגדולה בשם מוהרי"ל, ושלמי חגיגה דף רצ"ד ע"א, ועיין בספר בית הרואה דף ה' ע"ד אי יכול לעלות שתי פעמים, ובצרור הכסף סימן י"ד, וחיים שאל חלק ב' סימן ל"ח, ולדוד אמת סימן ה', ומטה יוסף חלק ב' סימן י"ט, ועיקרי הד"ט סימן ל"ד

ל אין לומר קדיש בין וזאת הברכה לבראשית, ואם אמר אין גוערין בו, שלמי חגיגה דף רצ"ד ע"א, והוא מבואר בתשובות הרדב"ז, ובאשל מפרי

לא אם אין להם רק שני ספרי תורה, יגללו הספר הראשון למפטיר, ובעוד שקורא ההפטרה יגללו בראשית לחתן מתחיל, שלמי חגיגה דף רצ"ד סוף ע"א וריש ע"ב, ועיין הרדב"ז חלק א' סימן ר"ח, וכנסת הגדולה סימן תרס"ט דאעיקרא אין מקדימין מתחיל למפטיר, יעויין שם, ועיין שלחן גבוה במנהגי שאלוניקי יע"א

לב אם טעו ונתנו להחתן מתחיל ספר המוספים, אפילו שפתחו אותו דחינן ליה ויקרא החתן בספר תורה שהכינו לו, ואין זה פגם לספר תורה, ולא יורידוהו מהתיבה וילבישוהו במפה שלו עד עת קריאת המפטיר שלמי חגיגה דף רצ"ד ע"ב, ואשל בפריו

לג אם נמצא טעות בספר תורה של קריאת החתן מסיים, אפילו בסוף הפרשה יוציאו אחר, ואין צריך לומר בעוד שקורין בציבור דהוא באמצע הפרשה אפילו שעלו יותר משבעה עולים, דהרי היום הזה כולם צריכים לעלות ולברך, אפילו בקריאת חתן מעונה, וכן בספר המוספים, אך בספר תורה של חתן מתחיל, כל שקרא שלשה פסוקים אין צריך להוציא אחר, ואם אין להם יותר משלשה ספרים, ואפילו שנים ונמצא טעות כנזכר, יגללו במוספים, וכן אם נמצא במוספים יגללו לספר תורה של מסיים או מתחיל ועיין דב"מ חלק א' סימן י"ב, ושלמי חגיגה דף רצ"ג ע"ד, ועוד שם דף רצ"ד אות י"א

לד מנהג קאנדייא ותירייא יע"א היה מקדמת דנא למכור החתנות, ושוב ביטלו המנהג דראוי שיהיו חתני התורה מוכתר ומעוטר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל, כנסת הגדולה סימן תרס"ח, ושערי תשובה, ואשל בפריו, ועיניך תראינה בספר יד אבישלום סימן רפ"ב מעשה רב על חתני התורה, דבתחילה מחל זכותו ושוב חזר להיות וביני וביני מינו אחר, דמי קודם, יעויין שם בארוכה

לה נוהגים במדרש קדוש בית אל יב"ץ אשר בתוך ירושלים ת"ו, לומר ביום שמיני עצרת בשעת פתיחת ההיכל אלו הפסוקים, מי לא יראך, מאין כמוך ה', וה' אלהים אמת, כדנא תאמרון (כן צריך לומר), שמע ישראל, אנא הושיעה נא, אנא הצליחה נא, וכן בשבת שמוציאין שלשה ספרים אומרים אלו הפסוקים, ועיין בספר דברי שלום בתחילת הספר טעם למנהג הזה יעויין שם, והנה הפסוקים הראשונים הם בירמיה סימן י', וצריך לומר מאין כמוך תחילה ככתוב בספר, ועיין בקונטרס כף החיים סימן ל"ב אות נ', וסימן ל"ו אות כ"ד, ולעניות דעתי נראה סמך למנהג במדרש קדוש, שיאמר לקול תתו דכתיב אחרי זה ועיין נוהג כצאן יוסף דף פ"א ע"ג בפיוטים ובפסוקים של הגשם יעויין שם, ועיין בלבוש סימן תרס"ט, ועבודה ומורה דרך דף ש"ה ע"א, ובמנהג שנהגו להוציא ספר רביעי עיין כנסת הגדולה סימן תרס"ה ותרס"ט, ודב"ש סימן ער"ב, ובספר לדוד אמת סימן ד' אות ט"ו, ושם אות י"ז לענין להביא ביום זה ספר תורה ממקום למקום, דאף שאינו דרך עראי דשרי כאשר יעויין שם, על זה כתבתי בתשובה באורך בסייעתא דשמיא, ועיין לעיל מה שרמזתי בדיני סוכה

