כף החיים (פאלאג'י)/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן טז[עריכה]

נשא לבבנו אל כפים,

בדברי תחנונים ונפילת אפים

א. אחר חזרת העמידה יאמר תכף הוידוי ונפילת אפים אפילו בשני וחמישי ובתעניות צבור, ויתחיל אנא, כמ"ש בקשר גודל סימן י"ט, ובמחזיק ברכה, ומדבר קדמות מערכת ן ' אות ב' הביא דעל דרך הסוד צריך כך, ומנהג ארץ ישראל כן לומר וידוי אנא תכף אחר העמידה ועיין נמי בספר בית עובד, ובחסד לאלפים, ושלמי ציבור, וקמח סולת, וספר דרך ישרה, והרב פתח הדביר נר"ו דף קל"ה ע"א וב'

ב. לענין חתן ומילה ואבל וכשהוא בתענית ציבור, כבר ביאר ככל הצורך בקשר גודל סימן י"ט, ובשלמי ציבור, ובספר זכור לאברהם מערכת ז', ובספר בית עובד כאשר יעויין שם, וראיתי למורינו הרב אדון החכמים כמהר"י נאבארו ז"ל בספרו הנחמד לב מבין דף ל"ג ע"ד, דדן את הדין דאפילו שהלך בעל הברית לבית הכנסת, אם התפללו בבית שאר אינשי לא יאמרו וידוי ונפילת אפים, ועיין להרב פתח הדביר נר"ו דף קל"ה ע"ד, ועיין שם עוד באות ג' ואות ח' לענין אבל, דהיכא דהתפלל כבר האבל, אם מתפללים בבית שמת המת או שהאבל שם אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ובחתן אם התפלל כבר ואינן עמו אז יאמרו וידוי ונפילת אפים, והביא גם כן מהרב חסד לאברהם אלקלעי ז"ל בתשובות סימן ב' שהאריך בזה, ועיין השומר אמת סימן ל"ג אות ב'

ג. לא אוכל להתאפק מראות ברע אשר על הארץ, דרבים מדלת העם כשאומרים הוידוי, הרצים יצאו דחופים במהירות גדול להכות באגרוף רשע, רץ לקראת רץ ואין איש שם על לב מה הוא מוציא מפיו, וירגיש האדם דהקול נשמע כמו שעושה משטמה לחבירו לומר לו אתה תראה, ישתקע הדבר, ולא יאמר וידוי כזה, וחוששני מחטאת דיקצוף האלהים על קולו, והדבר תלוי ביד השליח ציבור דירגיל לומר בהכנעה גדולה, בנחת ולא במרוצה, ונשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו בהעלות על לבבינו, דאם נחשוב השיעור המגיע בעשיית החטא, איך תהיה החרטה והוידוי בפחות מרגע דהוא תמורת החטא, ומה גם דעיקר הוידוי הוא דיבכה על עונותיו ויוריד כנחל דמעה, ואם הוא במרוצה רחוק הוא לבכות, ובפרט בעונות דידע איניש דנכשל בהם דלב היודע מרת נפשו, ואפילו שאינו מסודר בהווה הוא ירגיל על לשונו שיהיה שגור בפיו להתודות כך, אולי ישוב ה' מחרון אפו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ועיין בחסד לאלפים אות ג', ומורה באצבע סימן ג' אות פ"ו, ובית עובד דף ק"ג ע"ב

ד. הוידוי עם התשובה יועיל להעביר המקטרג, אך כדי להמית המקטרג ולברר ניצוצות הקדושה צריך סגופים ותעניות, כמו שכתב בחומת אנך באיוב סימן ל"ג יעויין שם, ומורנו הרב חסיד שבכהונה בספרו היקר והנכבד שבט מוסר פרק ו' הביא, דעל ידי הוידוי זוכה דאין דינו מסור אלא ביד הקדוש ברוך הוא לטוב לו

ה. ענין ברכות קריאת שמע בישיבה, ושמונה עשרה ברכות בעמידה, ואחר כך נפילת אפים, מה שבא כסדר הזה הוא כדי לעשות ככתוב במשה, ואשב בהר, ואנכי עמדתי, ואתנפל, עיין בטור, ובמגן אברהם, ועולת תמיד, ובאשל מפרי ודוק, ומצאתי כתוב מטהרת יד הקדש של הרב הכולל אביר הרועים כמוהר"ר אברהם חיים דוד זלה"ה, מר ניהו שלוחא דציבורא מקהילתנו דכתב וזה לשונו, עיין בשיירי כנסת הגדולה דהנהיג באזמיר, שלא יאמרו ברכת כהנים בבית האבל כו', יע"ש, ונראה לעניות דעתי דאף למנהג זה, היינו דוקא כשיש שם אבל, אכן כשאין שם אבל ומתפללים בבית הנפטר למנוחת נפשו, אף למנהג ירושלים ת"ו דכתב הרב המגיה בשלמי ציבור בדיני נפילת אפים, וכן הוא מנהגינו דאין לומר תחנונים ונפילת אפים, מכל מקום ברכת כהנים צריך לומר דהבו דלא להוסיף עלה, וכן עשיתי מעשה, עכ"ד, ודבריו חיים וקיימים ושייכים לעיל אות ב'

ו. כשמכה בוידוי על לבו יכוין אתה גרמת לי, מגן אברהם, ושלמי ציבור, ועיקר הטעם הוא במקום שחטא כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם, זה הוא לפי הפשט מלבד סודן של דברים, ויכוף הגודל תוך אצבעותיו כדי לכבוש למדת הדין, חסד לאלפים אות ד', וחמדת ימים, וקמח סולת דף כ' ע"ד, ויאמר אנחנו ואבותינו וכל אנשי ביתינו. כמו שכתב בספר דבש לפי מערכה ו' אות א' יע"ש

ז. יזהר להשלים עשרים ושתים אותיות ומנצפ"ך בוידוי, וכן נוהגים במדרש הקדוש בית אל יכון בצדק כמו שהעיד הרב מר יהודאי נר"ו, בן יאיר להרב החסיד בעל חסד לאלפים, ושם כתב דאם באנו להוסיף בוידוי מה שראוי להוסיף אין מספר, ולפחות ירשום האדם בספרו באות ל' לא קיימנו שום מצוה כתיקונה, לא חסנו על כבוד קוננו, נתעצלנו בעבודתיך דבזה כולל הכל, ובאמירת טפלנו שקר ומרמה יכוין שגרמנו בעונינו זיווג לס"מ ונוקביה דשמותן כך, ויבכה ביותר דגרמ'א דנפיל מיתתן שלמי ציבור כמו שכתב רבינו האר"י זיע"א, והביא דבריו בשלמי ציבור

ח. אם נכנס לבית הכנסת ומצא צבור אומרים וידוי, יתודה עמהם אף על פי שכבר התודה, שיירי כנסת הגדולה, ותוספת יוה"כ בדף פ"ז, ושלמי ציבור, ובית עובד, ובקשר גודל סימן י"ט אות ו', ובשיורי ברכה לענין נפילת אפים נמי

ט. כתוב בספר החסידים סימן תקפ"ח, וברית עולם שם, ובהשמטות, דתפילה בלשון שמבין הוא יותר טוב ורצוי ומקובל, ועוד שם בספר החסידים סימן תשפ"ה, ובחסד לאלפים סימן ק"א אות ה', וספר נחמת ציון, ונוהג כצאן יוסף דף ז' ע"ד, ונוה שלום דף ל"ז ע"ב, ורש"י בספר הפרדס דף נ"ג ע"ב, ועל כל פנים הוידוי מה טוב לאומרו בלשון לעז שיבינו עמי הארצות, ובפרט כשאומרים סליחות בימי אלול ובעשרת ימי תשובה ובימי השובבי"ם, והעושה כן מזכה לחייבייא ורבים ישיב מעון, וזכות הרבים תלוי בו