לו כתב הרב המאיר עיני הגולה בצפורן שמיר סימן י"ב סדר הקפות שמחת תורה, תחילה וראש יניח ספר תורה בתיבה, ויהיה אצלו ירא שמים וידו אוחזת בספר התורה כל זמן ההקפות כי כך קבלתי מהמקובל המופלא מהר"ש זלה"ה שהיה מקפיד על זה, וכך היה מנהגו, ואני סידרתי תפילות אלו כו', יעויין שם, וכבר נדפסו במחזורים התפילות הללו של הרב הגדול חיד"א ז"ל, והגם דבאיזה בתי כנסיות יהיה להם טורח מסיבת דלת העם לומר התפילות הללו וחס וחלילה כמשא עליהם, מכל מקום מי שנגע יראת אלוקים בקרבו יאמר אותם, ויקדים בהקפה למהר בהליכתו, והא מיהא לענין הנחת ספר תורה בתיבה, בזה לא ימנעו, דמי לנו גדול מהרב מוהרש"ש זיע"א דהיה מקפיד על זה, ואפילו במקום שלא נהגו ינהגו עתה דלראשונים לא שמיע להו הא דמוהרש"ש ואי הוה שמיע להו הוו נהגי הכי, וכבר כתבתי בתשובות לאורח חיים דאין בזה משום משנה מנהג שלא היו נוהגין להניח ספר תורה בתיבה, ובקהלה קדושה אורחים יכוננה בצדק לא היו מניחין ספר תורה, ומימי חורפי מקדמוני בראותי דברי הרב ז"ל, השתדלתי עם ראשי הקהל עד שהודו לי, וכך אנו נוהגים מידי שנה בשנה, גם בקהלה קדושה עץ החיים יכוננה בצדק לא היו נוהגים להניח ספר תורה בתיבה, ועתה מקרוב אנכי תיקנתי דיעשו כסדר הזה, וכן גם בקהלה קדושה מחזיקי תורה יכוננה בצדק צריך שינהגו כן, ומה גם דכבר עשו שנה אחת כן ואיך יתכן למונעו אחר כך, דודאי האיש המונע יקרא מונע את הרבים מלעשות מצוה

ולפי מה שהבאתי בקונטרס כף החיים סימן י"ב אות י"ט מהרב מר קשישא כמוהר"ר יום טוב דאנון זצוק"ל, משם תשמע דהרב ז"ל נפשו חשקה במנהגי מדרש קדוש בית אל יכוננה בצדק, והרי שם ראשונים מסיני דהתחילו במנהג זה, ובודאי דניחא ליה להרב יום טוב ראשון דאורייתא מאריה דבי כנישתא הדין דיעשו כדברי הרב הקדוש מוהרש"ש זיע"א, ועוד דלפי מה שכתב שם דקהלה קדושה מחזיקי תורה נגררין אחר קהלה קדושה עץ החיים, הרי בקהלה קדושה מעץ החיים קיימו וקבלו עליהם לעשות כן, צא ולמד מה שכתב בספר בתי כנסיות סימן קכ"ד דף קכ"ד, על קהלה קדושה הלזה דמחזיקי תורה על שינוי מנהג, ודון מינה ואוקי באתרין דליכא לא משום מנהג מבטל, ולא משום מוציא לעז, ולא שום פקפוק, וחפץ הייתי להעתיק לפניך דברי פי חכם חן של הרב נוה שלום אורח חיים בסימן תקפ"ב דף נ"ג סוף ע"א וע"ב, אך משום אריכות הלשון ידי אוחזת מלהעתיק דבריו, אם תאוה נפשך פוק חזי ויערב לך, ועיין בתשובות הרא"ם חלק א' סימן ס"א, ומגן אברהם סימן כ"ה ס"ק כ', ובספר טוב עין סימן י"ד ודו"ק, ובמה שכתב בספר משחא דרבותא סימן קכ"ח, יעויין שם, ועטרת ראשנו מורנו הרב המופלא חסין קדוש לישראל מר שארינו הפרד"ס זצוק"ל וזיע"א, שינה המנהג שהיה בקהלה קדושה נוה שלום יכוננה בצדק להניח ספר תורה בכסא באמצע התיבה ביום הושענא רבא ולהקיף הקפות שם, ונשמעו דבריו ברצון לשנות המנהג ולעשות כשאר הבתי כנסת, הגם דאותו מנהג יסודתו בהררי קודש כאשר תראה בספר שם חדש בסוף הלכה קכ"ד דף קט"ז ע"ג ועיין שם להרב מה שצידד במנהג הלזה, ועיין להרב כנסת הגדולה סימן תרס"ט