יוד. וידוי צריך לומר באלפא ביתא ובתשרק"ץ שבהן נברא העולם, ילקוט ראובני סדר בראשית, ושם דף י"ז ע"ד הביא, דאדם הראשון חטא מאל"ף ועד תי"ו ועשה תשובה דרך תשרק"ץ, יע"ש

יא. אף על פי דידע איניש בנפשיה שלא נכשל בחטא ההוא עם כל זה צריך להתודות, ולכן נתקן הוידוי בלשון רבים דהוא בשביל עריבות, ועוד זאת על גלגולים אחרים וגם על הבאים משורש נשמתו, ועוד דאיכא כמה עבירות קלות שהן תולדותיהן כיוצא בהם מהחמורות, ואין נקי מהן כי אין צדיק בארץ, וידוע מה שהשיב הרמב"ם לגדול אחד על רזא דנא, והביאו בספר חסדי אבות, וראה בעיניך נועם שיח של הרב חיד"א ז"ל שם בזה והביאו בשלמי ציבור, ועיין עוד להרב חיד"א בספר חומת אנך באיוב סימן כ"ב בזה, ועיין בספר החסידים סימן כ"ב וסימן תר"א, ובספר זובח תודה בהקדמתו יע"ש, על כל פנים שכיב מרע צריך שיאמר הוידוי בלשון יחיד שכך הוא על פי הסוד כמו שכתב הרב האל"ף אות ג'

יב. באמירת וסרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים, החי יתן אל ליבו על שלא קיים גם לפנים משורת הדין, דהיינו ועשית הטוב והישר ולמען תלך בדרך טובים, ובאמירת ואתה צדיק על כל הבא עלינו יכוין על לעבר דוקא ולא אלעתיד משום אל יפתח אדם פיו לשטן, ודלא כמו שכתב הרב חסד לאלפים אות ז'. ועיין בבית עובד דף ק"ד ע"ב, ועיניך תראנה מה שפירש הרב שארית יעקב סדר ואתחנן דף קי"ו ע"ד ויערב לך, ועוד לו פירושים אחרים בספרו שלמי ציבור דף קמ"ז ע"ד והכל אמ"ת ליעק"ב

יג. שלש עשרה מכילן דרחמי לא יאמר בלילה כי אם אחר חצות, וכשאומר ה' ה' יפסיק ביניהם, ויכוין בחילוף אותיות דא"ת ב"ש, ובין תיבת בשם לה' יפסיק מעט, וכשאומר שליח ציבור ויעבור ה' על פניו ויקרא ישתקו הציבור ולא יתחילו לומר כי אם מה', ובשעה שהשליח ציבור אומר ויעבור מה טוב שיאמר פסוק שמע ישראל, כמו שכתב כל זה הרב האל"ף אות ט', וכתב הברכי יוסף בקונטרס אחרון והביא דבריו בשלמי ציבור, דכשאומר ה' ה', אף על גב דבעלמא זוקף בשם, הכא ישוח מעט

יד. נפילת אפים על צד שמאל, כנסת הגדולה סימן י"ט אות י"ג, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף שהאריך בזה לשום הפרש בין שחרית שיש לו תפילין למנחה דאין לו תפילין בזרועו, ועיין נמי בעולת תמיד, ובשלמי ציבור, ובחידושי משבצות זהב מפרי, ומחצית השקל, ורש"י בספר הפרדס דף ס' ע"ד, ומנהגינו שלא לשנות ותמיד על השמאל, ואני תמה על רבים מיראי ה' וחושבי שמו דאינן עושין נפילת אפים כי אם אומרים המזמור בלבד ואינן נופלין על פניהם, וכן כמה מתופסי התורה אינן נופלין, ולא טוב עושין, כי אף על פי שיראים למסור בכונה, לא בשביל זה פטורים, וצריך לכסות היד בטלית בשעת נפילת אפים ולא ליפול על היד כי ביד עונותיו חקוקים כמו שכתב בספר נגיד ומצוה, וקיצור של"ה, ואליהו זוטא, וסולת בלולה, ודרך ישרה