לז חדשים מקרוב באו, דיש בתי כנסיות דאינן עושים הקפות ספר תורה בליל שמחת תורה משום דבאין להתקוטט על הספר, ולכך עושין ההקפות בשבת בראשית, ואין דעתי נוחה בזה יען לפי מה שכתב בספר נגיד ומצוה, עיקר הקפות בלילה ולא ביום, כאשר יעויין שם בדף פ"ב, ובחמדת ימים פ"ח מסוכות אות י', ט"ז משם מוהרח"ו זיע"א, והיותר טוב דיוציאו ספר תורה אחד דוקא לתיבה ויוצאים ידי חובה, ועוד ספר אחד לסובב, ויקחהו הגזבר בשמיני עצרת, ובשמחת תורה החתן, או ימכרוהו מקודם כמו שנהגו בהקפות ההושענות, וזה דרך ישכון אור ודבר בעתו מה טוב, וידעתי דאין דברינו נשמעים בהאי מילתא ואני לצאת ידי חובת שמים כתבתיו, ועל ידי זה והיתה הרוחה ממה שכתב בתשובת מקור ברוך ק"ק שלא יתן הספר תורה לאחר יעויין שם, ועיין בספר לדוד אמת סימן כ"ו על מנהג עיר הקודש חברון ת"ו, ומנהג רבינו האר"י זיע"א והקדוש מוהרש"ש זיע"א, על ליל מוצאי יום טוב אחרון דהוא הכרח לעשות שבע הקפות, ועיין בספרו טוב עין סימן י"ד אות י"א על שמחת בית השואבה דליל מוצאי יום טוב אחרון יעויין שם, ואני בעוניי עמדתי בזה בתשובות להשיב על מנהג קהלה קדושה מילאז יע"א דעושין הקפות בליל מוצאי יום טוב אחרון דהיו רוצים לבטל המנהג, וגם עמדתי שם על מנהג קהלה קדושה פורטוגאל יכוננה בצדק, דעושים הקפות בשבת בראשית מזה זמן רב, ועתה מקרוב עשו כמו כן בשאר בתי כנסיות בקצת מהם, עיין שם מה שכתבתי בסייעתא דשמיא

לח מנהג רבינו האר"י הקדוש, דאחר שהיה יוצא מבית הכנסת שלו שגמרו השבע הקפות, היה הולך לבית הכנסת אחר שהיו מתאחרים יותר והיה שמח בשמחת התורה עמהם, וכן היה הולך לבית הכנסת אחר עד שהיו גומרים כל הבתי כנסיות, זה היה דרכו דרך הקודש, כמו שכתב בספר נגיד ומצוה דף פ"ב ע"ב משם ספר הכונות, וחמדת ימים פ"ח מסוכות אות י' מעדות מוהרח"ו זיע"א, וזה חידוש בעיני דהיה יוצא קודם בתי כנסת האחרים ואולי היה מתחיל מקודם שאר בתי כנסיות אדעתא דהכי

לט לענין אבל שמת לו ברגל אם יקיף שבע הקפות של שמחת תורה, עיין בספר פרי האדמה חלק א' דף מ"א ע"ד לענין שמחת בית השואבה, ובספר זכור לאברהם, יעויין שם והוא הדין כאן, ועיין בסימן הקודם לזה לענין הקפות הושענא רבא יעויין שם, ועיין נמי באות כ"ד.