טו. איתא בזוהר, דבמזמור אליד ה' נפשי אשא לא יש ק', והוא להודיענו שישים עצמו כקוף, וגם חסר ממנו שלש אותיות בו"ק שהוא גימטריא גהינ"ם ושכך נקרא גהינם, והיינו דעל ידי אמירת מזמור זה ניצול מגהינם, ועוד נמצא בו שלש אותיות נוספות אפ"ר, דממה שהיה ראוי להיות אפר מחמת עונותיו עתה ושב ורפא לו והוא לפא"ר משנת חסידים, ושלמי ציבור, ודרך ישרה, וקמח סולת

טז. במקום שנוהגים לומר נפילת אפים אחר והוא רחום, אם סיים והוא רחום קודם שליח ציבור ימתין להשליח ציבור כדי לומר נפילת אפים אליהו זוטא, ופרי מגדים

חי. ראיתי להרב מדבר קדמות מערכת ן' אות ך', דהביא כמה מעלות טובות להאומר נפילת אפים בכונה והוא היה מונה שבעה, אכן בספרו דבש לפי אות א' הביא הלשון מתוקן כי הן שמונה מעלות, ועיין להרב המגיה בשלמי ציבור שהביא כן מספר פרי עץ חיים, ולכל הדברות ולכל האמירות, האיש הירא את ה', חרדה ילבש בעת שאומר נפילת אפים ולפחות יכוין התיבות שמוציא מפיו, ומה מאד צריך להזהר בזה כי החמירו בזוהר הקדוש סדר במדבר, דמי שלבו בל עמו ומוציא הדברים בפיו בלא כונה שגורם לאסתלקא מעלמא בר מינן עד דלא מטון יומוי, וכמו שהביא לשון הזוהר הקדוש הנזכר באורך הרב שלמי ציבור יעויין שם ומרובה מדה טובה למי שמכוין בלב שלם, וזכה מוסיפין לו אורך ימים ושנות חיים

יט. ראיתי מכוון לנוסח תפילת רבינו בחיי ז"ל, אלהי לא נשאני לעמוד כו', דכתב הרב רבינו בחיי ז"ל סדר בן לוי על פסוק ויפלו על פניהם וזה לשונו, ויפלו על פניהם להתפלל, ומכאן לנפילת אפים בתפילה, ודע כי ענין נפילת אפים בתפילה יש בו שלש כוונות, האחד מוראת השכינה, השנית להראות צער והכנעה, השלישית להראות הסירת חושיו וביטול הרגשותיו, והראשונה שהיא למוראת השכינה היינו כדי שיתלבש בזה בושת וצניעות, וכיסוי הפנים מדרכי ענוה והבושת, ולפי שכונת המתפלל הלא היא שהשכינה כנגדו וכענין שכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד, לכן תקנו בטכסיס התפילה כיסוי הפנים, והכל ביראת ה' יתברך כענין שכתוב במשה רבינו, ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל האלהים, והשנית שהוא להראות צער והכנעה, היינו כי הנופל על פניו מצטער ונכנע, והכנעה מעיקרי התשובה, ואז תפילתו מקובלת והקדוש ברוך הוא חושש על צערו וממלא שאלתו, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על הצדיק המצטער, חלש דעתיה ואתא מטרא, והשלישית שהוא להראות הסרות חושיו וביטול הרגשותיו, היינו כי הנופל על פניו מכסה עיניו וסותם פיו, והוא מסכים בדעתו ובמחשבתו כי אין בידו לנזקו ותועלתו ואינו יודע דרכו וענייניו, ואין בידו להפיק רצונו אם אין הקדוש ברוך הוא מסכים בידו, וכדרך הכתוב כי לא לאדם דרכו, וכאילו הרגשותיו בטלות ואסורות ממצוא חפציו, ועיניו ושפתיו מסותמים לא יוכל לראות ולדבר כי אם בהפקת רצון השם יתברך, וזה דוגמא מה שמסכים את לבו בכיוון רגליו בתפילה כאילו רגליו כבולים ואין חפצו תלוי בעצמו, והנה האומות מראים הכוונה הזאת בכיוון הידים בבקשת תחנונים והן עצמם אינן יודעים למה הורגלו בכך, והטעם בזה הוא להראות ביטול כח עצמו כאילו ידיו אסורות והוא מוסר אותו למי שמתחנן אליו, ולפי שתנועת הרגלים גדולה מתנועת הידים לקרב תועלתו ולהרחיק נזקו, לכך נהגנו בכיוון הרגלים ולא הידים, עכ"ל, ועיין לעיל סימן ט"ו אות י"ח, ולקמן סימן ל"ו בברכת הלבנה, והרב חמדת ימים בהלכות פסח ריש פרק א' אות ט' כתב, דענין נפילת אפים הוא צורך להפיל הסטרא אחרא ולהתגלות אור הסתום של הקדושה ולהמשיך אותה בכל העולמות של מטה, ולכן לסיבה זו אין צורך לנפילת אפים בכל חודש ניסן שהרי כבר נפל הסטרא אחרא כמו שאמר הכתוב כי נפל תפול לפניו, ועל כן ירים ראש הקדושה, יעויין שם, ועיין בהקדמתי לספר חיים לראש מה שכתבתי שם בס"ד, ובספר כל בו סימן י"ט כתב, כי בנפילת אפים מוחלים לו על כל עונותיו, וזו אחת מהנה מהשמונה מעלות הנזכרים לעיל

ך אל מלך, יכוין דל"א שעות שהן תוספת שבת ושבת יושב על כסא רחמים, ושמעתי כי באדריאנופולי ואגפיה יע"א, יש בתי כנסיות דבשני וחמישי אומרים סדר אל מלך יושב קודם אבינו מלכנו כדי שיהיה להם לזכרון ולגבול שלא ישכחו, וכשאומר בלחשם, החי"ת יקרא שב"א פת'ח, ובין הורנו לזעקינו יפסיק מעט, חמדת ימים בביאור הסליחות פ"ד מחודש אלול אות מ"ב

אך. לא יאמר ויעמוד מלאך מליץ טוב אלא ויעמוד מליץ טוב, עיין הטעם בספר חמדת ימים בימים נוראים פ"ד מחודש אלול אות ל"ח, ויש מדקדקים שלא לומר הוא יגיד ישרנו משום כי ישר באדם אין, ובמקומו הוא יליץ טוב בעדינו. כן כתב הרב האל"ף סימן נ' אות ט' דזהו מנהגו

בך כשאומר ברוגז רחם תזכור יאמר אהבה לבסוף, משנת חסידים, ודרך ישרה, ויש שאומרים אותו סמוך לרחם, ויש שאין אומרים אותו כלל, ובארבעה אבינו מלכנו, יכוין לארבעה יודי"ן כמו שהביא שם. ועיין לקמן סימן ל"ד

כג. והוא רחום בקול רם אינו עיכוב, והכל כמנהג עיין בקשר גודל אות כ"ו, ובית עובד, ועיין בתשובת כנסת הגדולה אורח חיים ק"ק, ולהרב פתח הדביר נר"ו סימן דק"ל

כד. אם בא לו התעוררות תשובה והתלהבות בלבו להתודות על חטאיו, אפילו בשבת לא ימנע עצמו כן המציא לנו מורינו הרב מר שארינו חסידא קדישא ופרישא הפרד"ס זצוק"ל בספרו הנחמד אות היא לעולם מערכת ו' דף קכ"ג ע"ב וריש ע"ג, ולפי דברות קדשו לא נפלאת היא ולא רחוקה הסברא של הרב יוסף עליכם דהבאתי בקונטרס חיים לראש בסוף הספר ובמה שכתב עליו, ועיין בבאר היטב סימן קי"ז, ושיטת פרי חדש, ובזכור לאברהם ח"א מערכת ו' יעויין שם, ולקמן במוצאי שבת בס"ד ודוק, ועיין להרב שלמי חגיגה דף קצ"ו ע"ב