מ הביטה וראה דברות קדשו של הרב לב דוד סוף פרק ל"ב וזה לשונו: וגם הנפש לא תמלא אור ויום שמחת תורה חדות ה' מעוזו, והיא שמחה רוחנית, וצדיק ירון ושמח רינה וצהלה בתורה הקדושה, ויזכור אשר פגם בכמה חטאות בכבוד התורה ובכבוד לומדיה, ויעשה גדר לכונן עניניו מן יומא דנן ולעלם, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, הולך בתום ילך בטח ושקט ושאנן והתענג בתורה ומצוות באהבה ויראה יראת ה' לחיים, עכ"ד, ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים, והן הן דברי החמדת ימים פ"ח מסוכות, והביא דבריו בספר קמח סולת.

מא פקח עיניך וראה מה שכתב הרב שלמי חגיגה דף רצ"ד ע"ב אות ט"ז משם הכנסת הגדולה שהביא מהריק"ו מרבינו האי גאון וזה לשונו, רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים כו', וכתב המגן אברהם גם כן בשם הג"א, אף על גב דאין מרקדין ביום טוב, לכבוד התורה מותר לרקד, וכתב בספר חמדת ימים פ"ח מסוכות אות י"ג - י"ד וזה לשונו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה בשמחתה של תורה לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה ומצא כדי גאולתו, ונוסף על זה מה שאמרו הראשונים כי כל הזהיר בשמחה של תורה כהיום הזה בטוח שלא יפסק תורה מזרעו, ושראו לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה כהיום הזה, והעידו עליו שעד שלשה דורות היו מיוצאי יריכו שלשלת חכמים וידועים ומרביצים תורה זה אחר זה חבל נמרץ, וידעו הכל דזה זכה על רוב שמחתו ביום שמחת תורה מה שלא ראו מעולם בשום גדול בתורה עושה כן, וברוב גדולתו היה מכרכר בכל עוז ומעורר לבות בני אדם לאמר שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, ונוסף על זה שהיה מחזר על כל בתי כנסיות לפקוד לכל חתני התורה, והן עוד היום רבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים מנהג הזה לכבוד התורה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' עכ"ל.

בם עוד כתב השלמי חגיגה שם אות טו"ב וזה לשונו, יום טוב האחרון של חג קורין אותו שמחת תורה לפי שמסיימין בו התורה וראוי לשמוח בסיומה, ועל כן כתבו ז"ל שנוהגים המסיים והמתחיל לעשות משתה ושמחה ויום טוב לגומרה של תורה וקורין לכל קרוביהם וחבריהם, ואף על פי שאמרו להרבות במשתה ושמחה, לא אמרו אלא ששון ושמחה של המצוה, לא שמחה של הוללות וסכלות בשחוק וקלות ראש כי שמחה לחוד וקלות ראש לחוד, ועיקר הכל להאכיל לעניים בסעודתן שאין לך שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, שכל מי שמשמח לב האומללים האלה משמח את הקדוש ברוך הוא דאינון מאנין תבירין דיליה, ובספר חמדת ימים פ"ח מסוכות אות כ"ח - כ"ט כבר האריך בענין זה בתוכחות ומוסרים בטוב טעם ודעת, עיין שם באורך, ועיין לעיל אות ח"י וכ"א, והרב נוהג כצאן יוסף דף פ"א ע"ג כתב ליום שמיני עצרת וזה לשונו, יהדר אחר עניים שיהיו מאוכלי שלחנו, עם שהחיוב הוא בכל ימים טובים, הנה ביום טוב זה מצוה מן המובחר זכר לשמחת בית השואבה, ובפרט שיהיו יראים את ה' אפילו אינן בעלי תורה, ובעלי תורה טפי עדיף כדי שיוכלו לדבר בדברי תורה וזה השלחן אשר לפני ה', עכ"ל, ולדידן דשמחת תורה היינו ביום שמיני עצרת, אם כן אפילו בשנה שלא יש חתן תורה בבית יזהר בזה ומובטח לו שיהיה לו שנה מבורכת ומוצלחת, אמן כן יהי רצון

מג יזהר הכהן שאכל ושתה בבוקר שהתפלל מקודם בתפילה ראשונה בבית הכנסת, דאם יחזור לבית הכנסת בשביל הקפות ועדיין הם מתפללים מוסף, שלא יעלה לדוכן אלא יצא לחוץ לבית הכנסת בשעת ברכת כהנים אפילו שאין שם כהן אחר, כיון דאכל ושתה בבוקר אפילו שהיה דרך עראי, ועיין נוהג כצאן יוסף דף פ"א ע"ד, ובאשל מפרי סימן תרס"ט

מד בסעודת חתני התורה, אם חל בערב שבת יזהרו לעשות הסעודה מוקדמת משאר שנים, ולא ישתכרו כדי שלא יבטלו סעודת ליל שבת, ולא יחושו לומר דאיך נסדר פתורא ושמא באים לבקר להחתן ואינו דרך ארץ דימצאו אותם אוכלים, או שמא יבא אדם דיושב עמהם והוא כמשא כבד עליהם, כי לכבוד סעודת שבת אין להשגיח בקפידות הללו, ועיין נוהג כצאן יוסף דף פ"א סוף ע"ד, ובאשל מפרי

מה יש מקומות שנוהגים לתת הספר התורה חדש לבית הכנסת ביום שמחת תורה, ומעמידים אותו בבית בעל המצוה מראש השנה עד שמחת תורה, ובשמחת תורה מוליכין אותו לבית הכנסת בשירות ותשבחות, והוא מנהג יפה ודבר בעתו מה טוב, ותמצא בספר המנהיג הנקרא נוהג כצאן יוסף בסוף הספר, שיר נאה ומשובח לאומרו כשנותנים ספר תורה לבית הכנסת, והוא מ"ב חרוזים על שם ודברת ב"ם, ובכל בית חמשה נגד חמשה חומשי תורה, והוא על סדר א"ב, והמייסד יוסף, יעויין שם, ועיין חמדת ימים פ"ח מסוכות אות כ"ג - כ"ד על קריאת העולין בספר תורה חדש

מו שבת בראשית לא טוב עושין לעשות הפסקות של העולים מקרא מועט בית איש יומו, וכך שמעתי מפומיה דגברא רבא מורינו הרב המופלא חסין קדוש שארינו הפרד"ס זיע"א, דכל היכא דקורא לכהן יותר הוא טוב בשביל שמא ימצא טעות בספר תורה, ועיין בספרי הקטן ספר חיים מה שכתבתי בכיוצא בזה בעזר משדי, וזה כתבתיו הכא דרך אגב והוא דמנהג של ישראל תורה, דעולין חתני התורה לספר תורה בשבת בראשית כמו חתן היוצא מחופתו, ולפעמים מוכרחים להוסיף על העולין, וצריך שיהיה יודע השליח צבור מקודם כדי לסדר ההפסקות

מז ראוי לכל מנהיג בקהל עדתו להזהיר לכל היחידים שיבערו עצי סכך מהסוכה, ולא יתנו בריבוי בתנור ובמדורת בית הכביסה, דחס וחלילה יוצא תקלה לא יבא ולא יהיה, ולא יהא מונח בסוכה מפני חשש שריפה, וה' שומר את עמו ישראל

מח בסוד ענין אסרו חג, שא נא עיניך וראה מה שכתב בספר נגיד ומצוה דף פ"ב ע"ב והוא לבאים בסוד ה', והרב חיד"א בספר מורה באצבע סימן ט' אות רח"ץ כתב וזה לשונו, אחר החג וחודש חשון יתאמץ ביראת שמים ותלמוד תורה לשמה כי הוא תחילת השנה והוי סימנא טבא לכל השנה, ועתה כי קרוב הוא לעשרת ימי תשובה, צריך להורות ולהראות כי כל מה שעשה לא היה לפנים חס וחלילה, ואם עתה יתחיל לפרוק עול ויתרשל מעבוד ה', לא לרצון יהיה חס וחלילה, לכן אדרבא יעשה סימן טוב לכל השנה ירוץ כגבור בעסק התורה והמצוה כיד ה' הטובה עליו, עכ"ל, וזה לשון הרב חמדת ימים בסוף הספר פ"ח מסוכות אות ל"ב, ומנהג חסידים ראשונים להתקדש עצמם ביום הכפורים, ובקדושת מחשבה ודיבור ומעשה מיום שמחת תורה עד שנים עשר יום אחר חג לעומת י"ב חדשי השנה, ונאספים אל בתיהם בקרב אלה י"ב הימים ומחזירים על לימודם כל אחד לפי שיעורו, והיא סגולה נפלאה להיות לעושה אלה עזר משדי תמיד כל הימים, מראשית השנה ועד אחרית השנה, וכל אשר יעשה יצליח, הן בתורת ה', הן בחסידות, הן בכל משא ומתן, וכן נהגתי וכן נהגו כל החברים, עד כאן קמח סולת דף קנ"ד ע"א